Tractate Kelim - Chapter 18 - Mishnah 2 כלים פרק י״ח משנה ב׳

המוכני. אופן כעין אופני העגלה. ולפי שהשידה נישאת עליה קרויה מוכני. לשון את הכיור ואת כנו (שמות ל׳:כ״ח):

בזמן שהיא נשמטת. שאדם יכול לסלקה מן העגלה:

אינה חבור לה. והיא חשובה כלי לעצמה. ואי שידה בת קבולי טומאה שאינה מחזקת ארבעים סאה ונטמאת השידה לא נטמאת המוכני, ואי לאו בת קיבולי טומאה היא ונגעה טומאה במוכני, המוכני טמאה, דלא חשיבא מן השידה והיא מיטלטלת מלאה ורקנית ויש לה בית קיבול:

ואינה נמדדת עמה. בחשבון אמה על אמה ברום שלש אמות. דלא חשיבא כעובי הרגלים, ואפילו לר׳ יוסי אינה נמדדת עמה:

ואינה מצלת עמה באוהל המת. שאם השידה בבית הקברות מצלת על כלים שבתוכה, כיון דמחזקת מ׳ סאה. ואם בולטים ממנה כלים כנגד [גובה] המוכני מלמעלה, אין המוכני מצלת עליה, דמוכני מקבלת טומאה ואינה חוצצת בפני הטומאה:

בזמן שבתוכה מעות. דכלי בפני עצמה היא, ובסיס לדבר האסור. אבל אם אינה נשמטת שרי, מאחר דלא הוו בתוך השידה שהיא עיקר הכלי:

קמרון. כעין קובא שעושין על גבי השידה:

נמדד עמה. להשלים ארבעים סאה:

כיצד מודדים אותו. כשהוא קבוע:

ראש תור. באלכסון. דהאי קמרון אינו כנגד כל השידה אלא כיפה כנגד מקצת חללה, וכשבא למדוד אוירה רואין כאילו חוט נתון באלכסון מכותל השידה עד ראש הכיפה, וחלל שתחתיו נמדד:

אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה. השידה בלא הקמרון הקבוע בה:

טהורה. אע״פ שאינה מחזקת ארבעים סאה. ואין הלכה כר׳ יהודה:

מוכני שלה. פי' הר"ב אופן כעין אופני העגלה וכו'. כ"כ הר"ש וכ"פ רש"י בפ"ג דשבת ד' מד דהתם מייתי לה למתני' בגמרא ומשמע דהשידה היא עגלה שרוכבין עליה. וכן פירש"י בהדיא התם. וכן מפרש הר"ב במ"ג פ"ט דב"ק וכן משמע ברפ"ג דערובין בפי' הר"ב. והקשו התוס' דא"כ חזיא למדרס ולא שייך בה מדידה. כדפירש הר"ב בפ' כד משנה ד'. וכתבו דשידה אינה עשויה אלא לכלים. אך בפ"ג דמנחות דף לא כתבו דעי"ל שאע"פ שהיא עשויה למרכב לא חשיב מדרס כיון דלא עבידה להיות נשען עליה אלא ללכת ממקום למקום מידי דהוה אנקטמין לפי' ר"י שכתבתי בספט"ו. ומיהו הר"ב כבר פי' ברפט"ו דשידה הוא ארון. וכ"כ עוד בפכ"ב מ"ח ובריש פ"ח דאהלות ובמ"ה פט"ז דשבת:

מוכני. פי' הר"ב אופן. וכן פי' הר"ש ורש"י. וכ"כ עוד הר"ב בספ"ד דאהלות. אבל התוס' דשבת כתבו בשם ר"ת דאין נראה לו לפרש כן דאין דרך להניח מעות על האופן. דקתני ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש עליה מעות. ומפ' דמוכני היינו כן של שידה. כמו את הכיור ואת כנו. וכמו מכונות במלכים. פי' בסיס שהשידה מונחת עליו. והראב"ד בפ"ג מה"כ מפרש שהוא גלגל כמו ששנינו [ביומא פ"ג מ"י] אף הוא עשה מוכני לכיור כו' אבל זה הגלגל אינו אלא למעלה או על שפתו שמעלין התבואה לשידה באותו גלגל לפי שיש טורח גדול במלואו או בהריקו ומשתמשים בהן דרך הגלגל. ואילו היה הגלגל להתגלגל עליו. שתי קושיות בדבר האחת שהרי אינם עשוים להטלטל כלל ומה צורך למוכני וא"כ עשוין הם להטלטל. ועוד מה בין מוכני לעובי הרגלים שאין נמדדין עמה ואע"פ שהרגלים אינם נשמטים אלא ודאי כמו שפירשתי ונמדד עמה מפני שכל תשמישה ע"י המוכני ע"כ:

ואינה מצלת עמה באהל המת. פי' הר"ב שאם השידה בבית הקברות כו'. וז"ל רש"י בפ"ג דשבת [דף מד] ואינה מצלת עמה באהל המת ולא שנכנסה לבית שהמת בו דא"כ אין כאן הצלה שהרי הגג מאהיל על הטהרות מלמעלה אלא כגון שנכנסה לבית הקברות וכו' [*וזה שהגהתי גובה במקום עובי שהיה כתוב בפי' הר"ב מפירש"י זה הגהתיו] והקשו התוס' דמי יביא טומאה על הכלים ומפרש ריב"א דמיירי שפיר דקיימא השידה באהל המת ומוקפת צמיד פתיל. ואע"ג דכלי עץ אינו מציל בצמיד פתיל [כדפי' הר"ב בפ"ט מ"ב] היכא דמקבלת מ' סאה מציל כדתנן לעיל רפ"י. ואין צ"ל דמוכני יש לה בית קבול אלא פשוטי כלי עץ הוא ויש נקב בשידה בצדה והכלים בתוך השידה והמוכני תופסת שם וממעטת אותו נקב עד שאין נשאר פותח טפח. וקאמר כיון דנשמטת אינו ממעט דדוקא כי מבטלו שם ממעט וכו' ומיירי שאינו סותם כל הנקב דאם סותם כל הנקב אפי' אינו מבטלו שם סותם. כדתנן בסוף פרק בתרא דשבת. בימי אבא שאול פקקו את המאור בטפיח והתם לא בטלוהו שאם בטלוהו בשבת היה חייב משום בונה דהא מוסיף על הבנין אלא ודאי בלא ביטול מיירי ואפ"ה סותם. ולר"ת דמפרש מוכני בסיס שהשידה מונחת עליו. מיירי דיש בשידה נקב מתחתיה כנגד המוכני והיא בבית הקברות והטומאה נכנסת דרך נקב בשידה ואין המוכני מצלת כיון שהיא נשמטת ואין מבטלים אותה שם ומיירי נמי שאין סותמת כל הנקב כו' וצ"ל דמיירי שאין הטומאה כנגד הנקב דכשהטומאה נגד הנקב אפי' אין בו פותח טפח בוקעת ועולה וכו' [*ועיין פ"י דאהלות מ"ב]:

הקמרון. פי' הר"ב כעין קובה כו'. ועיין במשנה ז פט"ז ומ"ש שם:

ראש תור. פי' הר"ב רואין כאילו חוט נתון באלכסון כו'. ועיין בפירושו מ"ג פ"ז: