Rosh Hashanah 13b : Youtube
Daf TubeYoutube
4 video classes :
Rosh Hashanah Page 13b

Rosh Hashanah 13b - Guemara
אל תקרי לשלש אלא לשליש והא מיבעי ליה לגופיה כתיב קרא אחרינא (ויקרא כה, כב) וזרעתם את השנה השמינית ואכלתם מן התבואה ישן עד השנה התשיעית תנן התם האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו לפני ר"ה מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית ואם לאו אסורין בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה אמר רבה אמור רבנן אילן בתר חנטה תבואה וזיתים בתר שליש ירק בתר לקיטה הני כמאן שוינהו רבנן הדר אמר רבה מתוך שעשויין פרכין פרכין אזלי רבנן בתר השרשה א"ל אביי ויצבור גורנו לתוכו ונמצא תורם מן החדש שבו על החדש שבו מן הישן שבו על הישן שבו מי לא תניא רבי יוסי בן כיפר אמר משום ר"ש שזורי פול המצרי שזרעו לזרע מקצתו השריש לפני ר"ה ומקצתו השריש לאחר ר"ה אין תורמין ומעשרין מזה על זה לפי שאין תורמין ומעשרין לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש כיצד הוא עושה צובר גורנו לתוכו ונמצא תורם ומעשר מן החדש שבו על החדש שבו ומן הישן שבו על הישן שבו א"ל ר"ש שזורי קאמרת ר"ש שזורי סבר יש בילה ורבנן סברי אין בילה א"ר יצחק בר נחמני אמר שמואל הלכה כרבי יוסי בן כיפר שאמר משום ר"ש שזורי מתקיף לה רבי זירא ומי אמר שמואל הכי והאמר שמואל לכל אין בילה חוץ מיין ושמן אשתמיטתיה הא דאמר שמואל הכל הולך אחר גמר פרי
Comments from Rashi on Masechet Rosh Hashanah Page 13b
לגופיה . תשובה על מה נאכל בשנה השביעית: האורז והדוחן כו' . מיני קטניות הן דוחן מילי"ו: פרגין . מק"ו בלע"ז: מתעשרין לשעבר . במעשרות שנה שעברה אם שניה מעשר שני ואם שלישית מעשר עני: ומותרין בשביעית . אם השרישו ערב שביעית לפני ר"ה: ומתעשרים לשנה הבאה . בשנת לקיטתן אם משאר שני שבוע היא שאינה שביעית: בתר חנטה . לקמן (ראש השנה דף טו:) תנא לה בפירקין אילן שחנטו פירותיו קודם ט"ו בשבט שהוא ר"ה לאילנות מתעשר לשנה שעברה: ירק בתר לקיטה . כדאמרן לעיל (ראש השנה ד' יב.) ליקט ירק ערב ר"ה כו': הני . קטניות כמאן שוינהו שהלכו בהן אחר השרשה: מתוך שעשויין פרכין פרכין . מתוך שגורנן עשוי מעט מעט שאין נלקטין כאחד אלא היום לוקטין ומפרכין מעט ולמחר מעט ונמצאו חדש וישן מעורבין יחד הנפרכין לפני ר"ה עם הנפרכין לאחר ר"ה אם הולכין בהן אחר לקיטה כשאר ירק כשיהא מפריש מעשרותיו ה"ל מעשר מן החדש על הישן ומן הישן על החדש אזלי בהו בתר השרשה שבשנה אחת משרשת כל השדה שהרי בבת אחת זורעין אותן ומעשר פירות האילן וקטניות וירק מדרבנן הן ויכולת ביד החכמים לקבוע זמן לפי דעתם לכל אחד ואחד: פרכין פרכין . לשון זה נופל בקטניות כדאמרי' במסכת ביצה (דף יב:) מוללין מלילות ומפרכין קטניות בי"ט: ויצבור גורנו לתוכו . ומה בכך אם ישן וחדש מעורבין יצבור את כל הגורן לתוכו כלומר באמצעיתו שיהא הכל נבלל יחד יפה ונמצא כשיתרום ויעשר יהא מן החדש במעשר לפי מה שיש חדש בגורן ומן הישן לפי מה שיש ישן: מי לא תניא . דסמכינן אבילה לומר יפה נבלל ונמצא תורם מן החדש לפי מה שיש חדש ומן הישן לפי מה שיש ישן: פול המצרי . מין קטנית פאזול"י ודרכן לזורען לירק ולזרע והזורע לירק מתעשר אחר לקיטה והזורע לאכול את זרעו תורת קטניות עליו ומתעשר אחר השרשה וזה שזרעו לזרע והשריש מקצתו לפני ר"ה ומקצתו לאחר ר"ה: אין תורמין מזה . שמכירין בו שזרעוהו באחרונה על הנזרע בראשונה ולא מן הראשון על האחרון: כיצד הוא עושה . טורח לתת זה בעצמו וזה בעצמו: צובר גורנו לתוכו . יבלול אותו יפה לאחר שנתן מן הראשון בזוית זו ומן השני בזוית זו יחזור ויצברנו לאמצע הגורן שיהא כולו כאחד ונמצא תורם מן החדש שבו כו': יש בילה . יש לסמוך על הבילה לומר שיש משניהן בתוך המעשר לפי החשבון: אין בילה . אין סומכין על כך שיש לומר לא נבלל יפה ורובו של מעשר מן החדש או רובו מן הישן: חוץ מיין ושמן . המערב יין חדש עם הישן או שמן חדש עם הישן תורם ומעשר ממנו ויש במעשר שניהם כפי החשבון שדבר לח נבלל יפה אבל יבש אין סומכין בו על הבילה: אשתמיטתיה . לרבי זירא הא דאמר שמואל הכל הולך אחר גמר פרי ותו אמרינן ואי אשמועינן הכל הולך אחר גמר פרי הוה אמינא אפילו תבואה וזיתים נמי קמ"ל הלכה כר' שמעון שזורי במאי דפליגי דבתבואה וזיתים לא פליגי ולא אזלינן בהו אחר גמר פרי אבל במיני קטניות פליגי דר' שמעון אזיל בתר השרשה ורבנן לא אזלי למדנו דאשכח שמואל תנא דלא אזיל בתר השרשה בקטניות אלא אחר גמר פרי ועליה סמיך לפלוגי עליה דר' שמעון שזורי ועליה דהא מתניתין דתנינן לעיל האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו כו' ואני לא ידעתי מאן הוא ההוא תנא: אשתמיטתיה לרבי זירא הא דאמר שמואל הכל הולך אחר גמר פרי . ואף הקטניות לא הלכו בהן אחר השרשה וכי אמר שמואל הלכה כר' שמעון שזורי לא מטעמיה דאמר דאלו רבי שמעון שזורי טעמיה משום בילה וטעמא דשמואל משום דכוליה חדש הוא שגדל ונגמר אחר ראש השנה:
Comments from Tosafot - Rosh Hashanah 13b
אל תקרי לשלש אלא לשליש. כלומר עשייתה כשהוא שליש בשולה ותימה דהדרא קושיא לדוכתיה דקאמר לעיל ודלמא לא עייל כלל וקאמר רחמנא תשמיט ותיזיל עד חג הסוכות וי"ל דהאי תנא לית ליה דרשה דלעיל: מתוך שעשויין פרכין. מתוך שגורנן מעט מעט שאין נלקטין ביחד אלא היום נלקטין ונפרכין מעט ולמחר מעט ונמצא חדש וישן מעורבין יחד אם הלכו בהם אחר לקיטה כשאר ירק לכך אזיל בהו בתר השרשה שבשנה אחת משרשת כל השדה שהרי בבת אחת זורעים אותם ומעשר פירות האילן וקטנית וירק מדרבנן הם ויכולת ביד חכמים לקבוע זמן לכל אחד לפי דעתם כך פירש הקונטרס ותימה תינח מעשר דרבנן אלא שביעית דאורייתא הואי דינם בתר לקיטה כשאר ירק היכי אזלינן בתר השרשה להתיר בשביעית כשהשרישו בששית ושמא בשביעית בזמן הזה ורבי היא כדאמר גבי פרוזבול בפרק השולח (גיטין דף לו. ושם) א"נ כדתניא בת"כ מנין לאורז ודוחן ופרגין ושומשמין שהשרישו לפני ר"ה שכונסין אותן בשביעית ת"ל ואספת את תבואתה בשביעית יכול אע"פ שלא השרישו ת"ל שש שנים תזרע ואספת ששה זורעים וששה אוספים ולא ששה זורעים ושבעה אוספים: ויצבור גורנו לתוכו. כלומר וכיון דיכול לתקן אמאי אזיל בתר השרשה ומסיק דרבנן סברי אין בילה ותימה מאי קא משני אכתי תקשי לר"ש שזורי דסבר יש בילה ואזיל בתר השרשה כדקתני בהדיא מקצתן השרישו ובסיפא דהך משנה נמי תנן בפרק בז דשביעית (מ"ח) אר"ש שזורי פול המצרי שזרעו לזרע בתחלה כיוצא בהן כלומר בתר השרש' כאורז ודוחן ועוד מאי קשי' ליה ויצבור גורנו לתוכו נהי דמועיל לצבירת גורן לענין חדש וישן לענין שניה הנכנסת לשלישית לא מהני דשניה מעשר שני שלישית מעשר עני וכן חמישית הנכנסת לששית ומיהו זה יכול לתקן שיפריש מעשר אחד ויחלל על מעות ויאכל המעות בירושלים והמעשר יחלק לעניים וקצת משמע בירושלמי דשביעית דשני מעשרות מעשר על ידי צבור גורנו: פול המצרי שזרעו כו'. סיפא דההיא דהאורז והדוחן היא ומוסיף אדרבנן שאף בפול המצרי הולכין בתר השרשה: אמר רבי יצחק בר נחמני אמר שמואל הלכה כר"ש שזורי. ברוב ספרים גרסינן בהקומץ רבה (מנחות ל: ושם) ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן ולא יתכן כדמוכח כאן דפריך ומי אמר שמואל הכי ועוד דא"כ קשיא דר' יונתן ' אדר' יונתן לפי הספרים דגרס התם א"ר יונתן הלכה כר"ש שזורי במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי דמשמע בהני דוקא כדמוכח בבהמה המקשה (חולין עה:) ואע"פ שיש ספרים דגרסי בההיא אמר ר' יוחנן ולא יתכן במסכת כתובות בריש פרק אע"פ (דף נה.): חוץ מיין ושמן. לענין מעשר איירי והוא הדין מים לענין הזאה בפ' התערובות (זבחים פ.): אחר גמר פרי. אין זה אחר לקיטה דזמנין דנגמר לפני ר"ה ונלקט אחר ר"ה וכל ירק נמי הולכין בו אחר גמר פרי אלא דנקיט בכל דוכתי בתר לקיטה משום דלקיטה תכף לגמר פרי אבל הני אין לקיטתן בגמר פרי שממתין להן עד שיתייבשו ואין לקיטתן כאחד דמתייבשין פרכין פרכין אבל גמר פרי כאחת ולכך מותר לעשר לשמואל אף על גב דסבר אין בילה ותימה שמואל דאמר כמאן הא בין ר' שמעון שזורי בין רבנן מודו דאזלינן בתר השרשה דלפני ראש השנה כדפי' והוה ליה ישן ושמואל דאזיל בתר גמר פרי דלאחר ראש השנה הוה ליה חדש:
Rosh Hashanah 13b - Mishnah translated into english
do not read it as “for three [lishelosh]” but as: For one-third [lishelish]. And learn from here that the year for tithes is determined by the date on which the produce reaches one-third of its growth.
The Gemara raises a difficulty: But the phrase is necessary for the meaning of the verse itself, to teach that the sixth year will be blessed so that it yields three years’ worth of produce. The Gemara answers: It is written in another verse: “And you shall sow the eighth year, and eat yet of old produce until the ninth year” (Leviticus 25:22), so that the latter verse teaches about the three years’ worth of produce, and the first verse is available to derive the halakha with regard to one-third growth.
§ We learned in a mishna there: Rice, millet, poppy, and sesame that took root before Rosh HaShana are tithed in accordance with the outgoing year, meaning that second tithe is set aside in the first, second, fourth, and fifth years of the Sabbatical cycle, and poor man’s tithe is set aside in the third and sixth years, and they are permitted even if the following year is a Sabbatical Year. If they did not take root before Rosh HaShana, they are prohibited if it is the Sabbatical Year, and in ordinary years they are tithed in accordance with the incoming year.
Rabba said: Say that the Sages said that the tithe year of a tree follows the time of the formation of its fruit, that of grain and olives follows the time that they reach one-third of their growth, and that of vegetables follows the time of their picking. The question may therefore be raised: With regard to these crops, i.e., rice, millet, poppy, and sesame, to what did the Sages equate them? Their tithe year is determined neither by their formation, nor by the time when they reach one-third of their growth, nor by their picking.
Rabba then said: The reason for their uniqueness with regard to tithing is that since these crops do not ripen all at once, but rather, they ripen and are gathered little by little over an extended period of time, if their year were to follow the time of their picking, people might set aside tithes from that which was picked before Rosh HaShana for that which was picked after Rosh HaShana. Therefore, the Sages decreed that their tithe year follows the time of their taking root, which is the same for the entire field.
Abaye said to him: Why should they have made such a decree? There is a better alternative: Let one pile the entire stock onto his threshing floor, into the middle of it, mix the stock together well, and then set aside teruma and tithes, and consequently it will turn out that he has set aside teruma and tithes from the new crop in the mixture for the new crop in it, and from the old crop in the mixture for the old crop in it.
Abaye continued: Isn’t it taught in a baraita: Rabbi Yosei ben Keifar said in the name of Rabbi Shimon Shezuri: If the cowpea plant was planted for seed, not to be eaten as a vegetable but for the seeds, the beans themselves, either for eating or planting, and some took root already before Rosh HaShana, while some took root only after Rosh HaShana, one may not set aside teruma or tithes from this for that, as one may not set aside teruma or tithes from the new crop for the old or from the old crop for the new.
How, then, should one act so that he not err and set aside teruma and tithes incorrectly? He should pile the entire stock onto his threshing floor, into the middle of it, mix the stock together well, and then set aside teruma and tithes, and consequently it will turn out that he has set aside teruma and tithes from the new crop in the mixture for the new crop in it, and from the old crop in the mixture for the old crop in it. Why not do the same for rice, millet, poppy, and sesame?
Rabba said to Abaye: You are speaking of the opinion of Rabbi Shimon Shezuri? You cannot raise an objection from what he says, as Rabbi Shimon Shezuri holds that there is mixing. He assumes that the old and new were thoroughly mixed, so that the teruma and tithes set aside from the mixture have the same proportions of old and new crops as did the original crops.
But the Sages hold that there is no mixing; they do not assume that the old and new became thoroughly and evenly mixed. Therefore, piling the entire stock, mixing it together, and then setting aside teruma and tithes will not ensure that they are set aside correctly.
Rabbi Yitzḥak bar Naḥmani said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the statement of Rabbi Yosei ben Keifar that he said in the name of Rabbi Shimon Shezuri. Rabbi Zeira strongly objects to this: And did Shmuel actually say this? But didn’t Shmuel say: There is no mixing for anything except for wine, oil, and other liquids? In the case of liquids he holds that everything is entirely mixed together, but not in the case of solids. How, then, could he have ruled in accordance with the opinion of Rabbi Shimon Shezuri?
The Gemara answers: Rabbi Zeira forgot that which Shmuel said: In all cases, the tithe year follows the time of the full ripening of the produce. Therefore, all of the cowpea seeds may be tithed together, whether the plants from which they grew took root before or after Rosh HaShana. This is not due to Rabbi Shimon Shezuri’s rationale that there is mixing, but because all of the beans reach full ripening at the same time, and consequently, they are all considered produce of the incoming year.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.
Talmud Bavli