Talmud BavliThe learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Margalit bat Ledicia
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Jamila bat Chlomo Abensour
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat יוסף בן מושה
Shevu'ot 19a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Shevu'ot Page 19a
Shevu'ot 19a - Guemara
דבעי למיכתב בהמה וחיה לכדרבי כתיב נמי שרץ כדתנא דבי רבי ישמעאל כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה ורבי אליעזר האי בה מאי עביד ליה פרט למתעסק ורבי יוחנן אמר משמעות דורשין איכא בינייהו וכן אמר רב ששת משמעות דורשין איכא בינייהו דרב ששת מחליף דרבי אליעזר לרבי עקיבא ודרבי עקיבא לרבי אליעזר בעא מיניה רבא מרב נחמן העלם זה וזה בידו מהו אמר ליה הרי העלם טומאה בידו וחייב אדרבה הרי העלם מקדש בידו ופטור אמר רב אשי חזינן אי מטומאה קא פריש הרי העלם טומאה בידו וחייב אי ממקדש קא פריש הרי העלם מקדש בידו ופטור אמר ליה רבינא לרב אשי כלום פריש ממקדש אלא משום טומאה כלום פריש מטומאה אלא משום מקדש אלא לא שנא תנו רבנן שני שבילין אחד טמא ואחד טהור והלך בראשון ולא נכנס בשני ונכנס חייב הלך בראשון ונכנס הזה ושנה וטבל ואח"כ הלך בשני ונכנס חייב ר"ש פוטר ורבי שמעון בן יהודה פוטר בכולן משום ר' שמעון:
בכולן
Comments from Rashi on Masechet Shevu'ot Page 19a
לכדרבי . בפ' קמא (לעיל שבועות דף ז.) אקרא אני חיה בהמה למה נאמרה כו': פרט למתעסק . בדבר היתר ובא לידו איסור ולא נתכוין לגופה של זו כגון נתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר נתכוין לאשתו והרי אחותו עמה במטה ונשמטה אשתו ובאה אחותו תחתיה ואיזהו חייב נתכוין לחתוך כסבור תלוש ונמצא מחובר או כסבור היום חול או כסבור מלאכה זו מותרת ומ"מ לזו נתכוין וכן בא על אחותו ונתכוין לגוף זה כסבור היא אשתו: דרב ששת מחליף כו' . כשהיה. שונה משנתנו פעמים מחליף דברי זה לדברי זה ולא היה מקפיד לפי שאין ביניהם חיוב ופטור: העלם זה וזה . טומאה ומקדש מהו לרבי אליעזר ור"ע דפטרי על העלם מקדש: אי מטומאה פריש . אי מחמת טומאה שהודע לו פירש מן העבירה (ומביא קרבן) שאמרו לו טמא אתה: הרי העלם טומאה בידו . איגלאי מילתא שביאתו למקדש בשביל העלם טומאה היה: ואי ממקדש קפריש . שאמרו לו מקדש הוא זה ומחמת כן תוהא על ביאתו ולא הזכירו לו טומאה איגלאי מילתא דמשום העלם מקדש נכנס לו: כלום פריש ממקדש כו' . כשהודיעוהו אחד מהם שם אל לבו לומר מה בכך ומתוך כך נזכר על השני ומ"מ העלם שניהם היה בידו: אלא לא שנא . ופטור: אחד טמא . מת קבור בו וא"א להלך שלא יאהיל: והלך בראשון . ואינו יודע אם בטמא אם בטהור ולא נכנס למקדש: בשני ונכנס . וחזר והלך בשני וידע שהלך בשניהם והרי הוא טמא ודאי ונכנס למקדש בהעלם טומאה שנתעלם ממנו טומאה: חייב . קרבן עולה ויורד שיש כאן בתחלה ידיעה ודאית: הלך בראשון . וידע שהוא ספק טמא: ונכנס . למקדש בהעלם טומאה ששכח הילוכו בשביל זו: והזה ושנה . הזה בשלישי ושנה בשביעי וטבל: וחזר והלך בשני . וידע שהוא ספק טמא: ונכנס . למקדש בהעלם טומאה: חייב . או מחמת ביאה ראשונה או מחמת ביאה שניה דמה נפשך או ביאה ראשונה או ביאה שניה בטומאה היתה: ור"ש פוטר . דאין כאן באחת מכולן ידיעה ודאית בתחלה שאף ידיעה תחלה של שביל שני ספיקא היא שהרי טהר לו מטומאה ראשונה אם הראשון הוא הטמא: פוטר בכולן . אף בראשונה ולקמן מפרש לה:
Comments from Tosafot - Shevu'ot 19a
מדבעי למיכתב בהמה וחיה לכדרבי. בלא חיה נמי מצי למדרש הכי אקרא אני בכל דבר טמא אלא לאו דוקא נקט חיה וחיה נמי לא נכתבה אלא בשביל דבר שנתחדש בה כדתנא דבי רבי ישמעאל ומשום דרבי נקט חיה במילתיה נקט נמי הכא בהמה וחיה כדרבי ותימה דבפרק בהמה המקשה (חולין דף עא.) משמע דאי לאו קרא דבהמה טמאה בכלל חיה טמאה לא הוה דריש רבי ג"ש משום דאיצטריך בהמה טמאה לגופה והשתא בלא חיה נמי הוה דרשי' ג"ש דבהמה דמכל דבר טמא נפקא ויש לומר דאי לאו בהמה בכלל חיה לא הוה דרשי' ג"ש דבהמה טמאה אע"ג דכתיב בכל דבר טמא אלא ה"א דאתו פרטי לאשמועינן דבעינן דידע אי בשרץ איטמא אי בנבילה איטמא אפילו לרבי עקיבא אבל השתא דבהמה בכלל חיה הוי כאילו כתב בהמה ב' פעמים ש"מ לכדרבי הוא דאתא ולר' אליעזר אתא נמי לאשמועינן דבעינן דידע אי בשרץ אי בנבילה איטמא משרץ ונבילה ולר"ע כיון דע"כ משום דבהמה בכלל חיה כדפרישית מהשתא ש"מ בכולהו לא נכתב אלא בשביל דבר שנתחדש בה ולא בעינן דידע במאי איטמא: פרט למתעסק. בפרק ספק אכל (כריתות דף יט:) מסיק מתעסק דמאי אי דחלבים ועריות חייב שכן נהנה אלא מתעסק דשבת כדשמואל ובקונטרס לא דק דהזכיר נמי מתעסק דעריות ומיהו תימה דאמאי איצטריך בה פרט למתעסק דשבת תיפוק ליה מטעמא דשמואל דאמר התם דפטור מטעם דבעינן מלאכת מחשבת ואמילתא דשמואל גופיה קשה דאי טעמא דנהנה עיקר לחייב בחלבים ועריות למה לי למיפטריה בשבת משום מלאכת מחשבת ואי טעמא דמלאכת מחשבת עיקר למה לי למחייביה בחלבים ועריות משום דנהנה ונראה דאיכא תרי גווני מתעסק כגון נתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר דמיפטר מטעם שלא נעשית מחשבתו ולא שייך למיפטריה משום מתעסק ועוד מתעסק אחר כגון נתכוין לחתוך את התלוש ולהגביה את התלוש למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ונמצא מחובר דנעשית מחשבתו ומיפטר משום בה פרט למתעסק ובתרוייהו איירי שמואל ומשום הכי קאמר בכריתות אלא מתעסק דשבת כדשמואל דאיירי נמי שמואל במתעסק דמיפטר משום בה לר' אליעזר אלא שלא חשש לפרש אלא טעם דמלאכת מחשבת דלא איירי בה רבי אליעזר ובחלב נמי איכא תרי גווני מתעסק כגון נתכוין לאכול חלב זה ואכל חלב אחר דחייב בלא טעמא דנהנה דלא שייך למיפטריה מטעם מלאכת מחשבת ועוד מתעסק אחר כגון סבור שהוא שומן או רוק ובלעו דכיוצא בו מיפטר לענין שבת מדכתיב בה והכא לית לן למעוטי משום דנהנה וטעמא דנהנה ומשום מלאכת מחשבת לא קאי אכולהו ומה שפירש הקונטרס כאן מתעסק היינו נתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר ואיזהו חייב נתכוין לחתוך את זה וחתך זה וכסבור שהוא תלוש ונמצא מחובר אין נראה לפרש אלא נראה כדפרישית: הרי העלם טומאה בידו וחייב. תימה דהכא ולקמן בפרק שלישי (שבועות דף כו.) גבי העלם שבועה והעלם חפץ פשיט רב נחמן לחיובא ובפרק כלל גדול (שבת דף ע: ושם) גבי העלם שבת והעלם מלאכה פשיט לפטור וי"ל דלא דמי דהכא סברא הוא דליחייב כיון דאיכא נמי העלם טומאה אבל התם אין סברא לחייבו על כל אחת ואחת דכיון דבשגגת שבת וזדון מלאכות לא מיחייב אלא חדא השתא נמי דשגג במלאכה הרי יש כאן נמי שגגת שבת: הרי העלם מקדש בידו ופטור. אומר רבינו תם דלא מיפטר אלא מקרבן עולה ויורד אבל חטאת קבועה חייב דהא גמרינן מע"ז דכל שחייבים על זדונו כרת חייבים על שגגתו חטאת והא דאמר בפ"ק (לעיל שבועות דף ב.) דעל שאין בה ידיעה בתחלה ששעיר החיצון מכפר אלמא לא מוקמינן ליה בחטאת קבועה דאי הוה ביה חטאת קבועה לא הוה חיצון מכפר אמידי דבר קרבן הוא התם ודאי מיפטר לגמרי שלא יהא חמור אין בה ויש בה מיש בה ויש בה ומיהו קשיא דלישנא דקאמר הכא דפטור משמע דפטור לגמרי ועוד דלקמן פרק שלישי (שבועות דף כד:) גבי יש אוכל אכילה אחת דחיק לאשכוחי חטאת קבועה בטמא שאכל את הקדש ומוקי לה בנשיא וכר' אלעזר ולוקמה בהעלם קדש על כן נראה דפטור לגמרי משום דהוי דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש כדאמרינן לקמן בפרק שלישי (שבועות דף כה:) גבי שבועת העדות: אמר רב אשי חזינן אי מטומאה קפריש כו'. תימה מנא ידעינן אי משום דא"ל טמא אתה ופירש דלמא אי הוו א"ל נמי מקדש הוא היה פירש ואי דא"ל מעיקרא מקדש הוא ולא פירש דלמא אי הוו א"ל נמי טמא אתה לא הוה פריש אלא השתא דא"ל תרוייהו פריש ונראה דרב אשי לא בא לפשוט הבעיא אלא בא לפרש שפעמים יש לברר איזה שכוח ממנו יותר כגון דנישייליה אי מחמת טומאה הוה מידכר אמקדש ומחמת מקדש לא הוה מידכר אטומאה א"כ הוי העלם טומאה בידו ואם להפך הוי [העלם] מקדש בידו ואם שניהם שכוחין בשוה בהא ודאי מבעיא לן ולגבי שבת בפרק כלל גדול (דף ע:) י"ס שכתוב בהן במילתיה דרב אשי אי משבת קפריש העלם שבת בידו ואי כי מודעי ליה אשבת אכתי צריך לאודועיה אמלאכות העלם מלאכה בידו ואין גיר' זו נכונה דאכתי צריך לפרש וכי מודעי ליה אמלאכה לא צריך לאודועיה אשבת לפי מה שפירשנו אלא גר' אי משבת קפריש אי משום מלאכה קפריש ועוד נראה לפרש בענין אחר אי משום טומאה קפריש אפי' אם הודיעוהו טומאה באחרונה דאע"ג דאילו הודיעוהו בתחלה לא הוה פריש חשיב פריש מחמת טומאה כיון דקרבן ע"י בתרייתא קאתי ואי א"ל מקדש הוא ופריש ידיעה בתרייתא דמקדש הוא ופטור וכענין זה יש לפרש ההיא דלקמן (שבועות דף כו.) גבי העלם שבועה והעלם חפץ וההיא דשבת: הלך בראשון ונכנס כו'. אי ברה"י איירי בחד נמי חייב דספק טומאה ברה"י ספיקו טמא אבל הכא איירי ברה"ר דמוקמינא ליה בחזקת טהרה:
Shevu'ot 19a - Mishnah translated into english
the Torah needs to write both “domesticated animal” and “undomesticated animal” in the verse “or the carcass of a non-kosher undomesticated animal, or the carcass of a non-kosher domesticated animal” to teach that halakha that the school of Rabbi Yehuda HaNasi taught (see 7a), “creeping animal” is also written, even though there is no novel element taught by the addition of that term. This is in accordance with what was taught in the school of Rabbi Yishmael: Every passage in the Torah that was stated and repeated was repeated only for the novel element introduced therein. It is the style of the Torah to repeat an entire passage to teach even one additional halakha, in this case, that which was taught by Rabbi Yehuda HaNasi.
The Gemara asks: And Rabbi Eliezer, who maintains that in general it is not necessary that the unwitting transgressor know precisely which prohibition he violated, what does he do with the words “in which he sinned,” the words from which Rabbi Yehoshua learned that there is no liability to bring an offering unless he knows precisely which sin he committed? The Gemara answers: According to Rabbi Eliezer, these words emphasize the fact that one is liable only when he intends to do the prohibited act, to the exclusion of one who acts unawares and has no intention to perform the action. That is to say, if one was preoccupied with another matter and, acting unawares, he transgressed a prohibition, he is not liable to bring a sin-offering.
Until now the Gemara has discussed Ḥizkiyya’s understanding of the practical difference between the opinions of Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva in the mishna. And Rabbi Yoḥanan says: There is no halakhic difference between Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva, as they both agree that one must know the exact source of his ritual impurity. The difference between them is limited to the interpretation of the meaning of the verses, i.e., they disagree about the source in the Torah for this halakha. And similarly, it can be reasoned that Rav Sheshet says: The difference between them is limited to the interpretation of the meaning of the verses, as Rav Sheshet would switch the opinion of Rabbi Eliezer for that of Rabbi Akiva and that of Rabbi Akiva for that of Rabbi Eliezer. He was not meticulous in his attributions of the respective opinions, as he held that there is no halakhic difference between them.
Rava asked Rav Naḥman: According to both Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva, if one had a lapse of awareness of both this and that, his having contracted ritual impurity and his having entered the Temple, what is the halakha? Rav Naḥman said to him: He has a lapse of awareness about his impurity, and therefore he is liable. The Gemara disputes this: On the contrary, he has a lapse of awareness about the Temple, and he should therefore be exempt.
Rav Ashi said: We observe his behavior. If he leaves the Temple because of the impurity, i.e., when he is told that he is impure, it is clear that the lapse of awareness that he had is about the impurity, and he is liable. And if he leaves because of the Temple, i.e., when he is told that he is in the Temple, then the lapse of awareness that he had is about the Temple, and he is exempt. Ravina said to Rav Ashi: There is no indication from here; didn’t he leave because he became aware of the Temple only because he became aware also of the impurity? Otherwise, why would he leave the Temple? And didn’t he leave because he became aware of the impurity only because he became aware also of the Temple? Otherwise, why would he leave the Temple? Rather, there is no difference, so there is no indication from here.
§ The Gemara begins a discussion about another topic related to awareness of impurity. The Sages taught in a baraita: If there were two paths in a certain place, one of them impure, as a corpse was buried there, and the other one pure, but it was not clear which of the two paths was impure, and someone walked on the first path and did not then enter the Temple, and then afterward he walked on the second path, forgot that he was ritually impure, and entered the Temple, he is liable to bring a sin-offering, since he certainly contracted impurity on one of the paths and entered the Temple in a state of impurity.
If he walked on the first path and entered the Temple, and on the third day he was sprinkled with waters of purification to purify him from the uncertain impurity imparted by a corpse, and on the seventh day he was sprinkled upon again, and he immersed himself in a ritual bath, thereby completing his purification, and then afterward he walked on the second path and entered the Temple, he is liable to bring a sin-offering, since one of the paths was certainly impure and he entered the Temple after having walked on it. Rabbi Shimon deems him exempt in this latter case, because neither time that he entered the Temple was it certain that he was impure, the first time because he might not yet have become impure, and the second time because he might already have purified himself. And Rabbi Shimon ben Yehuda, in the name of Rabbi Shimon, deems him exempt in all of these cases.
The Gemara asks: Does Rabbi Shimon ben Yehuda really exempt him in all of these cases,
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.