Tractate Kelim - Chapter 22 - Mishnah 7

כִּסֵּא שֶׁנִּטְּלוּ שְׁנַיִם מֵחִפּוּיָו זֶה בְצַד זֶה, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אַף כִּסֵּא שֶׁל כַּלָּה שֶׁנִּטְּלוּ חִפּוּיָו וְנִשְׁתַּיֵּר בּוֹ בֵית קַבָּלָה, טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁבָּטַל הָעִקָּר וּבָטְלָה הַטְּפֵלָה:

שנים מחפויו. מלוחות העשויות למושב:

רבי עקיבא מטמא. ואין הלכה כר׳ עקיבא:

ונשתייר בו בית קבלה. שהוא חלול קצת וראוי לקבל רמונים, טהור. ולא מטמאינן ליה מפני שיש לו בית קיבול, מפני שבטל העיקר. דעיקרו לישיבה עביד ולא לבית קיבול, והואיל ונתבטל העיקר שבעבורו היה חשוב כלי, בטלה הטפילה, ולא מטמא מטעם שיש לו בית קיבול. וכן הלכה. דהכי תנן לעיל פרק המפרק, גבי משפלת. ובפרק כרים וכסתות גבי חמת:

רבי עקיבא מטמא. טעמו פי' הר"ב במ"ח פ"ב דעדיות: