Talmud BavliRosh Hashanah 21a : Youtube
Daf TubeYoutube
3 video classes :
Rosh Hashanah Page 21a
Rosh Hashanah 21a - Guemara
תרי ירחי חסירי קלא אית להו לוי אקלע לבבל בחדסר בתשרי אמר בסים תבשילא דבבלאי ביומא רבה דמערבא אמרי ליה אסהיד אמר להו לא שמעתי מפי ב"ד מקודש מכריז ר' יוחנן כל היכא דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי ליעבדו תרי יומי גזירה ניסן אטו תשרי רבי אייבו בר נגרי ור' חייא בר אבא איקלעו לההוא אתרא דהוה מטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי ועבדי חד יומא ולא אמרו להו ולא מידי שמע רבי יוחנן ואיקפד אמר להו לאו אמרי לכו היכא דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי ליעבדו תרי יומי גזירה ניסן אטו תשרי רבא הוה רגיל דהוה יתיב בתעניתא תרי יומי זימנא חדא אשתכח כוותיה ר"נ יתיב בתעניתא כוליה יומי דכיפורי לאורתא אתא ההוא גברא א"ל למחר יומא רבה במערבא א"ל מהיכא את א"ל מדמהריא א"ל דם תהא אחריתו קרי עליה (איכה ד, יט) קלים היו רודפינו שלח ליה רב הונא בר אבין לרבא כד חזית דמשכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן עברה לההיא שתא ולא תחוש לה דכתיב (דברים טז, א) שמור את חדש האביב שמור אביב של תקופה שיהא בחדש ניסן אמר להו רב נחמן להנהו נחותי ימא אתון דלא ידעיתו בקביעא דירחא כי חזיתו סיהרא דמשלים ליומא בעירו חמירא אימת משלים בחמיסר והא אנן מארביסר מבערינן לדידהו דמגלו להו עלמא מארביסר משלים:
Comments from Rashi on Masechet Rosh Hashanah Page 21a
תרי ירחי חסירי קלא אית להו . דטבת חיסרו ממה נפשך כסדר הלבנה באחד מלא ואחד חסר ואם איתא דחסרוהו לשבט כבר יצא הקול לפני הפסח ובא אצלנו אף למקום שאין שלוחי ב"ד של ניסן מגיעין וכן בתשרי אם חסרו תמוז ואב שהרי תמוז תמיד חסר: בסים תבשילא דבבלאי . אכלו לחם למעדנים ביוה"כ שבא"י שהרי ב"ד עיברו את החדש והיו מתענים: אסהיד . ונקבל עלינו ולא נאכל: לא שמעתי מפי ב"ד מקודש . לא אעיד לכם דאמרי' לקמן בפרקין (ע"ב) על כולן שלוחים יוצאים מבערב כגון אם לא קדשוהו ביום ל' יוצאין השלוחים לערב לומר מעובר הוא אבל על ניסן ותשרי אע"פ שיודעין שיקדשוהו למחר ביום ל"א שהרי אין ר"ה נדחה לשלשים ושנים אפ"ה אין יוצאין עד שישמעו מפי ב"ד מקודש ואני לא שמעתי מפי ב"ד שלא הייתי במקום שישבו סנהדרין שם: דמטו שלוחי ניסן . שב"ד שולחין לגולה להודיע יום שקדשוהו וכל מה שהם יכולין לילך הם הולכין עד הפסח וכן בתשרי עד סוכות חוץ משבתות וימים טובים שלא ניתנו לחלל לשלוחין כדתניא בפרקין (לקמן ע"ב) על קריאתם אתה מחלל ואי אתה מחלל על קיומם לפיכך שלוחי ניסן מגיעין למקום שאין שלוחי תשרי מגיעין שהרי אין ימים טובים בינתים לעכבם ובתשרי יש ר"ה ויוה"כ שאין השלוחין הולכין בו: ליעבדו תרי יומי . טבי ואע"פ שהגידו להם השלוחים יום קביעתו: גזירה ניסן אטו תשרי . שאם תנהיגם לעשות בניסן יום אחד ינהגו כן בתשרי שלא ע"פ שלוחים ופעמים שיטעו: רבי אייבו ור' חייא בר אבא . תלמידי דר' יוחנן היו ושמעו מפיו לכך הקפיד כנגדם: עבדו יומא חדא . בני המקום: יתיב בתעניתא תרי יומי . עם לילותיהם שמא עיברו ב"ד את החדש ויום אחד עשר שלנו הוא עשירי שלהן: דם תהא אחריתו . הריני מת על ידך שתזקיקני להתענות ב' ימים וב' לילות דם תהא אחריתו נוטריקון של דמהריא: כי חזית דמשכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן . שאין תקופת ניסן נופלת עד יום ט"ז וקיימא לן דיום התקופה מתחיל כר' יוסי דאמר הכי בפ"ק דסנהדרין (ד' יג.) נמצאת תקופת טבת מושכת עד שיתסר בניסן ולא עד בכלל: עברה לההיא שתא . כאחרים דאית להו הא סברא בפ"ק דסנהדרין (שם:): ולא תחוש לה . למימר יחידאה היא ולא נעביד כוותייהו אלא ודאי כאחרים נעביד דמסייע להו קרא דכתיב את חדש האביב שיהא בחידוש ואביב הוא יום תקופת ניסן שניסן של חמה נכנס בו שניסן קרוי אביב על שם בישול התבואה ובישול התבואה אינו אלא לחשבונה של חמה שהקיץ והחורף אחר חשבון החמה הם והזהירך הכתוב לשומרו שיהא בחידוש ואין לשון חידוש נופל אלא בלבנה שהיא מתחדשת בתולדותיה ואשמעינן קרא שיהא ניסן של חמה בתוך י"ד יום למולד הלבנה שהוא עדיין מחידוש הלבנה דמיום י"ד ואילך ישנה היא ואילו היה תקופת ניסן ביום ט"ו לא היינו צריכין לעבר את השנה אלא נעבר אדר ונדחה את ניסן יום אחד ותפול התקופה ביום י"ד אבל כשהיא באה ביום ט"ז בניסן לא די לן בעיבורו של אדר וצריכה השנה להתעבר ותפול התקופה באדר שני נמצא ניסן של חמה מושך בתוך חדש ניסן הלבנה הכי מפרשינן לה בסנהדרין (שם) אליבא דאחרים דכי מטיא בט"ו מעברין את אדר וכי מטיא לט"ז מעברין את השנה: שמור אביב של תקופה . דהיינו ניסן של חמה שיהא בחידוש ניסן הלבנה: סיהרא דמשלים ליומא . שהירח משלים מאורו עם הנץ החמה שאינו מחשיך עד שעת זריחה:
Comments from Tosafot - Rosh Hashanah 21a
לוי אקלע לבבל בחדסר בתשרי. אחד עשר היה לבני בבל ועשירי לבני ארץ ישראל דעברוה לאלול ומתוך התחום בא דהא יוה"כ הוה א"נ ביוה"כ של בני בבל בא סמוך לחשכה והוא היה ערב יוה"כ לבני א"י ואמרו לו אסהיד לן כלומר ונאסור לאכול גם עתה דיוה"כ הוא אמר להם לא שמעתי מפי ב"ד מקודש שיצא ביום ל' של אלול סמוך לחשכה שלא היה שהות ביום לבא ולקבל עדותן וידע שלא יקדשוהו עד למחר ביום ל"א אבל לא המתין עד למחר שישמע שיקדשוהו ואין מעידין עד שישמע מב"ד מקודש כדלקמן (ע"ב) אע"פ שידוע שלמחר יקדשוהו וא"ת והיאך יניחם לאכול ויש כאן ודאי איסור כרת דאורייתא וי"ל התנן לקמן בפרק שני (ראש השנה דף כה. ושם) אשר תקראו אתם מקראי קדש בין בזמנן בין שלא בזמנן ואמרינן בגמ' אתם אפי' שוגגים אתם אפי' מזידים ואפי' מוטעין והא דאמרינן בפרק גיד הנשה (חולין דף קא: ושם) גבי שגג ביוה"כ פטור דגזירה הוה ויוה"כ דההיא שתא שבתא הוה ולא אמרינן אתם אפילו מזידין התם הוקבע להם החדש בזמנו ומפני הגזרה לא עשו יוה"כ בעשירי ועשאוהו ביום השבת שלא ישתכח ואין יוה"כ אלא בעשרה בתשרי אבל הכא להם היה עשירי ולא דמי נמי לההוא דפ"ק דסנהדרין (דף יב: ושם) שבקש חזקיה רחמים על עצמו דכתיב כי אכלו הפסח בלא ככתוב וגו' ומפרש שעיברו השנה ביום ל' של אדר ואסור הואיל וראוי לקובעו ניסן ולא אמרינן אתם אפי' שוגגים כו' משום דלא שייך אלא כגון יום ל' או יום ל"א כשקובעין באחד מהן ר"ח לחסרו או לעברו שלא כדין או על פי עדות שקר: כי חזית דמשכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן. שתקופת ניסן נופלת ביום ט"ז וקיימא לן (סנהדרין דף יג.) יום תקופה מתחיל נמצאת תקופת טבת מושכת עד שיתסר ולא שיתסר בכלל עברה לההיא שתא משום דכתיב שמור את חדש האביב אביב של תקופה שיהא בחדש ניסן ומיום י"ד ואילך ישנה היא ואילו היתה תקופת ניסן נופלת ביום ט"ו לא היינו צריכין לעבר השנה אלא נעבר אדר ונדחה ניסן יום אחד ותפול התקופה בי"ד כך פי' בקונטרס (והתם בסנהדרין (דף יג:) בתקופת תשרי איירי דפליגי התם אי בעינן כולה אסיף בתקופה חדשה או מקצתו) ושמעתין דהכא אתיא כאחרים דאמרינן התם אחרים בתקופת ניסן (הוו) קיימי ומייתי דרשה דהכא וקשיא לפירוש הקונט' דבפ' היו בודקין (שם דף מא:) משמע דיום ט"ו של חדש הוי מן החדש דקאמר עד מתי מברכין על החדש נהרדעי אמרי עד י"ו לכך צריך לפרש דהכא קאמר עד דמשכה שיתסר אפילו ע"י עיבור אדר א"נ דמשכה עד שיתסר ושיתסר בכלל היינו כגון דנפלה תקופת ניסן בשבסר דכי מעברת נמי לאדר הרי היא נופלת בשיתסר ואין כאן אביב כלל בחדש ניסן ואין להקשות דלעבריה לאדר ולשבט דהתנן בפרק אין נערכין (ערכין ד' ח: ושם) אין פוחתין מד' חדשים מעוברין בשנה ולא יותר מח' ומפרש בגמ' (שם דף ט.) דלא נראה לעבר יתר על שמונה ומוקי לה בשנה מעוברת אבל בפשוטה יותר על שבעה: עברה לההיא שתא ולא תחוש לה. תימה דתניא בפ"ק דסנהדרין (דף יא: ושם) על ג' סימנין מעברין השנה על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה על שנים מהן מעברין על אחד אין מעברין ורשב"ג דאמר התם על התקופה איבעי לן על התקופה שמחין או דילמא מעברין וקיימא בתיקו וי"ל דהתם בתקופת תשרי איירי אבל הכא בתקופת ניסן דעליה לבדה מעברין וצריך טעם כיון דמקרא קא דרשי הכא והכא מאי שנא:
Rosh Hashanah 21a - Mishnah translated into english
The Gemara answers: It is a rare occurrence that two consecutive months are made short, and this would generate publicity, so that everyone would know about it.
§ It was related that Levi once arrived in Babylonia on what was observed there as the eleventh of Tishrei. He said: How tasty is the dish of the Babylonians on the great day of Yom Kippur, as they are observing Yom Kippur in the West, Eretz Yisrael. The month of Elul had been declared full in Eretz Yisrael, and according to the calendar there, it was only the tenth of Tishrei. They said to him: Testify that today is Yom Kippur and we shall observe it. He said to them: I myself did not hear the court proclaim: It is sanctified. Although I know that the month had been declared full, since I did not personally hear the proclamation, I cannot offer direct testimony such that you should change your calculations.
It was further related that Rabbi Yoḥanan used to proclaim: Anywhere that can be reached by the messengers who go out in Nisan in time to inform the people when to observe Passover, but cannot be reached by the messengers sent out in Tishrei, let them also observe the festival of Passover for two days. The messengers did not travel on Rosh HaShana or Yom Kippur, and therefore they could travel three days further in Nisan than in Tishrei. The Sages instituted that two days must be observed in Nisan as a rabbinic decree due to Tishrei, for if they observe Passover for only one day, they will come to observe Sukkot for one day as well, and this they are not permitted to do.
It was reported that Rabbi Aivu bar Naggarei and Rabbi Ḥiyya bar Abba, two disciples of Rabbi Yoḥanan, once arrived in a certain place that could be reached by the messengers who go out in Nisan, but could not be reached by the messengers who go out in Tishrei. And they saw that the locals observed only one day of Passover. They said nothing to them to correct their practice. Rabbi Yoḥanan heard this and he became angry with Rabbi Aivu and Rabbi Ḥiyya, for they had failed to rebuke the people who were acting contrary to Rabbi Yoḥanan’s explicit ruling. He said to them: Did I not say to you that anywhere that can be reached by the messengers sent out in Nisan but not by those sent out in Tishrei must observe two days of Passover, for the Sages instituted a rabbinic decree in Nisan due to Tishrei?
§ The Gemara relates that Rava would regularly sit in observance of the fast of Yom Kippur for two days, in case Elul had been declared a thirty-day month and Yom Kippur should be observed on what was observed in Babylonia as the eleventh of Tishrei. It once happened in accordance with his opinion. Elul had been declared a thirty-day month, and he was the only one who observed Yom Kippur on the correct day.
It was related that Rav Naḥman had once fasted the entire day of Yom Kippur as usual. In the evening, toward the end of his fast, a certain man came and said to him: Tomorrow is the great day, Yom Kippur, in the West, Eretz Yisrael, and it is therefore necessary to fast tomorrow.
Rav Naḥman said to him: From where do you come? He said to him: From a place called Damihareya. He said to him, playing on the name of his place: Blood will be his end, meaning Rav Naḥman’s own end. Due to this information, Rav Naḥman would have to fast two successive days, and thereby suffer greatly, as if his blood were being shed. He read the verse about him: “Our pursuers were swifter than vultures in the sky” (Lamentations 4:19), for had this messenger arrived just a little bit later, they would have eaten and drunk in the meantime.
§ Rav Huna bar Avin sent this instruction to Rava: When you see that, according to your calculations, the season of Tevet, i.e., winter, will extend to the sixteenth of Nisan, and the spring equinox will occur after the sixteenth of Nisan, add an extra month to that year, making it a leap year. And do not worry about finding an additional reason to justify making it a leap year, as it is written: “Observe the month of spring” (Deuteronomy 16:1). That is to say, see to it that the spring of the season, i.e., the spring equinox, is in the new part of Nisan, i.e., the first half, before Passover.
It was related that Rav Naḥman said to those setting out to sea before Nisan: Since you will not know the determination of the first day of the new month, this is what you should do: When you see that the moon sets at daybreak, i.e., that it is visible all night from sundown to sunrise, know that it is the middle of the month of Nisan and burn your leaven.
The Gemara asks: When does the moon set at daybreak? On the fifteenth of the month. But on the fourteenth of Nisan we burn leaven. The Gemara answers: For those out at sea, to whom the world is revealed, to whom the horizon is wide open and clearly visible, the moon completes its course at sunrise already on the fourteenth of the month. They can therefore rely on this sign to establish the date of Passover and the time for burning leaven.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.