Tractate Kelim - Chapter 8 - Mishnah 3

סְרֵידָה שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל פִּי הַתַּנּוּר וְשׁוֹקַעַת לְתוֹכוֹ וְאֵין לָהּ גַּפַּיִם, הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ, הַתַּנּוּר טָמֵא. הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, אֳכָלִים שֶׁבְּתוֹכָהּ, טְמֵאִין, שֶׁאֵין מַצִּילִין מִיַּד כְּלִי חֶרֶס אֶלָּא כֵלִים. חָבִית שֶׁהִיא מְלֵאָה מַשְׁקִין טְהוֹרִין, וּנְתוּנָה לְמַטָּה מִנְּחֻשְׁתּוֹ שֶׁל תַּנּוּר, הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, הֶחָבִית וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין. הָיְתָה כְפוּיָה וּפִיהָ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר, הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ שֶׁבְּשׁוּלֵי הֶחָבִית טָהוֹר:

סרידא. כמין עריבה קטנה שהנחתום משתמש ללוש בה ואין לה בית קיבול. ורמב״ם אומר שהוא לוח של חרס נקובה עשויה כעין שבכה. מעשה רשת, מתרגמינן עובד סרדתא:

גפיים. אוגנים ואזנים:

שאין מצילים מיד כלי חרס. מליטמא באויר כלי חרס, אלא כלים. וזו הואיל ואין לה אזנים אינה חשובה כלי:

נחושתו של תנור. קרקעיתו ותחתיתו. ודומה לו ביחזקאל (ט״ז ל״ו) יען השפך נחושתך:

החבית והמשקין טהורים. דלא נכנסו לאוירו, דהא למטה מנחושתו קיימי. ואפילו מחובר אויר התנור באויר החבית ואפילו החבית פתוחה ונכנס מאויר התנור בפיה, לא נטמא היין בכך, שאין אויר כלי חרס מטמא לא למעלה ולא למטה אלא בתוכו:

היתה כפויה. החבית על פיה ונתונה על פיו של תנור שיש בו שרץ, ויש בשולי החבית לחלוחית יין שיש בה טופח על מנת להטפיח, לא נטמאת אותה הלחלוחית מפני אויר התנור שנכנס לתוך החבית, כיון שלא היתה לחלוחית היין בתוך התנור:

סרידה. פי' הר"ב כמין עריבה כו' מלשון ואת בגדי השרד (שמות ל״א:י׳). ועיין בפי' הר"ב משנה ב פט"ו:

ושוקעת לתוכו. כדפרישי' לעיל דכשהפיות שוים חשיב נמי תוך תוכו:

[*אלא כלים. עיין (שם) במשנה דלקמן ומ"ש שם בס"ד]:

חבית שהיא מלאה משקים כו'. ה"ה אוכלים. ומשום סיפא שבשולי חבית. שאין רגילות האוכלים שישארו בשוליו נקט נמי ברישא משקין ואי נמי משום מתניתין דלקמן דדוקא משקים:

משקה טופח. לשון הר"ב על מנת להטפיח. לא ידעתי מה הכריחו לפרש כן. וז"ל הרמב"ם משקה טופח [שבשולי החבית]. ר"ל המימיות אשר בו כדי לטפוח היד וזהו תכלית מה שאפשר שישאר בקרקע החבית מהמשקין. והיא כפויה על פיה. ע"כ. ועיין סוף פ"י: