Tractate Kelim - Chapter 16 - Mishnah 3

הַקְּנוֹנִין הַקְּטַנִּים, וְהַקְּלָתוֹת, מִשֶּׁיַּחְסֹם וִיקַנֵּב. הַקְּנוֹנִים הַגְּדוֹלִים, וְהַסּוּגִין הַגְּדוֹלִים, מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה שְׁנֵי דוּרִים לָרֹחַב שֶׁלָּהֶם. יָם נָפָה, וּכְבָרָה, וְכַף שֶׁל מֹאזְנַיִם, מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה דוּר אֶחָד לָרֹחַב שֶׁלָּהֶן. הַקֻּפָּה, מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה שְׁתֵּי צְפִירוֹת לָרֹחַב שֶׁלָּהּ. וְהֶעָרָק, מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה בוֹ צְפִירָה אֶחָת:

הקנונין. קנון שבוררים בו קטנית. והוא נעשה מחריות של דקל:

קלתות. קופות קטנות:

סוגים. קופות גדולות:

שני דורים לרוחב שלהן. לאחר שארגו שולי הקופה, אורגים סביבותיה עיגולים כפי מה שרוצה שתהיה רחבה בדפנותיה בגבהה, ואותן עיגולים של דפנות קרויין דורים:

וכן של מאזנים. הבסיס שנותנים עליו המאזנים:

דור אחד. משיגביה על שפתו עיגול אחד:

שתי צפירות. שתי סיבובים:

והערק. שאין שפתו גבוהה כשפת הקופה:

משיעשה צפירה אחת טמא. וערק עשוי משעם וארכו יותר מרחבו, כתיבה של רצענים. וקרוי ערק. ועד שרוך נעל (בראשית י״ד:כ״ג), תרגום ועד ערקת מסאנא. ומשום דכלי גמי ושעם דין כלי עץ יש להם, הלכך תנינהו גבי הדדי עם כלי עץ:

משיעשה שני דורים לרחב שלהן. עד סוף מתני'. ומסיים בהו הרמב"ם ברפ"ה מה"כ. אע"פ שלא גמר גביהן. מקבלים טומאה שהרי נראו למה שנעשו. וצורת הכלי עליהן. הא למה זה דומה לבגד שנארג מקצתו:

ים נפה וכברה. מפורשים בפ' דלעיל מ"ג ד:

וכף של מאזנים. הר"ב העתיק וכן. ופירשו מל' ויכוננך. אבל הרמב"ם העתיק וכף. גם בתוס' שהביא הר"ש כתב וכף. וכן גורס מהר"ם במשנה:

צפירות. פי' הר"ב סבובים. והוא מענין אמרו באה הצפירה יחזקאל ז (ז) ר"ל הגעת סבוב האדנות לאלה הפקידים. הרמב"ם:

והערק. מ"ש הר"ב כתיבה של רצענים. כך הוא בפי' הרמב"ם ומצאתי שם מוגה דומה לארון המתים: