Tractate Shabbat - Chapter 15 - Mishnah 3

מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, וּמַצִּיעִין אֶת הַמִּטּוֹת מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְשַׁבָּת, אֲבָל לֹא מִשַּׁבָּת לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים וּמַצִּיעִין אֶת הַמִּטּוֹת מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים לְשַׁבָּת, וְחֶלְבֵי שַׁבָּת קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. (אֲבָל לֹא שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּשַׁבָּת). רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לֹא שֶׁל שַׁבָּת קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְלֹא שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵבִין בְּשַׁבָּת:

מקפלין את הכלים. בגדים שפושטן מקפלן אפילו ארבעה וחמשה פעמים כדי לחזור וללבשם בו ביום, ולא שנו אלא באדם אחד אבל בשני בני אדם לא, שנראים כמתקנין. ובאדם אחד נמי לא אמרן אלא בבגדים חדשים שהם קשים ואינן ממהרים לקמוט, אבל ישנים קפולן מתקנן טפי ומיחזי כמתקן, ובחדשים נמי לא אמרן אלא בלבנים, אבל צבועים לא, שהצבועים קפולן מתקנן ביותר. ובלבנים נמי לא אמרן אלא שאין לו בגדים אחרים להחליף, אבל יש לו בגדים אחרים להחליף לכבוד שבת אסור לקפל:

מיום הכפורים לשבת. כשחל יוה״כ להיות בערב שבת, לפי ששבת חמור מיום כפור:

ושל יוה״כ אינן קריבין בשבת. דהוי כעולת חול בשבת:

רבי עקיבא אומר. שוין הן ואין קרבנו של אחד מהן קרב בחבירו. והלכה כר׳ עקיבא:

מקפלין את הכלים. משום דתנא לעיל קושרת אשה מפתח חלוקה וכו' שהם מתיקוני בגדי האדם נקט לה נמי להך שהם תיקוני הבגדים. ואע"ג דלא הויין משום קשירה. ולא נאסרו אלא משום דהוי כמתקן מנא. וכדרך שאסרו טבילת כלים במ"ג פ"ג דתרומות ובמשנה ב' פ"ב דביצה. ולפי שהקיפול שמקפלין הוא מפני שמתרככין מכיבוסם ומתקמטים כשאינם מקופלין כמ"ש רש"י לכך סמכו הרמב"ם בפכ"ב וכן הטור בסי' ש"ב אצל דינין האסורים משום כיבוס ומשום סחיטה ואולי נמי שסוברים שאסרו חכמים מטעם גזירה שמא יבוא לידי כיבוס אם נתיר דברים הבאים להעשות ע"י כיבוס. וכן משמע קצת:

ומציעין את המטות. הצעות בגדים על המטות לישן עליהם והרבה יש כמו מטה מוצעת והיא מלה עברית (בראשית מ״ט:ד׳) יצועי עלה. הרמב"ם:

מלילי שבת. עיין מ"ש בס"ד במשנה ג' פ"ח דתרומות:

מיום הכפורים לשבת. פי' הר"ב שחל להיות בערב שבת וכן וחלבי שבת קריבין ביום הכפורים שחל להיות במ"ש כפירש"י. וא"ת הא לא מקלע יום הכפורים במ"ש כמו שאפרש בס"ד בפ"ה דסוכה משנה ה' הא אוקמינן התם להך מתני' כאחרים דס"ל דכל החדשים כסדרן א' מלא וא' חסר ואין כאן דחיה כלל. [* ועיין מ"ש בזה במשנה ז' פי"א דמנחות. ודתנן חלבי. כל אברי עולה בכלל. כך פרש"י פ"ה דסוכה דף נ"ד]:

רבי עקיבא אומר לא של שבת וכו'. וטעמו כדתניא עולת שבת [בשבתו] לימד על חלבי שבת שקרבים ביוה"כ יכול אף של יוה"כ בשבת ת"ל בשבתו דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר עולת [וגו'] לימד על חלבי שבת שקרבים ביו"ט יכול אף ביוה"כ ת"ל בשבתו. והא דכתב הר"ב בדר"י משום דשבת חמור. כלומר ולהכי למדין משבת ליוה"כ ולא מיוה"כ לשבת. ובדר"ע פי' שוין הן. כלומר שהכתוב עשאו שוין לדבר זה דהא ודאי דשבת חמור שהוא בסקילה ויוה"כ בהכרת:

לא של שבת קרבים וכו'. וכ"ש קיפול דצורך הדיוט: