Tractate Shabbat - Chapter 21 - Mishnah 1

נוֹטֵל אָדָם אֶת בְּנוֹ וְהָאֶבֶן בְּיָדוֹ, וְכַלְכַּלָּה וְהָאֶבֶן בְּתוֹכָהּ. וּמְטַלְטְלִין תְּרוּמָה טְמֵאָה עִם הַטְּהוֹרָה וְעִם הַחֻלִּין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מַעֲלִין אֶת הַמְדֻמָּע בְּאֶחָד וּמֵאָה:

נוטל אדם את בנו. בחצר והאבן בידו ולא אמרינן דמטלטל לאבן:

כלכלה. סל:

והאבן בתוכה. והוא שיהיו פירות בסל, שאם אין בו פירות נעשה בסיס לדבר האסור ואסור לטלטלו. וצריך נמי שיהיו בתוכו פירות שאם ישליכם בארץ ימאסו, כגון תותים וענבים וכיוצא בהם, אבל אם היו בו פירות כגון אגוזים ושקדים מנער את הפירות והם נופלים. ופירות הנמאסים נמי כגון תותים וענבים אם אפשר לסלקם לצדי הכלכלה ולנער האבן לבדה ולהשליכה אסור לטלטלה עם האבן. ומתניתין איירי כגון שנפחת מצדי הכלכלה או שוליה והאבן דופן לה שאי אפשר להשתמש בכלכלה בלא האבן:

תרומה טמאה עם הטהורה ועם החולין. אגב הטהורה ואגב החולין. אבל טמאה באנפי נפשה לאו בת טלטול היא:

אף מעלין את המדומע באחד ומאה. סאה של תרומה שנפלה במאה סאים של חולין, מותר להעלותה לסאה של תרומה מהן בשבת ויהיו כולן חולין ומותרין לזרים, ולא אמרינן מתקן הוא, דתרומה שנפלה בחולין חשבינן לה כאילו מונחת לבדה ואינה מעורבת, וכשעולה באחד ומאה התרומה עצמה שנפלה עולה הילכך לאו מתקן הוא. ואין הלכה כרבי יהודה:

והאבן בידו. מוקמינן בגמ' בתינוק שיש לו געגועין על אביו. פרש"י שאם לא יטלנו יחלה ולא העמידו טלטול שלא בידים במקום סכנה ואף ע"ג דלאו סכנת נפש גמורה היא אלא סכנת חולי ע"כ. והקשו בתוספות אמאי לא אמרינן דנשדייה לאבן מידו כדלקמן בסמוך גבי כלכלה וי"ל אם ישליכו מידו יצעק התינוק ויבכה. וא"ת תבטל אבן אגב תינוק כדלקמן בסמוך דבטל אגב פירות ואמאי בעינן שיש לו געגועים וי"ל דאינו צריך כל כך טלטול התינוק ע"כ:

והאבן בתוכה. כתב הר"ב והוא שיהיו פירות בסל ע"כ. וכתב הב"י דמשמע ואפילו במניחה מדעת שרי מפני שנעשה בסיס לדבר האסור ולדבר המותר והביא ראיה לדבריו. ועיין בפי' המשנה דלקמן גבי מעות שעל הכר. וכתב עוד הר"ב אבל אם היו בו פירות כגון אגוזים ושקדים מנער את הפירות והן נופלין כלומר הפירות והאבן והכי איתא בגמ' ולשדינהו לפירי ונשדי לאבן ונינקטינהו. ופירש"י ילקטם מעל הארץ בידיו ויחזירם לכלכלה ויטלטלם ע"כ. ומ"ש הר"ב עוד ומתני' איירי כגון שנפחת מצדי הכלכלה וכו' נמשך לפי' הרמב"ם שהצריך כל הג' תנאים ביחד. ודבריו תמוהים הן. דמכיון שהאבן נעשה דופן לכלכלה מה צריך עוד לשום תנאי אחר. והכי איתא בגמ' ולנעורינהו נעורי אלא אמר רב חייא בר אשי אמר רב הכא בכלכלה פחותה עסקינן דאבן גופה נעשית דופן לכלכלה משמע ודאי דהדר ביה ומוקים אותה אפי' בפירות דלא מיטנפן הואיל והאבן נעשית דופן לכלכלה. ומצאתי בב"י סימן ש"ט שכתב על פי' הרמב"ם שבמשנה וז"ל נראה שהיה מפרש דאוקימתא דרב על מאי דאוקי בפירות המיטנפים היא הא לאו הכי אסור לטלטלם ואי אפשר לומר כן דמאחר שהאבן סותם הנקב הרי היא כדופן הכלכלה ואפי' אין בה פירות כלל מותר לטלטלם כדין אבן שבקרויה (בפ' י"ז מ"ו) וכבר חזר בו בחיבורו וכתב בפרק כ"ה כלכלה שהיתה נקובה וסתם נקב שלה באבן מותר לטלטלה שהרי האבן נעשית כדופן עכ"ל הב"י. והוי יודע דבחבורו כתב עוד היתה הכלכלה מלאה פירות והאבן בתוך הפירות אם היו הפירות רטובין כגון ענבים ותותים נוטל אותה כמות שהיא שאם ינער הפירות יטנפו בעפר ובמקום הפסד לא גזרו ע"כ. וכ"כ בטור והשיגו הראב"ד דלגי' הגמ' בטלה אוקימתא קמייתא וכתב המגיד דנראה שבגי' הרמב"ם לא היה ולנעורינהו נעורי גם לא גר' אלא אמר וכו' וה"ג רב חייא בר אשי בשם רב אמר כו' והשתא הן שתי אוקימתות ושתיהן אמת. ואם הר"ב לכך נתכוין היה לו לכתוב א"נ מתניתין איירי כו'. וכתב הב"י דמשמע בגמ' דהא דבעינן שיהיו פירות המיטנפים ואם הם פירות שאינם מיטנפים אסור לטלטל הכלכלה דוקא כשהוא צריך לפירות או לכלכלה דאז כשינערנה במקומה יכול ליטול הפירות או הכלכלה אבל אם צריך למקום הכלכלה מטלטלה כמות שהיא וכדין אבן שעל פי החבית דבמשנה דלקמן ע"כ. [* ועיין עוד מ"ש בס"ד במשנה דלקמן]:

ומטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה. מוקים לה נמי בגמ' בפירות דמיטנפי דלא אפשר לשדינהו ולמשקל. וה"מ לצורך גופו כלומר שאינו צריך אלא לתרומה טהורה ולא למקום הכלכלה הלכך כל היכא דמצי למשקל לתרומה טהורה לא שרי ליה טפי אבל אם הוא צריך למקום הכלכלה מטלטל אותה והא דמוקים נמי בגמ' בדצריך לגופו דדוקא כשהתרומה טהורה למטה. דאי טהורה למעלה שקיל לה לטהורה ושביק לה לטמאה כבר כתבו התוספות דמיירי כשמונחים הטהורה והטמאה כל אחת בפני עצמה בסלים קטנים ואותם סלים מונחים בתוך כלי אחד גדול. אבל במונחים זו ע"ג זו בלא שום כלי אין חילוק כי היכי דברישא דמתני' באבן שבכלכלה המלאה פירות לא מחלקים בגמ' בין האבן למעלה בין למטה:

רבי יהודה אומר אף מעלין כו'. כתב הר"ב וכשעלה בק"א התרומה עצמה [שנפלה] עולה. כלומר איהו ס"ל הכי. ועיין במשנה ה' פ"ה דתרומות: