Talmud BavliNazir 53a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Nazir Page 53a
Nazir 53a - Guemara
והא רבא הוא דאמר לא נצרכה אלא לשדרה וגולגולת שאין בהן רובע עצמות בתר דשמעה מר"ע ת"ש שמאי אומר עצם אחד מן שדרה או מן גולגולת שאני שמאי דמחמיר טפי ליפשוט מינה טעמא דשמאי דמחמי' הא לרבנן עד דאיכא חצי קב עצמו' דילמא עד כאן לא פליגי רבנן עליה דשמאי אלא בעצם אחד אבל ברובע עצמות אפילו רבנן מודו אמר רבי אליעזר זקנים הראשונים מקצתן היו אומרים חצי קב עצמות וחצי לוג דם לכל רובע עצמות ורביעית דם לא לכל ומקצתן היו אומרים אף רובע עצמות ורביעית דם לכל ב"ד שלאחריהם אמרו חצי קב עצמות וחצי לוג דם לכל רובע עצמות ורביעית דם לתרומה וקדשים אבל לא לנזיר ועושה פסח מכדי אין הכרעת שלישית מכרעת אמר רבי יעקב בר אידי מפי שמועה אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי:
על אלו הנזיר מגלח:
על אלו דרישא למעוטי עצם כשעורה דעל מגעו ועל משאו אין ועל אהילו לא ועל אלו דסיפא למעוטי אבן הסכוכית:
וחצי קב עצמות:
Comments from Rashi on Masechet Nazir Page 53a
והא רבא הוא דאמר . לעיל (נזיר דף נ.) הא דקתני מן המת לא נצרכה אלא לרוב בניינו או לרוב מניינו אע"פ שאין בהן רובע עצמות ואע"פ שאין עליו בשר שהנזיר מגלח עליו וה"ה לשדרה וגולגולת שאין בהן רובע עצמות דהא חשיבי כי הדדי אלמא [כ"ש] דסבירא ליה לרבא דהיכא דאיכא רובע עצמות משדרה וגולגולת דנזיר מגלח עלה: אין הכי נמי . דמעיקרא סבירא ליה דרובע עצמות גמירי אלא בתר דשמעה מר"ע דאמר השדרה והגולגולת ולא אמר בה רובע עצמות דהוה אמינא לרבי עקיבא דאע"ג דמשני מתים באים אית בהו טומאה ולרבנן עד דאתי ממת א' ומדלא תני הכי ש"מ דלכולי עלמא חצי קב עצמות בעינן בין בשאר עצמות בין ברוב בניינו ורוב מניינו בין בשדרה וגולגולת: ת"ש שמאי אומר . רובע עצמות שאמרו אפי' בזמן שבא מעצם אחד או משדרה או מגולגולת אלמא דברובע סגי והוא שיהא משדרה וגולגולת: אמר רבי אליעזר זקנים הראשונים מקצתן היו אומרים חצי קב עצמות וחצי לוג דם לכל . מטמא באהל בין לתרומה וקדשים בין לנזיר ועושה פסח: רובע ורביעית דם לא לכל . מטמא כלומר אפי' א' מכולם אינו מטמא: ומקצתן היו אומרים . אף רובע עצמות ורביעית דם מטמאים את הכל: וב"ד של אחריהן אומרים חצי קב כו' . אבל רובע עצמות ורביעית דם לענין אכילת תרומה וקדשים מטמאין באהל אבל לא ליסתור ימי נזיר ועושה פסח לטמא שלא לעשותו דבמקום כרת לא העמידו דבריהם: מכדי אין הכרעת שלישית מכרעת . מכדי כל הכרעה שהיא במקצת כדברי זה ומקצת כדברי זה אינה הכרעה עד שתהא כולה כדברי א' מהן דהכרעה לשון שיקול ששוקל דברי שנים יותר מאחד ומה ראה ר' אליעזר לומר כך ב"ד של אחריהן כך היו אומרים: אמר ר' יעקב בר אידי . לומר שעיקר הוא שהוא מפי שמעיה ואבטליון ואית דאמרי שאמרו מפי חגי זכריה ומלאכי: על אלו דרישא למעוטי עצם כשעורה . שאין הנזיר מגלח על אהילו דסלקא דעתך אמינא הואיל ואיתא בטומאה לענין מגע ליטמא נמי באהל קא משמע לן דלא ואע"ג דהדר תני להו בהדיא בסיפא לא תיקשי ולא מידי משום דתני והדר מפרש וצריכי לפרושי דאי לא מפרש לה הוה אמינא דאפי' על מגעו ועל משאו לא יהא מגלח: למעוטי אבן הסכוכית . אבן מסמא וזו היא אבן שמוטלת על גבי המת ברה"ר כדמפרש במס' שבת בפרק אמר ר' עקיבא (דף פב:) שאם הנזיר יושב עליה אע"פ שמטמאתו אינו מגלח עליה אבן מסמא אבן שומא ולישנא דקרא נקט דכתיב ושומת על פום גובא (בדניאל ו) כתיב לשון אחר אבן הסכוכית אבן המסככת על הקבר דקיי"ל כל המטלטלין מביאין את הטומא' בעובי המרדע חוץ מכלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה:
Comments from Tosafot - Nazir 53a
בתר דשמעה מר"ע . כך כתוב בכל הספרים ולא איתפרש מהר"ל וגימגו"ם ואי לא מסתפינא מרבוותא הוה אמינא שיש חסרון בספרים וגרסינן מקמי פירכא דקאמר רבא לא נצרכה אמר מר עוקבא הכא בשדרה וגולגולת שאין בהן רובע עסקינן פירוש מר עוקבא בא לדחות התשובה שהביא רבא מחמת שהיה סבור רבא דסתם שדרה וגולגולת יש בהן רובע ודחי לה מר עוקבא דמיירי בשדרה וגולגולת שאין בהן רובע ופריך הש"ס ורבא ל"ל האי סברא דאפשר לשדרה וגולגולת בלא רובע והאמר רבא לא נצרכה וכו' ומשני בתר דשמעה ממר עוקבא לההוא שינויא דשני מר עוקבא הכא דמוקי לה בשדרה וגולגולת שאין בהן רובע וכי האי גוונא הגיה רש"י בזבחים בפרק שני (דף כא:) שהיה כתוב בספרים [הקושיא] וחסר הסוגיא מן הספרים והגיה רש"י [התירוץ] גבי שמעתין דקידוש ידים והכי נמי בשמעתין שיש הקושיא בלא התירוץ יש להגיה התירוץ ובעלמא נמי אשכחנא שהיה רבא בימי מר עוקבא ע"כ לשון מהרפ"ש. והרב רבי יעקב מקינון דחק ליישב גירסת הספרים בתר [דשמעה מרבי עקיבא] וה"פ דהא רבא לא נצרכא כו' כלומר והיכי תסיק אדעתיה דרבא לאיתויי ממתני' והא איהו גופיה הוא דמוקי לה בשדרה וגולגולת שאין בה רובע עצמות ומשני בתר דשמעה [מרבי עקיבא] רבא לא אמר על מתני' אלא על משנה דאהלות (פ"ב מ"ו) דקחשיב רובע ורביעית הבא משני מתים ושדרה וגולגולת משני מתים ועלה איצטריך ליה לשנויי הכי [אבל] מקמי דשמעה [מר' עקיבא] סבירא ליה שאין שדרה וגולגולת שלא יהא בהן רובע עצמות ומשום הכי הוה מייתי רבא ממתני' שפיר דאכתי לא שמעה [מר"ע]: ת"ש שמאי אומר אפי' עצם אחד משדרה או מגולגולת . ומדלא בעי שמאי אלא עצם משדרה מכלל דרבנן דפליגי עליה סגי להו בשיעור דרובע עצמות הבא מן השדרה כדקתני ברישא דרובע מטמא באהל כי בא מעיקר הגוייה וכי בא רובע מן השדרה אפי' מגלח עליה הנזיר דאין סברא לומר דפליגי כולי האי דלרבנן ליבעי חצי קב ולשמאי סגי בעצם אחד ודחי שאני שמאי דמחמיר אבל רבנן [חצי] קב עצמות בעו אף משדרה: ליפשוט מינה . לאידך גיסא דלרבנן בעינן חצי קב דמדשמאי דמחמיר לא בעי אלא עצם אחד מכלל דלרבנן שיעורא דבית הלל בעו דהיינו חצי קב דאי לא בעו אלא רובע קב הוה להו לפרושי חומרייהו כמו שפירש שמאי חומריה ודחי דילמא לא פליגי אלא בעצם אחד דלא מטמא באהל לרבנן אבל רובע מטמא ולא חשו לפרושי מילתייהו: זקנים הראשונים מקצתן היו אומרים חצי קב עצמות וחצי לוג דם לכל . שאם האהיל עליהם טמא לתרומה ולקדשים ופליגי אמתניתין דמסכת אהלות ומקצתם היו אומרים אף רביעית דם ורובע עצמות לכל אף לנזיר ופליגי אמתניתין [דהכא]: בית דין שלאחריהם אמרו חצי קב עצמות וחצי לוג דם לכל . אף לנזיר כדתנן במתני' רובע עצמות ורביעית דם לתרומה ולקדשים דהמאהיל עליהם טמא כדתנן במתניתין דמסכת אהלות (פ"ב מ"א ומ"ב) אבל לא לנזיר ועושה פסח והכי גמירי להו וסברי להו כמתניתין דאין הנזיר מגלח עליו כלל וסברו נמי כמתניתין דאהלות דתנן התם דמטמא באהל בעלמא לתרומה וקדשים כי ב"ד אחרון סברי כתנא דמתניתין וכתנא דאהלות: י"מ הכרעה שלישית . היינו תלמידים שב"ד אחרון היו תלמידים לזקנים הראשונים ופריך והא אין הכרעת שלישית מכרעת בתרא ומדמתני' דהכא ומתני' דהתם דאהלות כב"ד אחרון סבירא מכלל דהכי הילכתא ומשום דהוו להו מכריע והא אין דעת שלישית מכרעת שדעת שלישית טעם בפני עצמו הוא כי הראשונים לא גילו דעתם שיהא ראוי לחלק בין נזיר ועושה פסח לתרומה וקדשים ומשני אמר רבי יעקב בר אידי מפי שמועה אמרוה מפי חגי זכריה ומלאכי ועל כן סברי ב"ד של אחרונים לסמוך על שמועתם ולקבוע הלכה כמותם: על אלו דרישא למעוטי עצם כשעורה . ואע"ג דבהדיא קתני על עצם כשעורה על מגעו ועל משאו דמשמע אבל על אהילו לא י"ל תני והדר מפרש ועל אלו דסיפא למעוטי אבן הסככות אבן המיסך על הארץ ויש שני אבנים או ג' יוצאין מן הגדר וטומאה תחת אחת מהן ועבר תחת אחת מהן ואינו יודע אם האהיל על הטומאה וקצת קשה דהא תנא ליה סיפא אבל סככות ופרעות אין מגלח וצ"ל דה"נ תני והדר מפרש כמו עצם כשעורה מהרפ"ש:
Nazir 53a - Mishnah translated into english
The Gemara expresses surprise at this argument: But wasn’t it Rava himself who said: This statement is necessary only for a whole spine and skull that do not contain a quarter-kav of bones? This indicates that in his opinion a quarter-kav of bones from a spine does impart ritual impurity. The Gemara answers: After he heard the statement of the tanna, he understood from Rabbi Akiva that his dispute in the baraita (52a) concerns a spine and skull from two corpses, not a quarter-kav from a spine and skull. This interpretation led Rava to change his mind.
The Gemara further suggests: Come and hear a resolution from the following: Shammai says that one bone from the spine or from the skull imparts ritual impurity. Although the Rabbis dispute his ruling, it can be assumed that they do not have a vastly different opinion. Rather, they accept that a quarter-kav from a spine imparts impurity and renders a nazirite obligated to shave. The Gemara rejects this proof: Shammai is different, as he is very stringent, and therefore nothing at all can be inferred from his opinion with regard to that of the Rabbis.
The Gemara counters: If in fact the Rabbis maintain an extremely different opinion from that of Shammai, let us resolve the problem in the opposite manner: The reasoning here is that of Shammai, who is particularly stringent. From this it may be inferred that, according to the opinion of the Rabbis, one is not rendered impure and a nazirite is not required to shave unless there is a half-kav of bones from the spine and skull.
The Gemara rejects this claim as well: Perhaps the argument is not that extreme after all, and the Rabbis disagree with Shammai only with regard to whether one bone from the spine or from the skull imparts impurity. However, with regard to a quarter-kav of bones, even the Rabbis might concede that it renders people and items ritually impure, and a nazirite must shave for it.
§ Rabbi Eliezer said that some of the early Elders would say: A half-kav of bones and a half-log of blood impart ritual impurity in all forms. Their impurity applies by Torah law, and therefore they impart impurity in a tent. But a quarter-kav of bones and a quarter-log of blood, they do not impart impurity in all forms, i.e., they do not impart impurity in a tent. And some of these Elders would say that even a quarter-kav of bones and a quarter-log of blood impart impurity in all forms. This was the dispute of earlier generations.
The court that followed them said: A half-kav of bones and a half-log of blood impart ritual impurity in all forms. A quarter-kav of bones and a quarter-log of blood impart impurity only with regard to teruma and offerings, i.e., the Sages decreed that they impart impurity in a tent to invalidate teruma and offerings but not with regard to a nazirite. A nazirite is not required to shave or bring offerings for impurity after contact with a quarter-kav of bones or a quarter-log of blood. And similarly, one who performs the ritual of the Paschal offering may proceed despite the fact that he came into contact with this amount of blood or bones, as the Sages did not apply this decree in cases where one’s impurity precludes the performance of a mitzva whose neglect is punishable by karet.
The Gemara asks about the ruling of halakha in this case. Now consider, there is a principle that the decision of the third opinion is not considered a decision. A compromise ruling that seeks to resolve a dispute by including factors and cases that were not mentioned in the other two opinions is not considered decisive, so how could the later court make a distinction between a Paschal offering and other cases? Rabbi Ya’akov bar Idi said: This ruling was not stated as a compromise. Rather, they said it from tradition, from Haggai, Zechariah, and Malachi, the last of the prophets. This was not a new attempt to mediate between two earlier opinions but an ancient ruling in its own right.
§ The mishna taught that for all these aforementioned sources of ritual impurity a nazirite shaves. The Gemara explains that the phrase: For these, in the mishna’s first clause, serves to exclude a bone that is a barley-grain-bulk. As for touching it and carrying it, yes, a nazirite shaves, but for his overlying it, no, he does not shave. And the phrase: For these, in the mishna’s latter clause, serves to exclude an overhanging [hasekhukhit] stone. Although a stone that forms a cover over a corpse imparts impurity in a tent, a nazirite is nevertheless not obligated to shave due to this source of impurity.
§ In its list of sources of impurity for which a nazirite must shave, the mishna taught: And a half-kav of bones.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.