Tractate Kelim - Chapter 28 - Mishnah 10

סְבָכָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ מִפִּיהָ, טְהוֹרָה, עַד שֶׁיִּגְמֹר אֶת קוּרְקוּרְתָּהּ. הִתְחִיל בָּהּ מִקּוּרְקוּרְתָּהּ, טְהוֹרָה, עַד שֶׁיִּגְמֹר אֶת פִּיהָ. שָׁבִיס שֶׁלָּהּ, טָמֵא בִפְנֵי עַצְמוֹ. הַחוּטִין שֶׁלָּהּ, טְמֵאִין מִשּׁוּם חִבּוּר. סְבָכָה שֶׁנִּקְרְעָה, אִם אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת אֶת רֹב הַשֵּׂעָר, טְהוֹרָה:

קורקורתה: שולים ותחתית, כמו קרקרות הכלים: עד שיגמור את פיה. שפתה העליונה. שאינה יורדת לטומאה עד שיגמור את כל מלאכתה:

שביס שלה. מלשון השביסים והשהרונים. ציור שעושים על הסבכה לנוי, עומד על מצחה ומקיף מאוזן לאוזן. ובפני עצמו נמי חשיב, שהוא עשוי להסירו משם ולתת אותו בסבכה אחרת:

החוטין שלה. שבהן קושרים הסבכה על הראש:

טמאים משום חיבור. שאם נטמאת הסבכה נטמאו החוטים עמה. דאילו החוטים בלא סבכה לא היו מקבלים טומאה: אם אינה מקבלת את רוב השער של הראש, טהורה:

[*קורקרותה. פי' הר"ב. כמו קרקרות הכלים. דבמ"ב פ"ב]:

[*שביס. פי' הר"ב מלשון השביסים דישעיה ג. ומסיים הרמב"ם והשרש אצלינו תכשיט כל שהוא טמא. כמו שנתבאר פרק יא משנה ח]:

טמאין משום חבור. פירש הר"ב שאם [*נטמאת הסבכה] נטמאו החוטין עמה כו'. ובפירוש הרמב"ם בנא"י מסיים ואם נטמאו החוטין בהיותן מחוברין בסבכה. נטמאה הסבכה. וכך פסק בחבורו פכ"ב מה"כ: