Talmud BavliNazir 63a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Nazir Page 63a
Nazir 63a - Guemara
מתני׳ נזיר שגילח ונודע לו שהוא טמא אם טומאה ידועה סותר ואם טומאת תהום אינו סותר אם עד שלא גילח בין כך ובין כך סותר כיצד ירד לטבול במערה ונמצא מת צף על פי המערה טמא נמצא משוקע בקרקע המערה ירד להקר טהור ליטהר מטומאת מת טמא שחזקת טמא טמא וחזקת טהור טהור שרגלים לדבר:
גמ׳ מנא הני מילי אמר ר"א דאמר קרא (במדבר ו, ט) וכי ימות מת עליו בפתע פתאום עליו במחוורת לו ריש לקיש אמר אמר קרא (במדבר ט, י) כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה כי דרך מה דרך בגלוי אף כל בגלוי ואלא הדתנן איזוהי טומאת התהום כל שאינו מכירה אחד בסוף העולם אבל מכירה אחד בסוף העולם אין זו טומאת התהום בשלמא למ"ד כי דרך שפיר אלא למאן דאמר במחוורת לו כי מכירה אחד בסוף העולם מאי הוי ותו הא דתניא המוצא מת מושכב לרחבה של דרך בתרומה טמא בנזיר ובעשיית פסח טהור מאי שנא אלא טומאת התהום גמרא גמירי לה:
אם עד שלא גילח וכו':
מאן תנא א"ר יוחנן ר"א היא דאמר תגלחת מעכבת בעי רמי בר חמא נטמא בתוך מלאת ונודע לו לאחר מלאת מהו בתר ידיעה אזלינן וידיעה אחר מלאת היא או לא ולמאי למיסתר
Comments from Rashi on Masechet Nazir Page 63a
מתני' נזיר שגילח . תגלחת טהרה ביום שלשים ואחד שלו: ונודע לו שהוא טמא . בטומאת מת בין שנטמא בתוך מלאת בין שנטמא לאחר מלאת לבו ביום קודם שהביא קרבנותיו ושגילח: אם טומאה ידועה . היתה בשעה שנטמא ה"ז סותר את הכל אבל לא נטמא עד לאחר הבאת קרבנותיו אפילו בטומאה ידועה אינו סותר אלא ז' כדתנן בפרק שלשה מינין (לעיל נזיר דף מז.) מי שנזרק עליו אחד מן הדמים כו' ואוקימנא בגמרא דלדברי הכל ז' סותר ותו לא: ואם עד שלא גילח . נודע לו שנטמא בין בו ביום בין שנטמא בתוך ימי מלאת: בין כך ובין כך . בין בטומאה ידועה בין בטומאת התהום סותר את הכל: כיצד . היא טומאת התהום שאינו סותר אם נטמא בטומאת מת וירד לטבול במערה ביום שביעי שלו ולאחר שיצא מצא לשם מת שהוא צף על פני המים שבפתח המערה והוא לא הכיר בו כשירד שם לטבול אין זו טומאת התהום ואפי' אם לא נודע לו עד לאחר גילוח ואפילו אם לא ירד לשם לטבול אלא להקר ה"ז טמא וסותר את הכל: אבל אם נמצא משוקע בקרקע המערה . שבשעה שנכנס לא היה צף בזו יש חילוק פעמים שהוא טהור ופעמים שהוא טמא כשנכנס לשם ולא נכנס בה אלא להקר ונודע לו לאחר גילוח שנמצא לשם מת משוקע כנגד פי המערה ה"ז טהור דזו היא טומאת התהום אבל ירד לשם ליטהר מטומאת המת ואח"כ נודע לו ואפילו לאחר גילוח ה"ז טמא וסותר את הכל אע"פ שהיא טומאת התהום: שחזקת טמא טמא . העמידו בחזקת טמא: וחזקת טהור . יורד לשם בחזקת טהור: שרגלים לדבר . כלומר שהדברים נראין כך דטהור העמד על חזקתו וטמא על חזקתו ותיהוי חזקת טהור טהור וחזקת טמא טמא: גמ' במחוורת לו . בברורה לו כגון טומאה ידועה סותר אבל לא על טומאה שאינה ידועה לו: ור"ל אמר אמר קרא . גבי עושה פסח כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה: כי דרך בגלוי אף טומאה בגלוי . לאפוקי טומאת התהום דלא והוא הדין לנזיר דבכל מקום נזיר ועושה פסח כי הדדי נינהו: בשלמא למ"ד כי דרך . דבגלוי שפיר דכיון דאחד מכירה בסוף העולם הוי גלוי: אלא למ"ד במחוורת לו כי מכירה אחד בסוף העולם . אמאי הוי טמא והא אינה מחוורת לו: ותו . בין למ"ד במחוורת לו בין למ"ד כי דרך כיון דמדאורייתא טומאת התהום הותרה גביה הא דתניא המוצא מת מושכב כו' מאי שנא גבי תרומה דהוי טמא וגבי נזיר ועושה פסח דהוי טהור: אלא טומאת התהום גמרא גמירי לה . דאינה מטמאה והכי גמירי לה דלנזיר ועושה פסח בלבד אינה מטמאה אבל לתרומה לא גמרינן הילכתא ומשום הכי הוי טמא: מאן תנא . דאם נודע לו קודם גילוח אע"פ שהביא קרבנותיו סותר: א"ר יוחנן ר"א היא דאמר . בפרק ג' מינין (לעיל נזיר דף מו.) ואחר ישתה הנזיר יין אחר מעשים כולן דברי ר"א דכיון דעדיין לא גילח כמי שנודע לו בתוך מלאת דמי וסותר את הכל דאי לרבנן כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים שוב אינו סותר: בעי רמי בר חמא נטמא . בטומאת התהום בתוך ימי מלאת ונודע לו לאחר מלאת קודם הבאת קרבנותיו וקודם גילוח: מהו בתר ידיעה אזלינן . כלומר מי אמרינן דהא דגמרינן דטומאת התהום אינה סותרת היכא דידיעה הויא לאחר מלאת אפילו היכא דנטמא בימי מלאת או דילמא כיון דנטמא בימי מלאת אע"ג דנודע לו לאחר מלאת ואפילו לאחר הבאת קרבנותיו לא אמרינן דטומאת התהום הותרה לו וסותר ולרמי בר חמא דקמיבעיא ליה הכי לא שמיעא ליה מתני' ואמטו להכי קמיבעיא ליה הכי אי סותר או אינו סותר כלל:
Comments from Tosafot - Nazir 63a
נזיר שגילח . תגלחת טהרה ונודע שהוא טמא אם טומאה ידועה היא סותר ואם טומאת התהום היא כלומר שנודע לו שבמקום שעבר היתה טומאת התהום ובגמרא מפרש איזו היא טומאת התהום שאין אחד בעולם מכירה והכי הילכתא גמירי לה: אם עד שלא גילח . נודע לו בין כך ובין כך סותר בין בטומאה ידועה בין בטומאת התהום דכי גמירי טומאת התהום דלא סתרה דוקא כשנודע לו אחר שגילח אבל נודע לו קודם שגילח סותר: כיצד דין טומאת התהום ירד לטבול במערה . בשביל טומאת שרץ ונמצא כזית מן המת צף על פני המערה ספק אם היה כזית מן המת בתוך המערה בשעה שטבל והאהיל או שמא לא היה שם בשעה שטבל טמא דספק טומאה ברשות [היחיד] ספקו טמא ואם נודע לו אפילו אחר שגילח טמא ולא אמרינן אף כי היה כזית מן המת תוך המערה בשעה שטבל יהא טהור משום טומאת התהום דכיון שאין שום דבר מכסה עליה הוה ליה כטומאה ידועה: משוקע בקרקע המערה . אז ודאי מיקרי שפיר טומאת התהום ולכך ירד להקר וליום אחרון שגילח נודע לו אותה טומאה טהור משום דטומאת התהום הוא: ליטהר מטומאת מת . אם ירד ליטהר מטומאת המת ואחר שחזר ומנה ימי נזירותו וגילח נודע לו כשירד למערה היה כזית מהמת משוקע במערה טמא שחזקת טמא טמא דכי גמירי דטומאת התהום דמת הותר דוקא לאדם שלא היה בחזקת טומאת מת: שחזקת טמא טמא (כלומר) שרגלים לדבר כלומר שטעם גדול י"ל הואיל והוא בחזקת טומאת מת לא הותרה טומאת התהום אצלו והא דנקיט ברישא ירד לטבול ובסיפא ירד להקר יש ליתן טעם לדבר דרישא רבותא קא משמע לן אף כי ירד לטבול דמסתמא דקדק ועיין היטב שלא תהא טומאה סביביו ונמצא מת צף על פי המערה מ"מ טמא משום ספק טומאה ברה"י וסיפא רבותא קמ"ל אף כי ירד להקר ואין דרכו לבדוק ולדקדק סביביו מ"מ כי משוקע בקרקע המערה טהור משום דהוי טומאת התהום: במחוורת לו . אבל בטומאת התהום שאינה מחוורת ולא הכיר בה אחד בסוף העולם אז אינו סותר: רבי שמעון בן לקיש אמר כי דרך . גבי עושה פסח כתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם ומדסמך טמא לנפש לדרך נאמר כי דרך וגמרינן נזיר מעושה פסח אבל בפרק כיצד צולין (פסחים דף פא: ושם) לא קאמר הש"ס הכי והכי איתא התם במחוורת לו אשכחנא נזיר עושה פסח מנלן דכתיב או בדרך רחוקה כי דרך כו' משמע התם דלא פליגי ולא גמירי נזיר מעושה [פסח]: אלא למ"ד במחוורת לו כי מכירה אחד בסוף העולם מאי הוי . ובפ' כיצד צולין (ג"ז שם) לא קאמר הכי דקאמר למ"ד כי דרך נימא עד דידעי בה כולי עלמא כי דרך: לנזיר ועושה פסח טהור . ומיירי בטומאת התהום כדפרישי' בסמוך: ומאי שנא תרומה מנזיר ועושה פסח . בפרק כיצד צולין (גם זה שם) ליתא האי פירכא דסוגיא דהתם לית לה דגמירי אהדדי אלא טומאת התהום גמירי: מאן תנא א"ר יוחנן ר"א היא דאמר תגלחת מעכבת . מלשתות ביין דלרבנן דאמרי דתגלחת אינה מעכבת א"כ אחר שנזרק הדם אין [עליו] עוד תורת נזיר וכן שנודע לו עד שלא גילח כמי שגילח תימה דבפ' כיצד צולין (גם זה שם) אמר מר בר רב אשי טומאת התהום מרצה אפילו נודע לו קודם זריקה והשתא [אי] אליבא דר"א אפילו לאחר זריקה סותר קודם גילוח ואי אליבא דרבנן הא קודם זריקה לרבנן מעכבת כקודם גילוח לר"א דהכא משמע דדבר המעכב סותר לכ"ע י"ל דלגבי עושה פסח מיירי שאין טעון גילוח ואתיא בין לרבנן בין לר"א דכיון שנשחט הפסח א"כ הוי הדם עומד ליזרק וכל העומד ליזרק כזרוק דמי ולכך אין סותר כיון שנשחט אבל תגלחת מצוה באפי נפשה היא ועוד י"ל דהא דאמרינן התם טומאת התהום מרצה היינו ע"י ריצוי הציץ ולכך מרצה אף קודם זריקה אבל על התגלחת לא שייך רצוי ציץ: בעי רב חמא ניטמא תוך מלאת . בטומאה ידועה או בטומאת התהום ונודע לו לאחר מלאת קודם גילוח לר"א מהו בתר טומאה אזלינן וסותר שלשים או בתר ידיעה אזלינן וסותר שבעה:
Nazir 63a - Mishnah translated into english
MISHNA: With regard to a nazirite who shaved for the conclusion of his naziriteship, and it later became known to him that during his naziriteship he was ritually impure from a corpse, if it was a known impurity, i.e., people were aware of the impurity when he became impure, he negates his entire naziriteship. And if it was ritual impurity imparted by a grave in the depths, one that was unknown at the time, he does not negate his naziriteship. If he discovered he was impure before he shaved, he negates his naziriteship in either case.
The mishna asks: How does one differentiate between a known and an unknown impurity? If a nazirite descended to immerse in a cave, and a corpse was found floating at the mouth of the cave, he is impure, as an openly visible corpse is a known impurity. What, then, is an impurity of the depths? This is referring to a case where the corpse was found sunk into the ground of the cave in such a manner that it was unknown.
However, even here the circumstances of the case must be taken into account. If one descended not to immerse himself in the water, as he was ritually pure, but to cool himself, he remains pure. If he was impure and entered the water to purify himself from the impurity from a corpse, he is impure. The reason is that something that has the presumptive status of impurity remains impure, and something that has the presumptive status of purity is pure, as there is a basis for the matter. It is reasonable that items or people retain their presumptive status.
GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters derived, that there is a difference between known and unknown impurity? Rabbi Eliezer said that the verse states with regard to a nazirite: “And if any man shall die very suddenly beside him” (Numbers 6:9). The emphasis provided by the term “beside him” indicates that it is clear to him that he has become impure. However, one is not impure if the presence of the corpse is unknown.
Reish Lakish said a different source: The verse states with regard to the Paschal offering: “Any man of you who shall be ritually impure due to a corpse or on a road far away” (Numbers 9:10). The word “road” is juxtaposed in the verse to the term “ritually impure,” indicating that the impurity is like a road. Just as a road is in the open, so too, every impurity is in the open. It must be a known impurity.
The Gemara objects: But consider that which we learned in the Tosefta (Zavim 2:9): Which is the ritual impurity imparted by a grave in the depths? It is impurity imparted by any corpse of which no one is aware, even at the end of the earth. This type of impurity is permitted for both a nazirite and one who sacrifices the Paschal offering. However, if even one person is aware of it, even at the end of the earth, this is not impurity imparted by a grave in the depths.
The Gemara states its question: Granted, according to the one who says that this halakha is derived from the verse that states that ritual impurity is like a road, it is fine, as an item known to someone in the world can be compared to a road. However, according to the one who says that this halakha is derived from the term “beside him,” i.e., it is referring to an impurity that is clear to him, if one person at the other end of the earth is aware of this impurity, what of it? It was unknown to the nazirite himself.
And furthermore, consider that which is taught in another baraita (Tosefta, Zavim 2:8): In the case of one who finds a corpse lying across the width of a road, i.e., it had been buried there in such a way that it was impossible for the passerby to avoid becoming impure by passing over the corpse, then with regard to teruma, the passerby is impure. Therefore, if he is a priest, he may not eat teruma. However, with regard to both being a nazirite and being one performing the ritual of the Paschal offering, the passerby is pure. What is different about these situations? Rather, it must be that the halakha of impurity imparted by a grave in the depths is learned as a tradition and not from the verses, which are cited merely in support.
§ The mishna taught that if a nazirite discovered he was ritually impure before he shaved, he negates his naziriteship even if he was rendered impure by impurity of the depths. The Gemara asks: Who is the tanna who taught this opinion? Rabbi Yoḥanan says: It is Rabbi Eliezer, who says that shaving is indispensable to the completion of one’s naziriteship. Consequently, if he discovered he was impure before he shaved, he became impure during his naziriteship, and he negates the period he has observed.
Rami bar Ḥama raised a dilemma: What is the halakha with regard to one who became impure during the full term of the regular days of his naziriteship but his impurity became known to him only after the full term but before he shaved? Perhaps we go according to his knowledge, and it is a case of knowledge after the full term, or perhaps the halakha is not determined by the time of his awareness but by the actual time of the impurity, which occurred during his naziriteship. The Gemara adds: And with regard to what issue was this dilemma raised? It was with regard to his possible negation of the period he observed as a nazirite: Does he negate his naziriteship, or is he considered to have contracted impurity after the completion of his term, in which case he need not start his naziriteship afresh?
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.