Tractate Kelim - Chapter 18 - Mishnah 1

הַשִּׁדָּה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נִמְדֶּדֶת מִבִּפְנִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נִמְדֶּדֶת מִבַּחוּץ. מוֹדִים אֵלּוּ וָאֵלּוּ שֶׁאֵין עֳבִי הָרַגְלַיִם וָעֳבִי לִזְבְּזִין נִמְדָּד. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מוֹדִים שֶׁעֳבִי הָרַגְלַיִם וָעֳבִי לִזְבְּזִין נִמְדָּד, וּבֵינֵיהֶם אֵינוֹ נִמְדָּד. רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי אוֹמֵר, אִם הָיוּ הָרַגְלַיִם גְּבוֹהוֹת טֶפַח, אֵין בֵּינֵיהֶם נִמְדָּד. וְאִם לָאו, בֵּינֵיהֶן נִמְדָּד:

השידה. נמדדת מבפנים. דתנן לעיל (פרק ט״ו) כלי עץ שהמחזיק ארבעים סאה בלח שהן כוריים ביבש, טהור, והיינו אמה על אמה ברום שלש אמות. והכא קמיפלגי כיצד מודדים, לבית שמאי מודדין חלל שבפנים, ולא עובי הדפנות והשולים. ולבית הלל הכל מודדין, חוץ מעובי הרגלים ולבזבזים שהוא הזיר שעל השפה. ולר׳ יוסי מודדים אף עובי רגלי השידה והלבזבזים. ולר׳ שמעון אם אין רגליה גבוהים טפח מודדים אף האויר שבין רגל לרגל. והלכה כבית הלל אליבא דתנא קמא:

וביניהם. אותו אויר שבין הרגלים מתחת אינו נמדד דלא אמרינן רואים כאילו שולים יורדים עד סוף הרגלים. רש"י פ"ג דמנחות דף לא:

רבי שמעון שזורי אומר כו'. פסקו הר"ב והרמב"ם דלא כוותיה. והייתי תמה דבהדיא פסק כמותו רב פפא בגמ' דמנחות שם. ועוד אתמר התם דבכ"מ ששנה רש"ש הלכה כמותו. אך בסוגיא דחולין פ' בהמה המקשה (חולין דף עה.) א"ר יונתן הלכה כרש"ש במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי אהך סמכו וכ"כ התוס' שם. ויש ט"ס במימרא דהתם בחולין דגרסי' כ"מ ששנה ר"ש שזורי במשנתינו. ואין לגרוס משנתינו דבהדיא קאמר במנחות מי קאמר במשנתינו. כ"מ ששנה קאמר. וגם בתוס' דהתם מוכח דל"ג במשנתינו דהא מייתי עלה פלוגתא דרש"ש דבפ' במה מדליקין ואינו אלא בברייתא:

טפת. מקום חשוב הוא. רש"י: