Talmud BavliBekhorot 51b : Youtube
Rabbi Dr. Moshe WeisblumYoutube
1 video class :
Bekhorot Page 51b
Bekhorot 51b - Guemara
ולא הקדשות בכל אלו:
כתב לכהן שהוא חייב לו חמשה סלעים חייב ליתן לו כו':
אמר עולא דבר תורה בנו פדוי מ"ט אין בנו פדוי גזירה שמא יאמרו פודין בשטר תני תנא קמיה דרב נחמן בנו פדוי לכשיתן א"ל רב נחמן זו דברי רבי יוסי ברבי יהודה סתימתא ואמרי לה זו דברי רבי אלעזר ברבי שמעון סתימתא אבל חכמים אומרים אין בנו פדוי והלכתא אין בנו פדוי:
לפיכך אם רצה הכהן ליתן לו במתנה רשאי:
תנינא להא דת"ר נתנו לעשרה כהנים בבת אחת יצא בזה אחר זה יצא נטלו והחזירו לו יצא וכך היה מנהגו של רבי טרפון שהיה נוטל ומחזיר וכששמעו חכמים בדבר אמרו קיים זה הלכה זו הלכה זו ותו לא אלא קיים זה אף הלכה זו רבי חנינא הוה רגיל ושקיל ומהדר חזייה לההוא גברא דהוה קא אזיל ואתי קמיה אמר ליה לא גמרת ויהיבת מידעם ביש הילכך אין בנו פדוי:
המפריש פדיון בנו ואבד חייב באחריותו:
מנלן א"ר שמעון בן לקיש אתיא ערך ערך מערכין רב דימי א"ר יונתן (שמות לד, כ) וכל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם ויליף ריקם ריקם מעולת ראייה מה עולת ראייה חייב באחריותו אף פדיון הבן חייב באחריותו מתקיף לה רב פפא קרא לקרא אלא א"ר פפא הא כדקתני טעמא (במדבר יח, טו) יהיה לך אך פדה תפדה וכי איתמר דריש לקיש ארישא איתמר מת לאחר שלשים יום אע"פ שלא נתן יתן מנא לן א"ר שמעון בן לקיש אתיא ערך ערך מערכין רב דימי א"ר יונתן וכל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם מה להלן יורשין חייבין אף כאן יורשין חייבין:
מתני׳ הבכור נוטל פי שנים בנכסי האב ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם ואינו נוטל בשבח ולא בראוי כבמוחזק
Comments from Rashi on Masechet Bekhorot Page 51b
ולא הקדשות נפדין בכל אלו . בעבדים שטרות וקרקעות. והתם נפקא לן מקראי בתורת כהנים בפרשת ערכין: שמא יאמרו פודין בשטרות . אפי' אין נותנין כלום אי נמי בשטר שיש לו על חבירו: בנו פדוי לכשיתן . שהרי נתן הפדיון: בבת אחת . שהניח לפני כולן חמש סלעים והלך לו: בזה אחר זה . ולכהן אחר הכי תניא ליה בתוספתא. יצא: נטלן . הכהן והחזירן לו יצא: ר' טרפון . כהן היה: ר' חנינא . כהן היה: אזיל ויתיב קמיה . כדי שיראנו מהלך ובא לפניו ויחזיר לו חמש סלעים שנתן בנו: א"ל לא גמרת ונתת . נתינה גמורה אלא כדי שאחזירם לך: מידעם ביש עבדת . דבר רע עשית הלכך אין בנך פדוי אם אחזירם. לשון אחר אפילו לא אחזירם אין בנך פדוי: מנלן . דחייב באחריותו. ואע"ג דקא נסיב קרא במתניתין קבעי מנלן ולקמן פריך ליה רב פפא: אתיא ערך ערך . כתיב הכא בבכור (במדבר יח) ופדויו מבן חדש תפדה בערכך מה ערכין חייב באחריותן עד שיבאו לידי גזבר כדאמר בפרק בתרא דשחיטת חולין (דף קלט.) ונתן את הערכך ביום ההוא וגו' (ויקרא כז) חולין הן בידך עד שיבאו לידי גזבר: מה עולת ראייה חייב באחריותה . דהא חובה היא עליה דלא גרעה היא מנדר שאם מתה או נגנבה חייב באחריותה דכמאן דטעין ליה אכתפיה דמי ועוד דכתיב (שמות כג) לא יראו פני ריקם ואם מתה או נגנבה ולא פרע ליה אישתכח דאיתחזי ריקם בעזרה אבל מלא יראו דבכור לא הוה שמעינן דההוא לאו פנים ממש קאמר דהא לאו בעזרה מייתי לה דלכהן יהיב ליה והוה אמינא בהפרשה סגיא ליה: קרא לקרא . קרא צריך לאיתויי לסיועי לקרא הא תנא דמתניתין קרא אחרינא קנסיב לה: מנלן . דחייב לתת לאחר מיתה: ערך ערך מערכין . דאמר במסכת ערכין (דף כ.) אמר ערכי עלי ומת יתנו היורשים אמר ערך פלוני עלי ומת על הנודר ליתן ומקרא יליף (במסכת ערכין) ובתורת כהנים יכול אם אמר ערך פלוני עלי ומת יהא פטור ת"ל יעריכנו אפילו מת. והכי נמי כי מת לאחר ל' נתחייב האב בפדיונו: מה . עולת ראייה יורשין חייבין דעולת חובה היא ה"נ כי מת לאחר ל' נתחייב האב בפדיונו וגבי עולת חובה תנן האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה: אף כאן יורשין חייבים . לאחר מיתת האב והבן דהוו מחוייבים ומתו: מתני' בנכסי האם . נכסי מלוג: בשבח . אם השביחו נכסים לאחר מיתת האב קודם שחלקו אין הבכור נוטל פי שנים בשבח אלא שמין מה שהיו שוין בשעת מיתת אביהן והבכור שנטל ב' חלקים בקרקעות יתן מעות לפי ששוה שבח חלק השני שנטל בשביל הבכורה ואותן מעות יחלקו בין כולם: בראוי . בנכסים שלא היה אביהן מוחזק בשעת מיתתו אבל ראויין היו ליפול לו בירושה ונפלו להן לאחר זמן אין הבכור נוטל פי שנים בהן:
Comments from Tosafot - Bekhorot 51b
אמר עולא דבר תורה בנו פדוי לכשיתן . לכאורה משמע בריש הנושא (כתובות דף קא:) דליתא לדעולא אלא לריש לקיש ויש ליישב דאיתא אפי' לר' יוחנן: אבל חכמים אומרים אין בנו פדוי . תימה דמתני' נמי קתני חייב ליתן לו ובנו אינו פדוי ויש לדחות דאמר אינו פדוי עד שיתן לו ואתי מתניתין לאשמועי' דאפילו זקפם עליו במלוה לא הוה כאילו קבלם הכהן וחזר והלוה לו ואם מחלם הכהן אינו פדוי עד שיתן: אמר ליה לא גמרת ויהבת מידעם ביש עבדת . ויש לפרש מידעם לשון מאומה דמתרגמינן מידעם כלומר לא גמרת ויהבת מידעם ועוד יש לפרש כן מידעם ביש עבדת כלומר דבר רע עבדת דמתרגמי' דבר רע (מלכים ב ד) כל מידעם ביש ויש ספרים דלא כתוב בהו עבדת אלא מידעם ביש ותו לא כלומר דבר רע הוא כלומר דין עסק ביש: הלכך אין בנו פדוי . תימה מ"ש ממתנה על מנת להחזיר דאמרינן בפ"ק דקדושין (דף ו:) דבנו פדוי דמסיק בכולהו קני וי"ל דהכא רבי חנינא לא היה רוצה לזכות אלא במתנה גמורה דאסרינן התם לעשות מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות כדנפקא לן לעיל בפ' עד כמה (בכורות דף כו:) משום שנאמר שחתם (את) ברית הלוי ואע"פ שאותו סתם נתן לו כפירש על מנת שיחזירו לו [כיון] דאיכא היכירא למילתא ואין זה דברים שבלב כמו זבין ולא איצטריכא ליה לזוזי בפ' אלמנה (בכתובות דף צז.) ומיהו קצת תימה דכיון שהיו ר' טרפון ור' חנינא מחזירין כל שעה נמצאו משחיתים ברית הלוי שיפסידו שאר כהנים שלא יתנו אלא להם מפני שהם רגילים להחזיר וי"ל שאין הנותן יודע בשעה שנותן אם יחזירו לו ולא קרינא ביה שחתם ברית הלוי דמה לנו במה שיחזיר לו אח"כ וגם שמא לא היו מחזירין אלא לעניים ולא לאותם שהיו דומים להם לעשירים: ולא בראוי כבמוחזק ולא האשה בכתובתה . בפ' יש נוחלין (ב"ב דף קכה:) פסקינן הלכתא דאין הבכור נוטל פי שנים במלוה בין שגבו מעות בין שלא גבו מעות ומתוך כך נראה דאינו גובה כתובה במלוה כדתנן הכא אין לה בראוי אבל רבי פירש דאע"פ שהורע כח הבעל ובכור לענין מלוה דחשבינן ליה לגבייהו ראוי לגבי כתובת אשה מיהא חשיבא מוחזקת ואשה גובה כתובתה ממלוה כדתנן בכתובות בהכותב (דף פד.) מי שמת והניח אשה וב"ח ויורשים והיו לו מלוה ופקדון ביד אחרים ר"ט אומר ינתנו לכושל שבהן ר"ע אומר ינתן ליורשים שכולם צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה אלמא אפילו לר"ע אם לא שצריכה שבועה היתה גובה אבל לפי שצריכה שבועה גובין היורשין ושוב לא תגבה האשה מהן דהוו להו מטלטלי דיתמי דלא משתעבדי ואם גבו קרקע בחובת אביהם היא חוזרת וגובה אותם מהם בשבועה כדין בעל חוב או אם פטרה מן השבועה גובה מלוה ולא משום דלדידהו הוי מלוה ראוי דהא לא מישתמיט התם שום חכם להעמידה כרבי דוקא אלא משמע דליכא מאן דפליגי אלא כ"ע בין לרבי בין לרבנן אית להו דמלוה מוחזקת היא לגבי כתובת אלמנה ואפילו לרבנן דאמרי מטלטלי לא משתעבדי לכתובה כלל אפילו מחיים נראה מתוך המשנה זו דהכותב שהם מודים דמלוין דיתמי משתעבדי לכתובה דהא ליכא למימר דר"מ היא ולהכי אית ליה לההיא משנה דשייכא כתובת אשה במלוה אע"ג דהוי מטלטלי דיתמי חדא שר"ת מפרש שאפילו לר' מאיר מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לכתובה אלא מטלטלי דיבם דוקא דעליה קאי בפרק האשה שנפלו (כתובות דף פא: ושם ד"ה ר"מ) דלא מסתברא שיפה ר"מ כתובה לגבות ממטלטלי דיתמי טפי מבעל חוב איפכא מדרבנן שמגרעים כחה יותר מבעל חוב שלא לגבות ממטלטלי אפי' מיניה כדמשמע בפרק האומר בקדושין (דף סה:) גבי שנים שבאו ממה"י ואשה וחבילה עמהם כו' וההיא דגבי ממטלטלי דנפלו קמי יבם במתני' דהאשה שנפלו (כתובות ד' פ:) היינו משום דיבם במקום בעל קאי וחשיב בהכי כמו מיניה כיון דאגידה ביה מחמת נשואי הבעל ונראה דברי ר"ת דאל"כ שיהא יבם מיניה מנלן לרבנן דר"מ דלא משתעבדי מטלטלי לכתובה אפילו מיניה ועוד דא"כ איך יתנו ליורשים שכולם צריכין שבועה ולא היורשין גם כשיתנו ליורשין תגבה האשה מהם כיון שתאמר דמטלטלי דיתמי משתעבדי לכתובה סבירא ליה ועוד תינח כתובת אשה אבל ב"ח מאי איכא למימר הא לא אשכחן תנא דאית ליה דמטלטלי דיתמי משתעבדי לב"ח אלא על כרחין משום דמלוה אינה ביד היורשין יפה כח אשה וב"ח טפי ממטלטלי שהם ביד היתומים ותרי חומרי בכתובה לא שייכי הכא כדפרישית בסוף האשה שנפלו (שם דף פב.) דהא חומרא דר' מאיר אינה כאן כדפרישית דהואיל והמלוה ביד אחרים לא הויא ממטלטלין דיתמי ואם כן חומרא דרבי נתן אין כאן דהא מילתיה דר"ט דאמר ינתנו לכושל שבהם ור"ע נמי היה מודה ליה אי לאו טעמא דכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה ומסתבר דאתיא אפי' כרבנן דפליגי אר' נתן והיינו טעמא דלא שייכא דר' נתן לפי שלא היה ממון זה ביד היתומים מעולם אלא עכשיו באין ליטול מכח ירושה ועדיין לא בא לידם להכי מודו ביה רבנן לר' נתן שניתן לבעל חוב ולכתובת אשה אע"ג דלא סבירא להו כר"נ במחיי המלוה שאז יאמרו שאין מוציאין מלוה שיש לו ביד אחרים לבע"ח ולכתובת גרושתו לפי שיש לו כח גדול בממון זה [שיש] ביד אחר ממה שיש ליתומים במה שהניח אביהם ביד אחרים שלא היה מעולם בידם ולא בא מידם ליד אותן אחרים והניח פירות התלושין דקתני נמי התם כל הקודם בהם זכה ואיפלגו בה ר"ט ור"ע בריש המשנה במלוה ופקדון ביד אחרים (כתובות דף פד.) ההיא נמי בפירות שאינם ביד היתומים מיירי כדקתני כל הקודם בהם זכה דמשמע בין יורשים בין אשה בין ב"ח כל הקודם בהן זכה לפי שאינם להיתומים בהם כח מהאשה וב"ח יותר משאר מטלטלי דיתמי והשתא דתקון רבותינו הגאונים שיגבו אשה ובעל חוב ממטלטלי דיתמי גובה אשה אפילו ממלוה אביהם של יתומים בין גבו קרקע בין גבו מעות דמלוה לא חשיבא ראוי לגבי כתובה אלא מוחזק הוי כדפרישית ובלאו האי מתני' דהכותב (שם דף פד.) שהוכחתי ממנה דמלוה מוחזקת לגבי כתובה גובה אשה כתובתה ממלוה יתומים בזמה"ז אפי' גבו מעות מכח תקנת הגאונים דכיון דעשו מטלטלי כמקרקעי ה"ל מטלטלי שגבו יתומים בחוב אביהם משועבדים לבעל חובו דאביהם מדר' נתן דמה"ט חשבינן ליה לקרקע שגבו יתומים (חשובין) משועבדים מה"ט כאילו אביהם גבאן מחיים ולהכי ליכא למימר דליהוי ראוי לענין כתובה כמו לשאר דברים מיהו קשה מ"מ הוו תרי חומרי בכתובה שתקנו הגאונים שתגבה אשה ממטלטלי דיתמי ואי טעון שתגבה אפי' ממלוה הבעל כשגבו היתומים מעות מדר' נתן י"ל לגמרי עשו הגאונים כמקרקעי ועוד שלר"ת שאומר שתקנת הגאונים דאורייתא אינם תרי חומרי כלל ואע"פ שאמרתי כי גם בלא מלוה דיתמי מכח תקנת הגאונים אין להוכיח כ"כ שיהו מטלטלי שגבו יתומים בחובת אביהם משועבדים לבע"ח ולכתובת אשה מטעם דר' נתן כמו קרקע כשגבו קרקע כיון דאלים שיעבוד קרקע לענין טריפה מלקוחות טפי משיעבוד מטלטלי אך יש להוכיח דאשה גובה ממלוה מההיא דהכותב כמו שפירשתי וכן עמא דבר להגבות לנשים ממלוה של בעליהן:
Bekhorot 51b - Mishnah translated into english
the mishna means: Nor may consecrated items be redeemed with any of these items mentioned above, i.e., Canaanite slaves, documents, and land.
§ The mishna teaches: If the father of a firstborn son wrote a promissory note to the priest that he is obligated to give him five sela coins, the father is obligated to give them to him but his son is not redeemed. Ulla says: By Torah law, his son is redeemed when the father gives the money to the priest. If so, what is the reason the Sages said his son is not redeemed? It is a rabbinic decree that was enacted, lest people say that one may redeem a firstborn son with a promissory note that enables the priest to collect a debt from a third party. This is not effective, as the Torah requires redemption with actual money.
A tanna taught a baraita in the presence of Rav Naḥman: His son is redeemed when the father gives the money. Rav Naḥman said to him: This baraita is the statement of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, which was recorded as unattributed. And some say: This baraita is the statement of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, which was recorded as unattributed. But the Rabbis say his son is not redeemed. The Gemara concludes: And the halakha is that his son is not redeemed.
§ The mishna further teaches: Therefore, if the priest wished to give back the five sela coins to him as a gift he is permitted to do so. The Gemara comments: We learn in the mishna that which the Sages taught explicitly in a baraita: If the father gave the redemption money for his son to ten priests all at once, i.e., he placed five sela coins in front of a group of ten priests, he has fulfilled his obligation. If he gave it to them one after the other, he has fulfilled his obligation. If a priest took the redemption money and returned it to the father, the father has fulfilled his obligation.
And this was the practice of Rabbi Tarfon, as he would take the redemption money and return it. And when the Sages heard of this matter they said: This individual has fulfilled this halakha. The Gemara asks: Has he fulfilled only this halakha and nothing more? Certainly, Rabbi Tarfon fulfilled many halakhot. Rather, they meant: This individual fulfilled even this halakha.
The Gemara relates that Rabbi Ḥanina, a priest, was accustomed to take the redemption money and return it. On one occasion, he saw that a certain man from whom he had received the redemption money for his son was passing to and fro before him, to hint to Rabbi Ḥanina that he should return the money. Rabbi Ḥanina said to him: Evidently, you did not conclusively resolve to give the money. This is a bad matter, and therefore his son is not redeemed.
§ The mishna teaches: With regard to one who designates five sela coins for redemption of his son and he lost the money before he gave it to the priest, the father bears financial responsibility for its loss. The Gemara asks: From where do we derive this? Rabbi Shimon ben Lakish says: It is derived by means of a verbal analogy between “valuation” and “valuation,” from the passage discussing valuations. With regard to a firstborn son it states: “From a month old you shall redeem, according to your valuation” (Numbers 18:16), and it is written with regard to valuations: “And he shall give your valuation on that day” (Leviticus 27:23). Just as one bears financial responsibility to pay for valuations, the same applies to redemption money.
Rav Dimi says that Rabbi Yonatan says: The verse states concerning the redemption of the firstborn: “And every firstborn of your sons you shall redeem, and none shall appear before Me empty” (Exodus 34:20). And therefore this halakha is derived through a verbal analogy between “empty” and “empty,” from the passage discussing the burnt offering of appearance, which every pilgrim must bring on a Festival. With regard to the burnt offering of appearance it states: “And none shall appear before Me empty” (Exodus 23:15). Just as in the case of the burnt offering of appearance one bears financial responsibility for the loss of the offering, so too, with regard to the redemption of the firstborn one bears financial responsibility for its loss as well.
Rav Pappa objects to this: Is it necessary here to cite one verse in support of another verse? The mishna itself cites the verse that is the source of the halakha that the father bears financial responsibility for the redemption money. Rather, Rav Pappa says: The reason for this halakha is the reason that the mishna itself teaches: “Everything that opens the womb in man and animal shall be yours; yet you shall redeem the firstborn of man” (Numbers 18:15).
And when the comment of Reish Lakish was stated, it was stated with regard to the first clause of the mishna (49a), which teaches: If the firstborn son dies after thirty days have passed, even if the father did not yet give five sela coins to the priest he must give them then. From where do we derive this? Rabbi Shimon ben Lakish says: It is derived by means of a verbal analogy between “valuation” and “valuation,” from the passage discussing valuations. Just as in a case where one says: It is incumbent upon me to donate so-and-so’s valuation, he must do so even if that individual dies, so too, concerning the redemption of the firstborn the father must pay even though his son died.
Rav Dimi says that Rabbi Yonatan says: It is written with regard to the redemption of the firstborn: “And all the firstborn of your sons you shall redeem, and none shall appear before Me empty” (Exodus 34:20), and it likewise states with regard to the burnt offering of appearance: “And none shall appear before Me empty” (Exodus 23:15). Just as there, in the case of the burnt offering of appearance, if one died after becoming obligated to bring the offering the heirs are obligated to bring his offering, so too here, with regard to the redemption of the firstborn, if the obligation already took effect, and the son and the father then died, the heirs are obligated to give five sela coins to a priest.
MISHNA: The firstborn son takes a double portion, i.e., twice the portion taken by the other sons, when inheriting the property of the father, but he does not take twice the portion when inheriting the property of the mother. And neither does he take twice the portion in any enhancement of the value of the property after the death of the father, nor does he take twice the portion in property due the father, as he does in property the father possessed.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.