Talmud BavliBekhorot 19a : Youtube
Rabbi Dr. Moshe WeisblumYoutube
1 video class :
Bekhorot Page 19a
Bekhorot 19a - Guemara
דהך דלא ביכרה שביח טפי צריכא:
מתני׳ יוצא דופן והבא אחריו רבי טרפון אומר שניהם ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים רבי עקיבא אומר שניהן אינן בכור הראשון מפני שאינו פטר רחם והשני מפני שקדמו אחר:
גמ׳ במאי קמיפלגי רבי טרפון מספקא ליה בכור לדבר אחד אי הוי בכור אי לא הוי בכור ורבי עקיבא פשיטא ליה בכור לדבר אחד לא הוי בכור:
תנו רבנן מכלל הצריך לפרט ומפרט הצריך לכלל כיצד (שמות יג, ב) קדש לי כל בכור יכול אפילו נקבה במשמע תלמוד לומר {דברים טז } זכר אי זכר יכול אפי' יצתה נקבה לפניו תלמוד לומר (שמות יג, יב) פטר רחם אי פטר רחם יכול אפילו יצא אחר יוצא דופן ת"ל בכור א"ל רב שרביא לאביי רישא לא קנסיב לה תלמודא בכור אלמא בכור לדבר אחד הוי בכור סיפא קנסיב לה תלמודא בכור אלמא בכור לדבר אחד לא הוי בכור אמר ליה לעולם בכור לדבר אחד לא הוי בכור ורישא ה"ק אי זכר יכול אפי' יוצא דופן ת"ל פטר רחם רבינא אמר לעולם בכור לדבר אחד הוי בכור וסיפא ה"ק אי סלקא דעתך יצא אחר יוצא דופן קדוש בכור דכתב רחמנא למה לי
Comments from Rashi on Masechet Bekhorot Page 19a
מתני' יוצא דופן . בכור שיצא דרך דופן הבא אחריו בכור (לזכרים ולא) לרחמים ולא ללידה שכבר יצא אחר קודם לו: שניהם ירעו כו' . דספק בכור הן דמספקא לר' טרפון בכור לדבר אחד אי הוי בכור אי לא הוי בכור: גמ' מכלל הצריך לפרט . שהכלל צריך שיהא הפרט עמו: מפרט הצריך לכלל . יש שהפרט צריך שיהא הכלל עמו: כיצד קדש לי כו' . הך רישא לאו פירושא דכלל הצריך לפרט הוא אלא מציעתא וסיפא: כל בכור . כלל אפי' נקבות ת"ל זכר אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר זהו כלל ופרט השנוי במדה ראשונה של שלש עשרה מדות שהפרט בא למעט את הכלל ממשמעו ולהעמידו על הפרט ואין בכלל אלא מה שבפרט שהרי זה דומה לכלל ופרט השנוי אצל מדה ראשונה מן הבהמה כלל מן הבקר ומן הצאן פרט אין בכלל אלא מה שבפרט: אי . בכור זכר יכול אפי' יצתה נקבה לפניו דרך רחם דהכי משמע בכור זכר בכור לזכרים שלא קדמו זכר אחר הוי בכור ואע"ג דאינו בכור ללידה ולרחמים: ת"ל פטר רחם . איצטריך האי פרט לפרושי דלא מיקרי בכור עד דהוי בכור לרחמים משום דלא הוה ידעינן מאי משמעותא דכללא. ולא דמי לכלל ופרט דאהני פרט למעוטי כללא ולא לפרושי משמעותא כגון רישא דברייתא בכור יכול אפי' נקבה ת"ל זכר היינו כלל ופרט גמור דלא איצטריך לפרושי היכי דמי בכור דהא הנקבה בכור לכל מילי היא אלא למעוטי דלא תימא אף הנקבות קדושות בבכורה. ודכוותה בשחיטת חולין (דף פח:) וכסהו בעפר קרי ליה כלל הצריך לפרט משום דתרי גווני כסוי הוי כגון כפיית כלי עליו ועוד יש כסוי בדבר המתפזר כגון עפר וכיוצא בו לכך נאמר עפר למעוטי כסוי דבר שלם ולא דיינינן ליה בכלל ופרט גמור דנמעוט נמי שחיקת אבנים והגיר והזרניך: יכול אפי' יצא אחר יצא דופן . והוא יצא דרך רחם: בכור . דמשמע בכור לכל מילי בעינן והיינו פרט הצריך לכלל דזכר ופטר רחם שהוא פרט צריכין לבכור שאילו לא נאמר בכור הייתי אומר אע"פ שאינו בכור יקדש. ורוב פרטות שבתורה אינן צריכין לכללות שעמהן כגון (ויקרא א) מן הבקר ומן הצאן לא היו צריכין שיכתב מן הבהמה וכי יתן איש אל רעהו חמור [או שור] או שה (שמות כב) אינן צריכין לוכל בהמה אלא שבא להיות מוסיף על הפרט. כלל הצריך לפרט שאין אתה יכול להבין מהו אומר עד שיבוא הפרט לפרשו כגון בכור זכר יכול אפי' יצתה נקבה לפניו דבכור שהוא כלל לא ידענא בכור למאי קאמר אי לזכרים אע"ג דלא לרחמים כגון האי אי לרחמים ולא לזכרים כגון זכר שיצא פטר רחם אחר יוצא דופן אי נמי עד דהוי בכור לרחמים ולולדות: רישא לא נסיב לה תלמודא בכור . מציעתא קרי רישא דקתני יכול אפי' יצתה נקבה לפניו ת"ל פטר רחם מדלא נסיב לה תלמודא ת"ל בכור דמשמע בכור לכל מילי אלמא לא מישתמע ליה דבכור לכל מילי משמע ולהכי לא נסביה דלא מימעוט האי מיניה דכיון דלא יצא זכר לפניו בכור קרינא דבכור לזכרים הוא אלמא ס"ל בכור דקרא בכור לדבר אחד הוא הוי משמע: וסיפא נסיב לה תלמודא בכור . אלמא בכור דכתב בקרא לכל מילי משמע דבכור לדבר אחד כגון האי דהוי בכור לרחמים (ולזכרים) אלא דלא הוי בכור לוולדות לא הוי בכור: לעולם בכור לדבר אחד לא הוי בכור . כלומר דקרא לכל מילי משמע והאי דלא נסיב תלמודא בכור ברישא: ה"ק אי זכר יכול אפי' יצא דרך דופן ת"ל פטר רחם . דהשתא לא מצי תלמודא נסיב בכור למעוטי להאי דהא בכור לכל דבר הוא דהא לא קדמו אחר בעולם להכי נקט פטר רחם וממילא (נמי) אימעיט נמי יצתה נקבה לפניו מפטר רחם: רבינא אמר בכור לדבר אחד הוי בכור . כלומר [בכור] דקרא אפי' לדבר אחד משמע וסיפא דנסיב תלמודא בכור למעוטי יצא אחר יוצא דופן לא ממשמעות דקרא נפקא דקרא משמע בכור לדבר אחד אלא מריבויא דקרא: דאי ס"ד כו' בכור דכתב רחמנא . דמשמע שיהא בכור במקצת למה לי לכתוב פטר רחם זכר תקדיש ולישתוק:
Comments from Tosafot - Bekhorot 19a
דהך שלא ביכרה שביח טפי . והכי נמי בפ"ק דתמורה (דף ח:) מר זוטרא איקלע בי רב אשי חתכי לקמיה בשרא אמרו ליה לטעום מר דמברי משום דבוכרא הוא ועגלא תילתא לאו היינו שלישי לבטן כדפירש"י כדאמרינן סנהדרין (דף סה:) עבדי ליה עגלא תילתא אלא דתילתא לשון חשיבות כמו ושלישים על כולו (שמות יד): כיצד קדש לי כל בכור . פי' בקונט' שזהו כלל ופרט דבכור כלל זכר פרט ואין בכלל אלא מה שבפרט והך רישא לאו פירושא דכלל צריך לפרט הוא אלא מציעתא וסיפא דקתני אי זכר יכול אפי' יצתה נקבה לפניו ת"ל פטר רחם וזה לא פטר תחלת רחם והיינו כלל הצריך לפרט שאין אתה יכול להבין מה הכלל אומר עד שיבוא הפרט ופירשו לפי שיש לפרש בכור לכמה צדדין בכור לכל הוולדות או בכור לרחמים אע"פ שאינו בכור לוולדות כגון שיצא דרך רחם אחר יוצא דופן או בכור לזכרים אע"פ שיצתה נקבה לפניו דרך רחם בא הפרט ופירש שאינו קרוי בכור אא"כ הוא בכור לרחמים שפטר ופתח את הרחם וכיוצא בזו שנינו בפ' כסוי הדם (חולין פח:) אצל וכסהו בעפר יכול יכסהו באבן או יכפה עליו הכלי ת"ל בעפר אין לי אלא עפר מנין לרבות חרסית ונעורת של פשתן כו' ת"ל וכסהו ומקשינן ואימא וכסהו כלל בעפר פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט ומשנינן משום דהוה ליה כלל הצריך לפרט ואין דנין אותו בכלל ופרט לפי שיש לפרש כסוי בשני דרכים אחד בדבר הגס כגון אבן או כלי ואחד בדבר הדק לכך כתב בעפר ופירש וכסהו בדבר דק הנבלל בו ומכסהו הכתוב מדבר ע"כ לשון הקונטרס והשתא פירושו יתכן לפי דברי רבינא דבסמוך דאמר בכור לדבר אחד הוי בכור אבל במסקנא דשמעתין אמרי' דמחוורתא כאביי דאמר בכור לדבר אחד לא הוי בכור ולאביי לא הוי כלל צריך לפרט לכל דבר דאי אפשר לפרש בכור אלא לצד אחד ומיהו יש לפרש לאביי דאי לאו פרט הוה אמינא דאפי' יוצא דופן הוא בכור כיון דהוי בכור לוולדות ואע"ג דלא הוי בכור לרחמים ור"י מפרש לאביי בכור ופטר רחם תרווייהו כלל ותרווייהו פרט ותרווייהו צריכי להדדי ובכל אחד אתה מוצא כלל הצריך לפרט ופרט צריך לכלל שכל אחד סותם דבר אחד ומפרש דבר אחד דבכור משמע אפי' יוצא דופן ופטר רחם ממעיט ליה ופטר רחם משמע אפי' יצא אחר יוצא דופן ובכור ממעיט ליה ור"ת מפרש דבין הכא ובין בחולין (שם) הוי בכלל ופרט גמור דבעלמא דבכור משמע בין הכי ובין הכי ואתיא פרטא למעוטי וכן וכסהו משמע בין כסוי כלי בין כסוי עפר מה שירצה ופרטא משמע עפר דוקא ומה שתלמודא חשבו שם כלל הצריך לפרט לאו אכפיית הכלי דההיא ברייתא קאי אלא אדרשא אחריתי דדריש התם בריש פירקין (דף פג:) מבי"ת דבעפר דצריך שיתן עפר מלמטה ועפר מלמעלה דמוכסהו לא שמעי' למטה אלא למעלה ולא משום הפרט חושב שם כלל הצריך לפרט אלא משום ייתורא דבי"ת דכתיבא בפרט ובהך שמעתין לפרושי פרט הצריך לכלל קא אתא כדקתני בסיפא אי פטר רחם יכול אפי' יצא אחר יוצא דופן ת"ל בכור כדפי' בקונטרס ואע"ג דקתני מכלל הצריך לפרט ומפרט הצריך לכלל כיצד דמשמע דאתא נמי לפרושי כלל הצריך לפרט עיקר מילתא לא נקטיה אלא משום פרט הצריך לכלל: רישא לא קנסיב ליה תלמודא בכור אלמא בכור לדבר אחד הוי בכור . משמע דכיון דבכור לדבר אחד הוי בכור הוה מחייבינן אפי' יצתה נקבה לפניו אי לאו פטר רחם ותימה דרבי טרפון דמספקא ליה היה לו לחייב מספק כמו יוצא דופן ויוצא אחריו דלא ממעט יוצא דופן מפטר רחם וי"ל דנהי דלא מסתבר ליה למעוטי יוצא דופן מפטר רחם משום דהוי [בכלל וולדות] בין לזכרים בין לנקבות לכל הפחות אתא למעוטי היכא דיצתה נקבה לפניו דאי לאו הכי פטר רחם דכתב רחמנא למה לי:
Bekhorot 19a - Mishnah translated into english
that this offspring born to the ewe that had not previously given birth is superior. The Gemara concludes: Consequently, it was necessary to teach each case.
MISHNA: With regard to an animal born by caesarean section and the offspring that follows it, since there is uncertainty whether each is a firstborn, neither is given to the priest. Rabbi Tarfon says: Both of them must graze until they become unfit, and they may be eaten in their blemished state by their owner. Rabbi Akiva says: Neither of them is firstborn; the first because it is not the one that opens the womb (see Exodus 13:12), as this animal did not itself open the womb, and the second because the other one preceded it.
GEMARA: The Gemara asks: With regard to what do Rabbi Akiva and Rabbi Tarfon disagree? Rabbi Tarfon is uncertain with regard to an animal that is a firstborn in one aspect, e.g., first to be born or first to open the womb, whether it is considered a firstborn or whether it is not considered a firstborn. And conversely, it is obvious to Rabbi Akiva that an animal which is a firstborn in only one aspect is not considered a firstborn.
With regard to the definition of a firstborn, the Sages taught in a baraita: This halakha can be derived by means of the form of exegesis known as: From a generalization that requires a detail, and from a detail that requires a generalization. How so? The verse states: “Sanctify to Me all the firstborn, that which opens any womb among the children of Israel, both of man and of animal, it is Mine” (Exodus 13:2). Had the verse written only the generalization: “Sanctify to Me all the firstborn,” one might have thought that even a female animal is included in the category of a firstborn. Therefore, the verse states the detail: “Every firstborn male…you shall sanctify to the Lord” (Deuteronomy 15:19).
And had the verse stated only: “Every firstborn male,” one might have thought that the first male offspring of an animal has firstborn status, even in a case where a female emerged from the womb before it. Therefore, the verse states: “That which opens any womb,” to teach that only an animal that itself opens its mother’s womb can be a firstborn. And had the verse stated only: “That which opens any womb,” one might have thought that even an animal that emerged from the womb after its older sibling was born by caesarean section is considered firstborn. Therefore, the verse states: “All the firstborn,” to teach that only the first offspring can be considered a firstborn.
The Gemara analyzes the baraita. Rav Sherevya said to Abaye: In the first clause, the baraita does not cite proof from the word “firstborn” that a male born after a female is not considered a firstborn. Apparently, an animal that is a firstborn in one aspect is called a firstborn, otherwise the baraita would not have had to derive the exclusion of a male born after a female from the phrase “that which opens any womb”; it could have cited the word “firstborn.” And in the last clause, the baraita does cite proof from the word “firstborn” that an animal whose older sibling was born by caesarean section is not considered a firstborn, despite the fact that it is a firstborn in one aspect. Apparently, a firstborn in one aspect is not called a firstborn. If so, the baraita is self-contradictory.
Abaye said to Rav Sherevya: Actually, a firstborn in one aspect is not called a firstborn, and this is what the first clause is saying: Had the verse stated only: “Every firstborn male,” one might have thought that even an animal born by caesarean section is itself considered a firstborn. Therefore, the verse states: “That which opens any womb,” to teach that an animal must itself open the womb to be considered a firstborn. The word “firstborn” cannot be cited as proof that an animal born by caesarean section is not a firstborn, as such an animal was in fact born first. Therefore, the tanna cites the phrase “that which opens any womb.” Once this phrase is cited, then a male born after a female is excluded as well, despite the fact that this halakha could have been derived from the word “firstborn.”
Ravina said that there is a different explanation: Actually, a firstborn in one aspect is called a firstborn, and the halakha is not derived from the meaning of the word “firstborn” itself, but from the fact that it is superfluous. And this is what the last clause is saying: If it enters your mind that an animal which emerged from the womb after its older sibling was born by caesarean section is sanctified, why do I need the word “firstborn” that the Merciful One wrote?
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.