Talmud BavliThe learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat אליעזר בן רחל
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Rav Chlomo Ben Jamilla
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Jacques Isaac Ben Amram Loubaton
Rosh Hashanah 9a : Youtube
Daf TubeYoutube
4 video classes :
Rosh Hashanah Page 9a
Rosh Hashanah 9a - Guemara
ורבנן שנת חמשים אתה מונה ואי אתה מונה שנת חמשים ואחת לאפוקי מדר' יהודה דאמר שנת חמשים עולה לכאן ולכאן קא משמע לן דלא ודמוסיפין מחול על קדש מנלן דתניא (שמות לד, כא) בחריש ובקציר תשבות ר"ע אומר אינו צריך לומר חריש וקציר של שביעית שהרי כבר נאמר (ויקרא כה, ד) שדך לא תזרע וגו' אלא חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית ר' ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה ורבי ישמעאל מוסיפין מחול על קדש מנ"ל נפקא ליה מדתניא (ויקרא כג, לב) ועניתם את נפשותיכם בתשעה יכול בתשעה תלמוד לומר בערב אי בערב יכול משתחשך ת"ל בתשעה הא כיצד מתחיל ומתענה מבעוד יום מלמד שמוסיפין מחול על קדש אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מנין ת"ל (ויקרא כג, לב) מערב עד ערב אין לי אלא יוה"כ שבתות מנין ת"ל תשבתו ימים טובים מנין ת"ל שבתכם הא כיצד כל מקום שיש בו שבות מוסיפין מחול על קדש ור"ע האי ועניתם את נפשותיכם בתשעה מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתני חייא בר רב מדפתי דתני חייא בר רב מדפתי ועניתם את נפשותיכם בתשעה וכי בתשעה מתענין והלא בעשירי מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב
Comments from Rashi on Masechet Rosh Hashanah Page 9a
ורבנן . דלא ילפי מוקדשתם שתתקדש מתחילתה ולא איצטריך היא למעוטי סופה דרשי ליה הכי שנת החמשים אתה מונה ואי אתה מונה שנת היובל שנת חמשים לסוף יובל שעבר ואחת למנין יובל הבא ואי אתה מונה שנת היובל הבא אלא משנה שלאחר היובל: ולאפוקי מדר' יהודה . דאמר במסכת נדרים שנת חמשים עולה לכאן ולכאן שנת היובל ושנה ראשונה לשמטה הבאה: אין צריך לומר חריש וקציר של שביעית . דעל כרחך אע"ג דרישא דקרא בשבת קאי דכתיב ששת ימים תעבוד סיפיה אשביעית קאי דאי אשבת חריש וקציר הוא דאסור שאר מלאכות מי שרו: חריש של ערב שביעית . שלא יחרוש שדה אילן ערב שביעית חריש שיועיל לשביעית: וקציר של שביעית . כגון תבואה שהביאה שליש בשביעית אתה נוהג בה מנהג שביעית בשמינית: ר' ישמעאל אומר מה חריש רשות כו' . ולא דבר הכתוב אלא לענין שבת כדכתיב ביה וביום השביעי תשבות בחריש ובקציר תשבות בא ללמדך מה חריש אין לך חריש של מצוה ואפילו לזרוע לצורך עומר ושתי הלחם שהרי אם מצא חרוש אינו חורש ואני אוסרו לך בשבת אף קציר שאני אוסר לך בשל רשות אני אוסר לך: יצא קציר העומר שהוא מצוה . שאפי' מצא קצור מצוה לקצור ויש לך ללמוד מכאן שדוחה את השבת: עד ערב . לילה הוא ועד בכלל: כל האוכל ושותה כו' . דהכי קאמר קרא ועניתם בתשעה אכילת תשעה אני קורא עינוי וכיון דאכילתו עינוי חשיבה כל דמפיש באכילה ושתייה טפי עדיף דהא מדקאמר בערב על כרחך לא מקפיד אעינוי דתשעה וכי קרי עינוי בתשעה אכילה ושתיה דידיה קרי עינוי:
Comments from Tosafot - Rosh Hashanah 9a
ורבנן שנת חמשים אתה מונה. לרבנן כיון דאינה מתקדשת מתחילתה איצטריך ליה קרא להכי ולא איצטריך למעוטי סופה מחמת דמוסיפין מחול על הקדש דהשתא מבציר בציר אסופי מבעיא וא"ת אדרבה כ"ש דצריך טפי משום דכתיב בקרא שנה ואין כאן שנה שלימה אא"כ תמשך עד יוה"כ אחר ויש לומר דכיון דלא שייך טעמא דתוספת ממילא בלא שום יתור ממעטא מקרא דוקדשתם דמשמע דוקא שנת החמשים: ואי אתה מונה שנת החמשים אחת. בלא וי"ו גרס דאין שנת חמשים ראשונה לשביעית הבאה: ולאפוקי מדר"י. אומר ר"י אפ"ה הלכה כרבי יהודה דאמר שנת החמשים עולה לכאן ולכאן מדאמרינן בפרק קמא דע"ז (דף ט: ושם) בשמעתא דתנא דבי אליהו גבי מאן דלא ידע בכמה שני בשבוע קאי נשקול מכל מאה תרתי ושדי אפרטי וכל הסוגיא כדבריו ועוד דסתם מתניתין דהכא אוקמא כרבי ישמעאל דפליג ארבנן דפליגי על רבי יהודה ועוד דלר' ישמעאל מקדשין חדשים ואנן קי"ל בכוליה הש"ס שמקדשין חדשים ור' יוסי נמוקו עמו קאי כרבי ישמעאל בפ"ק [דקדושין] (דף מ:) דאית ליה דיובל בתחילתו משמט ובערכין בסוף [המקדיש שדהו] (דף כח:) מוכח דמאן דאית ליה מתחילתו משמט סבר לה כרבי ישמעאל דאמר מר"ה חיילא יובל [אבל לא נראה דהא אומר התלמוד הכא ובפ' (אין נערכין) (ערכין דף יב ושם) לאפוקי מדרבי יהודה] ומיהו אין ראיה גמורה מהא דקאמר הכא ובערכין לאפוקי מדרבי יהודה דאשכחן בפרק המגרש (גיטין דף פה:) אתקין רבא בגיטין מן יומא דנן ולעלם לאפוקי מדרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו אע"ג דרבא גופיה פסק כוותיה ביש נוחלין (ב"ב דף קלו.) וכן בפ"ק דכתובות (דף י.) לאפוקי דרשב"ג דאמר כתובה דאורייתא וקיימא לן כ"מ ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו והיא משנה בפרק בתרא דכתובות (דף קי:): שהרי כבר נאמר שדך לא תזרע. תימה הא איצטריך למאן דאמר בריש מועד קטן (דף ג.) דחורש בשביעית לא לקי דקאמר מכדי זמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה למאי הלכתא כתבינהו רחמנא למימר דאהני תולדות מחייב אאחרנייתא לא מחייב אלמא אפי' תולדות דכתיבי אבות דידהו לא מחייב אלא אהנך דכתיבי בהדיא וא"כ צריך לכתוב חרישה לאשמועינן דאסירא וי"ל דעיקר דיוקא מקציר ומדקצירה לתוספת חרישה נמי לתוספת: וקציר של שביעית. פי' הריב"א בקציר ספיחים שהביאו שליש בשביעית דאי דנזרע ביד בשביעית מלא תזרע נפקא ואכתי קשיא דהאי נמי מהן לא נזרע נפקא לן בפרק מקום שנהגו (פסחים ד' נא: ושם) לפי' ר"ת דאסר ספיחים אפילו קודם ביעור כדין נזרע ביד ואף באכילה תרי קראי בספיחים למה לי ולפירוש רש"י דהתם ניחא וי"ל דספיחים לא אזלינן בתר הבאת שליש וכי אסרינן ספיחין מהן לא נזרע היינו דנלקטין בשביעית קמ"ל בחריש ובקציר ואי מהכא לא הייתי אוסר לאכילה אלא לסחורה קמ"ל הן לא נזרע: וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית. דוקא כי אורחיה אסור לקצור אבל ע"י שינוי מותר אפילו בשביעית כדאיתא בת"כ דדריש ואת ענבי נזירך לא תבצור כדרך בוצרין מכאן אמרו תאנה של שביעית אין קוצין אותה במוקצה אבל קוצה אותה בחרבה וה"נ תנן בפ"ח דשביעית (משנה ו) והא דתניא בתורת כהנים מן המשומר אי אתה בוצר אבל אתה בוצר מן המופקר מופקר נמי כדרך בצירה אסור וע"י שינוי שלא כדרך בצירה מופקר שרי ומשומר אפילו שלא כדרך בצירה נמי אסור ושומרי ספיחים בשביעית דפרק הבית והעליה (ב"מ דף קיח.) שומרי ספיחים בשביעית נוטלין שכרן משום עומר ושתי הלחם א"כ אסור כיון דמשומר ואמאי לא אמרינן מן המותר לישראל י"ל דלא היה שמירה ממש דלא היו צריכים לשומרה מבני אדם דמאיליהן היו פורשין כשהיו יודעין שהן לצורך עומר ולא היו שומרין אותן אלא מבהמה וחיה ועוף: ורבי ישמעאל מוסיפין מחול על הקודש מנא ליה. תימה לר"ת הא אמרינן פ"ק דמועד קטן (דף ד.) הלכתא לרבי ישמעאל קראי לר"ע דעשר נטיעות הלכה למשה מסיני וכיון דהלכתא למשרי ילדה ממילא זקנה אסורה ותירץ ר"ת דהכא מיבעי ליה בתוספת של אחר שביעית מנא ליה ובחנם דחק דכיון דשביעית גופה מהלכה לא ילפינן מינה שבת ויוה"כ וי"ט דאין דנין ק"ו מהלכה והשתא לר' ישמעאל איצטריך קרא משום שבת וי"ט ואיצטריך. הלכתא למשרי ילדה והא דלא משני הכי במו"ק לר"ע דאיצטריך קרא ללמד על שבת וי"ט ויוה"כ משום דמהלכה לא ילפי' דא"כ לא הוי ליה למכתב קראי גבי שביעית כיון דלשביעית גופיה לא צריך אלא ללמד על אחריני: כל מקום שנאמר שבות. ואתא לרבות שביעית: ורבי עקיבא האי ועניתם מאי עביד ליה. דר"ע הוה יליף כולהו משביעית שבת וי"ט ויוה"כ דכולהו מודו דתוספת יוה"כ דאורייתא כדאמרינן בפרק שואל (שבת דף קמח:) ובפרק המביא (ביצה דף ל.) וק"ק דבפ' מקום שנהגו (פסחים דף נד: ושם) בעי למימר דהא דיוה"כ ספקו אסור בבין השמשות שלו איירי ואמאי הא אפילו ודאי יום סמוך לחשיכה אסור בכניסתו או ודאי לילה סמוך ליום ביציאתו משום תוספת וכמו כן קשיא בפרק במה מדליקין (שבת דף לד.) דתנן ספק חשכה אין מדליקין ושמא משום דסגי בתוספת משהו נקיט הכי ועוד דרבן גמליאל דפרק קמא דמו"ק (דף ג:) לית ליה תוספת כלל דקאמר התם נמנו על שני פרקים הללו והתירום כלומר פסח ועצרת ומפרש בירושלמי בריש מסכת שביעית בשעה שהתירו למקרא סמכו ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך מה ערב שבת בראשית אתה מותר לעשות עד שתשקע החמה אף כל ערב (שבת) אתה מותר לעשות עד שתשקע החמה וטעם זה נמי איתא בריש מו"ק (ד' ד.) יליף שבת שבתון משבת בראשית מה להלן היא אסורה לפניה ולאחריה מותר כו' אלא דלא קאי במסקנא הכי אלא דגמירי הלכתא בזמן שבהמ"ק קיים דומיא דניסוך המים ולפי אותה מסקנא יתכן לפרש הלכתא כר"ע וקראי לבזמן שאין ב"ה קיים ומיהו לרבי דאמר שביעית בזמן הזה דרבנן לא אפשר:
Rosh Hashanah 9a - Mishnah translated into english
And the Rabbis, who do not require an additional verse to derive that the Jubilee Year does not extend until Yom Kippur of the fifty-first year, derive this halakha from the verse: You count the fiftieth year as the Jubilee Year alone, but you do not count the fiftieth year as the Jubilee Year and also as the first year of the next Sabbatical cycle. This halakha comes to exclude the opinion of Rabbi Yehuda, who said that the fiftieth year is counted for here and for there, both as the Jubilee Year and also as the first year of the next Sabbatical cycle. Lest someone think that that is the case, therefore, the verse teaches us that this is not so; rather, the fiftieth year is the Jubilee Year, and the following year is the first year of the next Sabbatical cycle.
§ Apropos of the discussion of extending the Jubilee year, the Gemara asks: From where do we derive the principle that one extends a sanctified time period by adding from the profane to the sacred at both ends?
As it is taught in a baraita: The verse states: “In plowing and in harvest you shall rest” (Exodus 34:21). Rabbi Akiva says: It is unnecessary to state this about plowing and harvesting during the Sabbatical Year, as it is already stated: “But in the seventh year shall be a Shabbat of solemn rest for the land, a Shabbat for the Lord; you shall neither sow your field, nor prune your vineyard” (Leviticus 25:4). Rather, the verse: “In plowing and in harvest you shall rest,” is referring to plowing in the year preceding the Sabbatical Year going into the Sabbatical Year, i.e., plowing in the sixth year that will benefit the crops growing in the Sabbatical Year, and about harvesting of the Sabbatical Year going into the year that follows the Sabbatical Year, i.e., harvesting grain that grew in the Sabbatical Year in the eighth year. This teaches that there is a requirement to add extra time to the sanctity of the Sabbatical Year, and not work the land both before and after.
The baraita continues: Rabbi Yishmael says that the verse: “In plowing and in harvest you shall rest,” is not referring to the prohibition against farming the land before and after the Sabbatical Year as Rabbi Akiva explains. He explains that the reason that the verse mentions these two particular forms of labor is to teach that just as the type of plowing that is prohibited during the Sabbatical Year is an otherwise voluntary act, as plowing is never required by the Torah, so too, the harvesting that is prohibited during that year is only voluntary harvesting. This comes to exclude the harvesting of the omer from the prohibition, as it is a mitzva. The barley for the omer must be harvested on the sixteenth of Nisan. Consequently, it is permitted to harvest the omer even during the Sabbatical Year.
The Gemara asks: If so, from where does Rabbi Yishmael derive this principle that one extends a sacred time period by adding from the profane to the sacred both before and after? The Gemara answers: He derives it from that which is taught in a baraita: The verse states, in reference to Yom Kippur: “And you shall afflict your souls on the ninth of the month in the evening” (Leviticus 23:32). One might have thought that one must begin to fast the entire day on the ninth of the month. Therefore, the verse states: “In the evening.” But if it is so that Yom Kippur begins in the evening, one might have thought that one need only begin to fast from when it is dark, after nightfall, when the tenth day of the month begins. Therefore, the verse states: “On the ninth.” How so; how is this to be accomplished? One begins to fast on the ninth of the month while it is still day. This teaches that one extends a sacred time period by adding at the beginning from the profane to the sacred.
From here I have derived only that this addition is made at the beginning of Yom Kippur. But from where do I derive that a similar addition is made at the end of Yom Kippur? The verse states: “From evening to evening shall you rest on your Shabbat” (Leviticus 23:32), which teaches that just as Yom Kippur is extended at the beginning, so too, it is extended at the end.
From here I have derived only that an extension is added to Yom Kippur. From where is it derived that one must also extend Shabbat? The verse states: “You shall rest [tishbetu],” which is referring to Yom Kippur but alludes to Shabbat. From where do I know that the same applies to Festivals? The verse states: “Your Shabbat [shabbatkhem],” your day of rest. How so? Wherever there is a mitzva of resting, be it Shabbat or a Festival, one adds from the profane to the sacred, extending the sacred time at both ends.
The Gemara asks: And Rabbi Akiva, who learns that one adds from the profane to the sacred from the verse dealing with the Sabbatical Year, what does he do with this verse: “And you shall afflict your souls on the ninth of the month in the evening”? The Gemara answers: He requires it for that which was taught by Ḥiyya bar Rav of Difti, as Ḥiyya bar Rav of Difti taught the following baraita: The verse states: “And you shall afflict your souls on the ninth of the month.” Is the fasting on the ninth? But isn’t the fasting on Yom Kippur on the tenth of Tishrei? Rather, this verse comes to teach you: Whoever eats and drinks on the ninth, thereby preparing himself for the fast on the next day, the verse ascribes him credit
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.