Talmud BavliBekhorot 50a : Youtube
Rabbi Dr. Moshe WeisblumYoutube
1 video class :
Bekhorot Page 50a
Bekhorot 50a - Guemara
רבי יוחנן אומר דינרא הדריינא טריינא שייפא דמזבנא בעשרים וחמשה זוזי דל מינייהו שתותא והנך לפדיון הבן הני עשרין וחד נכי דנקא הוי אלא דל שתותא וזוזא והנך לפדיון הבן אכתי עשרין נכי דנקא הוי אלא דל זוזא ושתותא והנך לפדיון הבן דהוי להו עשרין מתקלי במתקלי דינרא דאינון עשרין ותמניא זוזי ופלגי ופלגא דנקא אמר רבא סילעים דאורייתא תלתא ותילתא הוי דכתיב (שמות ל, יג) עשרים גרה השקל ומתרגמינן עשרין מעין ותניא שש מעה כסף דינר מיתיבי והלא סלע של קדש ארבעים ושמנה פונדיונין פונדיון זה מה טיבו קילבון לפרוטרוט בתר דאוסיפו עילוייהו דתניא עשרים גרה השקל למדנו לשקל שהוא עשרים גרה ומנין שאם רצה להוסיף יוסיף ת"ל {ויקרא כז } יהיה יכול יפחות ת"ל {במדבר יח } הוא רב אשי שדר ליה שבסר זוזי לרב אחא בריה דרבינא בפדיון הבן שלח ליה לישדר לי מר תלתא יתירתא דאיכא עלוייהו שלח ליה לשדר לי מר תלתא אחרינא דאוסיפו עילוייהו אמר רבי חנינא כל כסף האמור בתורה סתם סלע דנביאים ליטרין דכתובין קינטרין חוץ מן כספו של עפרון שאע"פ שכתוב בתורה סתם קינטרין דכתיב (בראשית כג, טז) ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר ואיכא דוכתא דקא קרו לקינטרא תיקלא א"ר אושעיא ביקשו לגנוז כל כסף וזהב שבעולם מפני כספה וזהבה של ירושלים עד שמצאו לו מקרא מן התורה שהוא מותר שנאמר (יחזקאל ז, כב) ובאו בה פריצים וחללוה וירושלים הויא רובא דעלמא אלא אמר אביי בקשו לגנוז דינרא הדריינא טירייאנא שייאפא מפני טבעה של ירושלים עד שמצאו לה מקרא מן התורה שהוא מותר שנאמר ובאו בה פריצים וחללוה
Comments from Rashi on Masechet Bekhorot Page 50a
דינרא הדריינא . דינר זהב שטבוע במטבע אדריינוס קיסר וטוריינוס קיסר: ושייפא . שם המלך: דמיזדבין בכ"ה . דינר של כסף בדינר צורי: דל מינייהו שתותא ואינך לפדיון הבן . דס"ל דסלעים של בכור הם סלעים של ד' דינר והוא סלע צורי דמטי לחמשה סלעים עשרים דינר: עשרים וחד נכי דנקא הוו . דל שתות מכ"ד ופשו עשרים ודל שתות מחד זוזא פשו כ"א נכי דנקא: אלא דל שתותא וזוזא . ואכתי עשרים נכי דנקא הוו דכי מדלית שתות וכי הדר מדלית חדא פשו עשרים נכי שתות: אלא דל בריש זוזא . ופשו כ"ד והדר דל שתות מכ"ד ופשו עשרים והנך לפדיון הבן אזלי: דהוו להו עשרין מתקלי במתקלא דינרא . במשקל דינר צורי כדפרישית: דאינון עשרין ותמניא ופלגי ופלגא דנקא . בדינרא ערביא. דדינר צורי עושין השבעה עשר בדינר ערבי והי"ד עושין כ' פשו להו שש צורים דעבדי ח' דינרים ערביים ופלגא [ופלגא] דנקא דהוא פונדיון דדינר הוו י"ב פונדיונין אלא שפונדיוני צורי גדולים ושל ערביים קטנים וכיון דשבעה צורים עושין עשרה ערביים מטי לכל דינר צורי דינר ערבי וחמש פונדיונין ערביים ושביעית פונדיון דצא וחשוב לשבעה דינרים חמש פונדיונין ושביעית פונדיון לכל דינר הוו להו ל"ו פונדיונין טופייאנא דאינון ג' דינרים ואישתכח דשבעה הוו עשרה הלכך ז' דינר צורים הוו עשרה והי"ד הוו עשרים ופשו ששה דינר צורים הוסף לכל דינר חמשה פונדיונין ושביעית הוו להו ל"א פונדיונין טופייאנא בציר פורתא וההוא פורתא לא חשיב בין פונדיונין ועשה אותן דינר הוו ל"א פונדיונין שני דינר ופלגא דדינר ופונדיון אישתכח דששה דינר צורים עושין תמניא ופלגא ופלגא דנקא של ערביים. ולשון זה שפירשתי כתוב בספרים ולא פירש לנו כי לא פירש מפי הרב הגדול כל הך מילתא דהוו להו עשרין מתקלי במתקלא דינר דאינון כ"ח ופלגא ופלגא דנקא אבל מצאתיה בתשובת הגאונים: סילעין דאורייתא תלתא . דינר צורים הוו ותילתא דהן עשרין מעין: והלא סלע של קודש . המקדיש שדהו בשנת היובל היה פודה בית זרע [חומר] שעורים בחמשים סלעים. ובתורת כהנים גבי מקדיש שדהו קתני כערכך יקום נותן מ"ט סלעים ומ"ט פונדיונין למ"ט שנים של יובל והלא סלע של קודש כו' כלומר ולמה אמרנו מ"ט פונדיונין והלא סלע של קודש מ"ח פונדיונין אישתכח דקא פריק בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל ופונדיון: פונדיון זה מה טיבו . והלא לא נאמר אלא חמשים שקל כסף: קולבון לפרוטרוט . הכרע הוא האי פונדיון דמטי קולבון מעה קטנה לכל אחד לפרוטרוט משמע לכל אחד בפני עצמו כדאמרינן בפרק ראשון (לעיל בכורות דף ה.) ולא מנאו הכתוב אלא בפרוטרוט. קתני מיהת סלע של קודש ארבעים ושמונה פונדיונין והיינו ארבעה דינר צורים דהכי אמרינן בקדושין (דף יב.) שש מעה כסף דינר מעה שני פונדיונין נמצא דינר י"ב פונדיונין וסלע ארבעים ושמונה אלמא סלע דאורייתא ארבעה דינרין וקשיא לרבא: ומשנינן בתר דאוסיפו עליה . על סלע דאורייתא הוסיפו שתות ועשאוהו למדת סלע צורי עשרים וארבעה מעין: יהיה . עשרים גרה יהיה השקל משמע עוד הויה אחרת:
בפרשת ערכין כתיב הוא. בסדר ויקח קרח כתיב עשרים גרה הוא שלא יפחות: רב אחא כהן היה ושלח רב אשי לרב אחא: לישלח לי מר תילתא . שנתתי לך יותר מדאי כרבא דאמר סלע דאורייתא שלש דינרין ותילתא מטי לחמשה סלעים ט"ו דינר והתילתא דאינון שתי דינרין נכי תלתא דמטי לסך הכל שבסר זוז נכי תילתא: שלח ליה . רב אחא תשלח לי מר תלתא זוזי דהא אוסיפו עלייהו ועשאום למדת צורי דהוו חמש סלעים עשרים זוז: ליטרין . מנין דהוא עשרים וחמשה סלעים: קינטרין . מאה סלעים בכל שקל: דכתיב עובר לסוחר . שבכל מקום שיש סוחרים מקבלין אותו בתורת שקלים: והאיכא דוכתא דקרו לתקלא דידהו קינטריא . שגדול במדת קינטרא הלכך קינטריא יהיב ליה: מפני כספה [וזהבה] של ירושלים . שהיה בלשכה והוא של הקדש ואסור לזרים וכשלקחוהו עובדי כוכבים ערבוהו עם זהובים: וחיללוה . משמע כיון שבאו פריצים חיללוהו נפק לחולין: הויא רובא דעלמא . בתמיה. דעליה בעי איתסורי כל זהבים שבעולם: הדריינא טריינא שיפא . אלו היו ממטבעות של ירושלים ורובן של אלו באו מירושלים:
Comments from Tosafot - Bekhorot 50a
רבי יוחנן אמר דינרא הדריינא כו' . הוא דינר זהב שבכל הש"ס דמזדבן בעשרים וחמש ומסיק דל זוז וישארו כ"ד והדרא שתותא מאותן כ"ד וישארו עשרים לפדיון הבן דהיינו חמש סלעים שהסלע ד' דינרים וכתוב בספרים דהוו להו עשרים מתקלי כמתקלי דינרא דאינון עשרין ותמניא זוזי ופלגא ופלגא דנקא ודומה פירוש של גאונים שפירשו חמש סלעים של בן לפי מטבע שבימיהם: דינרא הדריינא טריינא שייפא . פירש בקונטרס הדריינא על שם הדריינוס קיסר וטוריינוס קיסר שייפא שם המלך וקשה לר"ת דבסמוך אמר שבקשו לגונזו משום טיבעה של ירושלים ומטבע ירושלים אמרינן בהגוזל קמא (ב"ק צז:) דוד ושלמה מצד אחד וירושלים עיר הקודש מצד אחד ואומר ר"ת דהדריינא היינו עגול כמו (הדר הודרנא) (ע"ז דף כב) וטוריינא היינו גדול כי תריטא (חולין דף קכד.) אע"ג דטוריינא בטי"ת ותריטא בתי"ו אין להקפיד ושייפא היינו שנשופה צורתו ומיהו פי' הקונטרס יש ליישב ולחלק בין בית ראשון לבית שני כדאמר במנחות ואשכחן הדריינוס קיסר בפרק אין מעמידין (ע"ז דף לב.) וכן פי' בערוך: דמזדבנא בעשרים וחמש זוז . והכי נמי אמר בריש הזהב (בבא מציעא מד:) דדינר של כסף הוא אחד מעשרים וחמשה בדינר של זהב וכן מוכח בפרק שור שנגח ד' וה' (בבא קמא לו.) גבי שנים הראשונים דינרי זהב ובפרק כל הנשבעין (שבועות דף מד: ושם) גבי התקבלתי ממך דינר זהב ויש לתמוה דעכשיו אין זקוק של זהב שוה יותר מעשרה זקוקים של כסף לכל היותר ואיך נשתנה כל כך שער הזהב והכסף דבימי חכמי הגמרא היה שוה של זהב עשרים וחמש של כסף ונראה לר"ת דדינר זהב משקלו כפליים של כסף ולא כפירוש הקונטרס דלעיל דמשמע מתוך דבריו שהם שוים כדפירשתי לעיל ובפרק אלו טרפות (חולין דף נה:) נמי משמע שהיה עוביו של דינר זהב משונה מדינר של כסף מדנקט ואם נשתייר בו כעובי דינר של זהב כשירה ושמע מינה כפליים בשל כסף היה ולפיכך שוה מהם כ"ה אבל משקל כמשקל אינו שוה אלא י"ב וגם במדרש מוכיח שהסלע של זהב אינו אלא י"ב סלעים של כסף דבספר שמואל (ב' כד) כתיב גבי גורן ארוונה [היבוסי] שקנאה בכסף חמשים שקלים ובד"ה (א' כא) כתיב שקלי כסף שש מאות ומפרש במדרש דהכי פירושא דקרא דשמואל כסף שש מאות שקלים דהיינו חמשים שקלים של זהב וקרא דדברי הימים ה"פ שקלי זהב חמשים דהיינו שש מאות שקלים של כסף ובפרק בתרא דזבחים (דף קטז:) מפרש בענין אחר שגבה מכל שבט ושבט חמשים שהם בין כולם שש מאות ולפי מה שפירש' דינר של זהב שוקל שתים כשל כסף לפי חשבון זה דינר של זהב בכ"ד של כסף והאי דטפי הכא דינר דקאמר בעשרים וחמש אומר ר"ת דהאי זוז המותר להכרע הוא תדע מדקאמר הכא דל זוזא ושתותא דהיינו חמשה זוזים אמאי נקט כה"ג הוה ליה למימר דל חומשא דחמשה זוזי הוא חומשא של עשרים וחמש אלא לפי שאותו זוז היתר הוא להכרע חשיב ליה באנפי נפשיה וזהו נמי שיעורא של הכרע למחצית השקל למאן דאמר בשקלים שנותנים למחצית השקל חצי מעה ומחצית השקל הוא שני דינר והדינר שש מעה כסף הרי כ"ד חצאי מעה ואע"ג דאיכא למ"ד התם שקלבון מחצית השקל הוא מעה מודה בהכרע דינר זהב שהוא דינר כסף והא דאמר בסמוך גבי בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף שאין נותנין אלא פונדיון אחד ואותו פונדיון קולבון לפרוטרוט דמשמע דאין ההכרע עולה יותר לאו דוקא נקט לשון קולבון דאינו אלא להשוות השנים שיהא סלע ופונדיון למ"ט שנים של יובל שחסר מהם פונדיון אחד ושמא כשנותן חמשים שקל ביחד אז אינו נותן פונדיון ולא שייך שם הכרע דהוי כעין מקח וממכר ולא שייך הכרעה אלא כשמחליפין מעות לשולחני ומה שפירש דהכרע של דינר זהב כפי חשבון הכרע של חצי מעה למחצית השקל ואע"ג דאשכחן בהמוכר הספינה (ב"ב דף פט.) גבי בשר דכששוקל י' ליטרא ביחד אין נותן לו כל כך הכרע כמו ששוקל כל ליטרא וליטרא בפני עצמה אין להשוות הבשר להכרע של כסף ומיהו קשה מאחין השותפין שפטורין מן הקולבון לקמן בפרק בתרא (בכורות דף נו:) דאע"ג שאם שוקל כל אחד בפני עצמו חייב (בקולבון) שני קלבונות לשני חצאי שקל השתא שהם יחד אין נותנין אלא קולבון אחד ויש לחלק בהכרעות והר"ר יהודה בר נתן פירש בפרק הזהב (ב"מ דף מד:) שאותו דינר הוא להכרעות המטבעות ושכר בעלי המטבע שמי שיש לו כסף כדי לעשות כ"ה דינר של כסף נותנין לבעל המטבע לטובעו ואין מחזיר לו אלא כ"ד של כסף:
Bekhorot 50a - Mishnah translated into english
Rabbi Yoḥanan says: If one wishes to know how much to give for the redemption of the firstborn son, take the worn-out gold dinars of Hadrian and Trajan, which are sold at twenty-five dinars, and deduct from them one-sixth. And these that remain are the five sela that one must give for the redemption of the firstborn son, i.e., twenty dinars, as there are four dinars in a sela. The Gemara challenges: After deducting one- sixth from twenty-five, one is not left with twenty dinars, but twenty-one dinars less one-sixth [danka] of a dinar.
Rather, deduct one-sixth and another dinar, and these that are left are for the redemption of the firstborn son. The Gemara challenges: But the calculation is still inexact, as this sum is twenty dinars less one-sixth of a dinar. Rather, first deduct one dinar, and from the remainder, i.e., twenty-four dinars, deduct one-sixth, and these that are left are the five sela coins that one must give for the redemption of the son. The Gemara notes that these are a weight of twenty matkalei of the small golden dinars known as matkalei, which are worth twenty-eight and a half dinars, and half of a sixth of a dinar, in Arabian silver dinars.
§ Rava says: The biblical sela coins, i.e., the shekels that must be given for the redemption of the firstborn son, are each three and one-third dinars in weight, not four dinars. As it is written: “The shekel is twenty gera” (Exodus 30:13), and we translate “twenty gera” as twenty ma’a. And it is taught in a baraita: Six silver ma’a equal a dinar. If so, twenty ma’a, which is equal to the sela of the Torah, is worth three and one-third dinars.
The Gemara raises an objection from a baraita, which discusses the halakha of one who redeems an ancestral field from the Temple treasury. The Torah states that one who consecrates his field in the Jubilee year gives as its redemption, for each of the upcoming forty-nine years, fifty sela for each area fit for the sowing of a kor of barley seed. In this regard, the Sages have said that one gives a sela and a pundeyon, which is half a ma’a, per year. The baraita notes a discrepancy here: But in the sela coins of the Sanctuary there are forty-eight pundeyon, which means that according to the statement of the Sages, the redemption for forty-nine years amounts to forty-nine sela and forty-nine pundeyon, i.e., fifty sela and a pundeyon, one pundeyon more than the sum required by the Torah.
The baraita explains: This pundeyon, what is its function? It is a premium [kilbon] for exchanging the sela into pundeyon. In any case, this baraita teaches that there are forty-eight pundeyon in the sela of the Torah, which is twenty-four ma’a. This contradicts the statement of Rava, who said that the sela of the Torah is worth only twenty ma’a.
The Gemara answers that the baraita is referring to the period after the Sages added one-sixth to the coins, i.e., four ma’a to each sela. As it is taught in a baraita, with regard to the verse: “Twenty gera shall be the shekel” (Leviticus 27:25): We learn from here with regard to the shekel mentioned in the Torah that it is twenty gera. And from where is it derived that if one wants to add to the number of ma’a in the shekel he may add? The verse states: “Twenty gera shall be the shekel,” whereby the term “shall be” denotes an increase. One might have thought that one may reduce the number of ma’a in the shekel to fewer than twenty. Therefore, the verse states: “The same is twenty gera” (Numbers 18:16), i.e., it may not be fewer than that.
The Gemara relates that Rav Ashi sent seventeen dinars to Rav Aḥa, son of Ravina, a priest, for the redemption of the firstborn son. Along with the money, Rav Ashi sent him the following message: Let the Master send me back the extra one-third of a dinar that is included in the sum. Since according to Rava the sela of the Torah is worth three and one-third dinars, five sela amount to sixteen dinars and two-thirds, which is one-third less than the seventeen dinars he sent. Rav Aḥa sent him in response: Let the Master send me the other three dinars that the Sages added to them, since after the Sages added to the sela of the Torah, five sela are equal to twenty dinars, three more than the seventeen Rav Ashi sent.
§ The Gemara continues to discuss the value of coins. Rabbi Ḥanina says: Any silver shekel that is stated in the Torah but which is unspecified is referring to one sela. Additionally, any unspecified silver shekel mentioned in the Prophets is a silver litra, weighing twenty-five sela, and any unspecified silver shekel mentioned in the Writings is in centenaria [kintarin], silver weighing one hundred sela. This is the case throughout the Bible except for the silver of Ephron, where even though it is written in the Torah: “Shekels of silver,” without specification, it is in centenaria, as it is written: “Four hundred shekels of silver, current money with the merchant” (Genesis 23:16). This means that the silver was acceptable as shekels everywhere, and there is a place where they call a centenarius a shekel.
With regard to the worn-out dinars of Hadrian and Trajan mentioned earlier, Rabbi Oshaya says: The Sages wished to sequester all the silver and gold in the world because of the silver and gold of Jerusalem, i.e., that which was kept in the Temple treasury and was appropriated by gentiles and mixed with other silver and gold. They did not permit its use until they found a verse in the Torah indicating that it is permitted, as it is stated: “And robbers shall enter into it, and profane it” (Ezekiel 7:22). This verse teaches that once robbers plundered the silver and gold it is profaned and does not retain its sanctity.
The Gemara asks: And is Jerusalem the majority of the world such that that all of the silver and gold of the world should be prohibited due to a concern that it comes from Jerusalem? Rather, Abaye said: The Sages wished to sequester all the worn-out dinars of Hadrian and Trajan because of the coins of Jerusalem, as these coins contained a large quantity of the Temple treasury’s gold and silver, until they found a verse in the Torah indicating that it is permitted, as it is stated: “And robbers shall enter into it, and profane it.”
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.