Tractate Kelim - Chapter 7 - Mishnah 4

הָיְתָה מֻפְרֶשֶׁת מִן הַכִּירָה, בִּזְמַן שֶׁהִיא גְבוֹהָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, מִטַּמָּא בְמַגָּע וּבַאֲוִיר. פְּחוּתָה מִכָּאן אוֹ שֶׁהָיְתָה חֲלָקָה, טְהוֹרָה. פִּטְפּוּטֵי כִירָה, שְׁלֹשָׁה, שֶׁל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, מִטַּמְּאִים בְּמַגָּע וּבַאֲוִיר. פָּחוֹת מִכָּאן, כָּל שֶׁכֵּן הֵן טְמֵאִים, וַאֲפִלּוּ הֵן אַרְבָּעָה:

היתה מופרשת. שלא בנה האומן מתחלה החצר והכירה מחוברים יחד, אלא זו לעצמה וזו לעצמה:

חלקה. בלא בית קיבול כלל. וזו ואין צריך לומר זו קתני:

פטפוטי כירה. רגלי הכירה, שהם שלשה רגלים והם גבוהים שלש אצבעות, נחשבים ככירה ומיטמאים במגע ובאויר ככירה עצמה, וכל שכן אם הן פחותים משלש אצבעות שהם נידונים ככירה:

ואפילו הן ארבעה. רגלים, נידונים ככירה:

מטמא במגע ובאויר. הרי זו חיבור לה בין לטומאת מגע. בין לטומאת אויר. הרמב"ם פי"ז מהלכות כלים:

או שהיתה חלקה. כתב הר"ב זו ואצ"ל זו קתני. ומסיים הר"ש. ושמא חלקה [חזיא] טפי מהיכא דכותליה פחותים משלשה אצבעות. ועוד יש לפרש או שהיתה חלקה. כלומר שנבנית בחבור ואח"כ נחלקה לגמרי. כדפי' בתוספתא. ע"כ:

טהורה. אין חבור לה ואם נטמאת הכירה בין מאוירה בין במגע. החצר טהורה. וכן אם נטמאת החצר. הכירה טהורה. הרמב"ם שם:

פטפוטי הכירה. פי' הר"ב רגלי הכירה. וכן פי' הר"ש. ולשיטתייהו אזלי דבפירושם [סוף] פ"ה. ושם כתבתי פי' הרמב"ם דפטפוטים הם קצוות הבולטים אשר תעמוד עליהם הקדרה. והרי הם למעלה על הכירה יוצאים ובולטים. ושפיר מלתא לדידיה במתני' דלקמן היו גבוהים כו'. וכן עוד בסוף פירקין: