Tractate Kelim - Chapter 26 - Mishnah 6

עַב כְּסוּת, וְתַכְרִיךְ כְּסוּת, מִדְרָס. עַב אַרְגָּמָן, וְתַכְרִיךְ אַרְגָּמָן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מִדְרָס. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, טְמֵא מֵת. עוֹר שֶׁעֲשָׂאוֹ חִפּוּי לִכְלִי, טָהוֹר. לְמִשְׁקָלוֹת, טָמֵא. רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר מִשּׁוּם אָבִיו:

עב כסות. כגון לבדין שעשה מהן כסות, זהו עב כסות. וכן עב ארגמן, לבד צבוע ארגמן. כך פירשו רבותי. ואני שמעתי, עב כסות, עור שמכסים בו הבגדים. עב ארגמן, עור שמכסים בו ארגמן:

תכריך כסות. עור שכורכים בו הבגדים:

תכריך ארגמן. עור שכורכים בו ארגמן:

חפוי. מכסה. תרגום מכסה, חופאה:

טהור. דהכי תניא, יכול שאני מרבה חפויי כלים לטומאה, תלמוד לומר (ויקרא י״א:ל״ב) אשר יעשה מלאכה בהם, פרט לחפויי כלים:

ולמשקלות טמא. והא דתנן לעיל סוף פרק כל כלי עץ שנחלק, זה הכלל וכו׳ העשוי לחיפוי טהור, חיפוי דמשקלות שאני, לפי שהוא עשוי לקבלה, והמשקלות עצמה אינה כלי. והלכה כתנא קמא:

עב כסות וכו'. כתב הר"ב מפי השמועה עור שמכסים בו הבגדים כו'. והוא פי' הרמב"ם. וכתב בנא"י ששמו המפורסם בערב עיבה:

למשקולת טמא. פי' הר"ב לפי שהוא עשוי לקבלה. ומקבל שאר הטומאות ואינו מתטמא במדרס. הרמב"ם פכ"ד מה"כ: