Talmud BavliThe learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Nissim ben Barukh Malka
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Ledicia bat David Banoun
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat אליעזר בן רחל
Sotah 30a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Sotah Page 30a
Sotah 30a - Guemara
שלישי הבא מחמת שני דשני גופיה אסור בחולין אינו דין שעושה רביעי בקודש וכי תימא משום דאיכא למיפרך מה לטבול יום שכן אב הטומאה הא אייתינה ממחוסר כיפורים ולא פרכיה אמר רב אסי אמר רב ואמרי לה אמר רבה בן איסי אמר רב ר"מ ור' יוסי ור' יהושע ור' אלעזר ור' אליעזר כולהו סבירא להו דאין שני עושה שלישי בחולין ר"מ דתנן כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים מטמא את הקודש ופוסל את התרומה ומותר בחולין ובמעשר דברי ר"מ וחכמים אוסרין במעשר ר' יוסי הא דאמרן דאם איתיה לייתיה לרביעי בתרומה וחמישי בקודש רבי יהושע דתנן ר"א אומר האוכל אוכל ראשון ראשון שני שני שלישי שלישי רבי יהושע אומר האוכל אוכל ראשון ואוכל שני שני שלישי שני בקודש ואין שני בתרומה בחולין שנעשו על טהרת תרומה על טהרת התרומה אין על טהרת הקודש לא אלמא קסבר אין שני עושה שלישי בחולין ר"א דתניא ר' אלעזר אומר שלשתן שוין הראשון שבקודש ושבחולין ושבתרומה מטמא שנים ופוסל אחד בקודש מטמא אחד ופוסל אחד בתרומה ופוסל אחד בחולין ר' אליעזר דתנן ר"א אומר חלה ניטלת מן הטהורה על הטמאה כיצד שתי עיסות אחת טהורה ואחת טמאה נוטל כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן פחות מכביצה באמצע כדי ליטול מן המוקף
Comments from Rashi on Masechet Sotah Page 30a
שלישי הבא מחמת שני כו' . דשמעינן מיניה תרתי ש"מ אוכל הבא מחמת טבול יום דסבירא ליה כאבא שאול וש"מ שלישי הבא מחמת שני נהי דחמישי בקדש לא אמר דנייתי מינה כדקעביד בטבול יום דהתם מעלה דרבנן היא ובקודש מקודש מיירי ורבי יוסי מדאורייתא קאמר אבל רביעי מיהא אייתי מינה: וכ"ת כו' הא אייתינה . ר' יוסי מק"ו ממחוסר כיפורים דאיכא למיפרך נמי מה למחוסר כיפורים שכן אב הטומאה ולא פריך דלא חשיב ליה ר' יוסי פירכא דהשתא דטבל לה אזלה לה ההיא טומאה: כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים . כל שהוא טהור מן התורה וחכמים הזקיקוהו לבא במים וליטהר כגון הבא ראשו ורובו במים שאובין והאוכל חצי פרס אוכלין טמאין והידים שהצריכום טבילה כולם בתורת שנים הטעינום: מטמאין את הקדש . להיות שלישי ויעשה רביעי ופוסלין את התרומה: וחכמים אוסרין במעשר . באכילה אבל נגיעה שרי וחולין אף לאכול והכי אמר בחגיגה (דף יח:) והוא הדין נמי דלרבנן אין שני עושה שלישי בחולין והאי דלא חשיב להו לפי שלא נתפרשו שמותן ור"מ ומחלוקתו קאמר: דאם איתא . דשלישי בחולין מן התורה לייתיה רביעי בתרומה מק"ו מטבול יום כדאייתי לשלישי לעיל משני בחולין: וחמישי בקדש . מרביעי בתרומה מק"ו ממחוסר כיפורים כדאייתי לרביעי לעיל משלישי בתרומה: האוכל אוכל ראשון . חצי פרס מאוכל ראשון נעשה גופו ראשון לטומאה מדרבנן והאוכל אוכל שני נעשה גופו שני ובשחיטת חולין מפרש טעמא שעושה את האוכל חמור כמאכל בהשוחט (חולין ד' לד.): רבי יהושע אומר האוכל אוכל ראשון או אוכל אוכל שני שני . מאכל ראשון לא עביד ליה ראשון אלא שני שאין האוכל חמור כמאכל אבל מאכל שני עושה אותו שני והתם מפרש טעמא מצינו שהשני עושה שני על ידי משקין: שלישי שני לקדש . האוכל אוכל שלישי נעשה גופו שני לקדש שאם יגע בקדש יטמאנו לפסול עוד אחד והתם מפרש טעמא וכל הנך טומאות מדרבנן נינהו: בחולין שנעשו על טהרת תרומה . באיזו חולין אמרו שהאוכל שלישי שלהן נעשה שני לקדש בחולין שנעשו על טהרת תרומה שבעליהם כהן ורגיל בתרומה וקיבל עליו לאכול חולין שלו בטהרת תרומה כדי שיהא רגיל לתרומותיו בטהרה הזקוקה להן הילכך משכחת בהו שלישי דבחולין אחרים לא משכחת שלישי: ה"ג על טהרת תרומה אין חולין גרידי לא ומאן דגריס על טהרת הקדש לא הכי מפרש לה על טהרת הקדש לא דהוו להו חולין גרידי שהמתפיס חולין לטהרת הקדש בטלה דעתו ואין בדבריו כלום: שלשתן שוין . הנך דמפרש להו ראשון של חולין וראשון של תרומה וראשון של קודש: מטמא שנים ופוסל אחד בקדש . דהיינו רביעי: מטמא אחד ופוסל אחד בתרומה . דהוה ליה שלישי: ופוסל אחד בחולין . דהוה ליה שני ותנא דפליג עליה סבר ראשון של חולין לא אזיל בקדש עד רביעי שאין קדש בא לידי רביעי אלא אם כן היה ראשון של קודש ומיהו שמעינן מינה דאין שלישי בחולין: ר"א אומר חלה ניטלת מן הטהורה על הטמאה . רישא דמתני' במסכת חלה (פ"ב מ"ז) הכי שיעור חלה אחד מכ"ד נטמאה עיסתה שוגגת או אנוסה אחד ממ"ח נטמאת במזיד אחד מכ"ד שלא יהא חוטא נשכר ר"א אומר היכא דנטמאת מזידה תלוש אחרת בטהרה ותטול מן הטהורה על הטמאה משום דמצוה לתרום מן המוקף כיצד תעשה שיהא מן המוקף וטהורה נוטלת כדי חלת הטמאה מעיסה הטהורה עד שלא הורמה חלתה דאי הורמה חלתה דטהורה תו לא מצי לאפרושי מן הפטור על החיוב ולא חייל עליה תו שם חלה: ונותנת פחות מכביצה באמצע כדי לתרום מן המוקף . מוקף לשון מחובר ומקורב כמו אין מקיפין שתי חביות במסכת ביצה (דף לב:) ומקרא נפקא לן והרמותם ממנו מן המוקף לו בספרי הילכך צריכה להקיף החלה אצל העיסה קודם שתקרא לה שם והכי מקיפה לה נותנת בעריבה לצד אחד ונותנת מן העיסה הטהורה פחות מכביצה בין החלה הטהורה ובין העיסה הטמאה והאמצעית נוגעת בשתיהן ומצרפתן וקורא שם על החלה ומסלקת עם קריאת השם ופחות מכביצה אינו מטמא את החלה ואע"פ שהוא עצמו מקבל טומאה כדתניא בתורת כהנים מכל האוכל אשר יאכל מלמד שהוא מיטמא בכל שהוא יכול יטמא לאחרים בכל שהוא ת"ל אשר יאכל ודרשינן ליה בפרק בתרא דיומא (דף פ.) אוכל הנאכל בבת אחת ושיערו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת:
Comments from Tosafot - Sotah 30a
שלישי הבא מחמת שני וכו' . פירש רש"י דשמעינן מיניה תרתי שמעינן מיניה אוכל הבא מחמת טבול יום דסבירא ליה כאבא שאול ושמעינן מיניה דשלישי הבא מחמת שני וכו' תימה כיון דיליף ק"ו לשלישי ממחוסר כיפורים לאו ממילא שמעינן מיניה דאית ליה כאבא שאול דבהאי קל וחומר גופיה דמחוסר כיפורים נפקא לן אוכל הבא מחמת טבול יום דעביד רביעי א"כ אמאי הוי ליה למיתניה לרביעי בקודש מאוכל הבא מחמת טבול יום וכי לא מייתי ליה שפיר טפי ממחוסר כיפורים גופיה מדהוי מייתי ליה מאוכל הבא מחמת טבול יום דאוכל הבא מחמת טבול יום גופיה לא שמעינן ליה אלא מק"ו דמחוסר כיפורים ונראה דאפי' הכי הוי ניחא ליה טפי לעשות שלישי מק"ו ראשון כגון שלישי הבא מחמת שני דאלים טפי למיעבד רביעי ממאי דמייתי ליה ממחוסר כיפורים שצריך למייתי שלישי גופיה (למייתי) מק"ו דטבול יום דפסול בתרומה אע"ג דבין כך ובין כך הוי ק"ו בן ק"ו מיהו לאלומי כח שלישי עדיף ליה טפי: הא אייתינה ממחוסר כיפורים ולא פרכינן . רש"י פי' משום דכיון דטבל אזלה ליה ההיא טומאה ולא ידענא אמאי פי' הכי הא ע"כ אית לן למימר דר' יוסי סבירא ליה כרבן יוחנן בן זכאי דמייתי שלישי בתרומה במה הצד דאי לא תימא הכי שלישי מנא ליה ובאותו מה הצד גופיה מייתי רבי יוסי רביעי ממחוסר כיפורים ומכלי חרס ומשום הכי לא פריך. ספר הישר. מסיק בפ"ק דשבת (דף יד.) זימנין דאכיל אוכלין טמאין וכו' הקשה ריב"א הלוי זצ"ל אלמא דאוכלין טמאין פוסלין את הגויה בכביצה דאפי' כביצה מטמאין למשקין דתרומה דשדי לפומיה והתנן בפרק כיצד משתתפין (עירובין דף פב:) חציה לבית המנוגע וחצי חציה לפסול את הגויה דהיינו שני ביצים ותירץ מורי אין דרך בני אדם לשתות אלא לאחר אכילת שני ביצים וקודם לכן מילתא דלא שכיחא היא ואין נראה לר"י תירוץ זה חדא שאפילו בלשון לא דקדק שבכאן הוא אמר לפסול את הגויה ולשם הוא אומר אלו פוסלין בתרומה משמע אפילו במגע ובכאן לא גזרו אלא טומאת פנים אטו טומאת חוץ ועוד היאך אנו אומרים ביומא פרק אחרון (דף פ:) אמר רב פפא הנח לטומאת גויה דלאו דאורייתא ומותיב מי אמר רב פפא הכי והכתיב לא תטמאו בהם ואמר רב פפא מכאן לטומאת גויה דאורייתא ומתרץ מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ואם היה מגזרת י"ח דבר וכי בזה היה טועה בעל הגמרא שהם דאורייתא והלא פשט איסורם בכל העולם אלא ודאי נראה דתרי גזירות הוו חדא גזירת טומאת פנים אטו טומאת חוץ דהיינו פסול גויה דהרואה סבר דמותר להגיע טומאה למשקין דהא זה כשאכל תרומה ואח"כ שותה משקין טמאים נוגעין זה בזה בתוך מעיו ולא חיישינן להכי נמי לא נחוש אפי' בחוץ להכי גזרו ודוקא בשני ביצים אבל בכביצה לא שהרי האוכל כביצה מתעכל בתוך מעיו ונשאר בין שיניו ולכשיהיה בבני מעיו יפחת הרבה מכביצה ואין אדם טועה שאפילו אוכל אוכלין טמאין בכביצה ושותה משקין דתרומה לא יאמר א"כ טהורין הן בכביצה אפי' בחוץ דהא בפנים לא היה כביצה שהרי נתעכל האוכל ולא היה כשיעור לטמא ודוקא באוכלין מצריך יותר מכשיעור משום דמתעכל אבל משקין פסלי גויה בכדי רביעית דאין דרך משקה להתעכל בתוך מעיו וא"ת היה להן להוסיף יותר מעט מ"מ כיון דנחית לשיעוריה העמיד אותה על שני ביצים שהוא שיעור ידוע וגזירה אחרת אותה של שבת שגזרו בכביצה אף על מגע ואותה של שחיטת חולין (דף לד.) דאמר עולא האוכל אוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה נפסל גופו מלאכול בתרומה איני יודע לפרש אם היה מאותה גזירה ראשונה מ"מ למה גזרו אי משום טומאת חוץ הלא אפילו אם היה נוגע בשלישי שבתרומה לא היה נפסל שאין שלישי עושה רביעי בתרומה כדמוכח התם דתניא חולין שנעשו על טהרת הקדש הרי הוא כחולין רבי אלעזר ברבי צדוק אומר הרי הן כטומאה לתרומה לטמא שנים ולפסול אחד א"כ אינו רביעי וא"ת מגזרה שניה ומשום משקין דאכיל אוכלין טמאין ושתה משקין דתרומה אם כן למה נפסל גופו יהי' טמא אפי' במגע וא"ת גזרה שלישית היא מ"מ הטעם לא נודע אלא א"כ נאמר רבו בגזרות וגזרו גזירה לגזרה ולפי פירוש הקונטרס שפירש בשחיטת חולין אינו נראה ואינו מיושב יפה שמפרש האוכל אוכל ראשון זהו חצי פרס שהרי אנו אומרים מאי טעמא דילמא אכיל אוכלין טמאין ושתי משקין דתרומה וזהו אפילו בכביצה. ע"כ לשון ספר הישר:
Sotah 30a - Mishnah translated into english
whose third-degree impurity came from contact with an item of second-degree impurity, in which case the item with the second-degree impurity is itself forbidden, i.e. impure, even if it is non-sacred food, isn’t it logical to infer that it should be able to impart fourth-degree impurity upon sacrificial food?
And if you would say that the reason Rabbi Yosei did not employ this a fortiori inference is because it can be refuted as follows: What is unique about one who immersed that day is that prior to his immersion he was a primary source of impurity, this cannot be, as Rabbi Yosei brought proof for the existence of a fourth degree of impurity from the case of one who has not yet brought an atonement offering, who was also a primary source of impurity prior to his immersion, and Rabbi Yosei clearly did not refute the proof due to this factor. Therefore, the reason Rabbi Yosei did not employ an a fortiori inference from the case of food that contracted impurity from one who immersed that day is clearly that he disagrees with the opinion of Abba Shaul. Consequently, Rabbi Yoḥanan concluded that he cannot understand Rabbi Yosei’s reasoning.
§ Rabbi Asi said that Rav said, and some say Rabba ben Isi said that Rav said: Rabbi Meir, and Rabbi Yosei, and Rabbi Yehoshua, and Rabbi Elazar, and Rabbi Eliezer all hold that an item of second-degree ritual impurity status cannot impart third-degree ritual impurity status to non-sacred items. Rav proceeds to prove this by attributing support from the rulings of each of these tanna’im.
Rabbi Meir is of this opinion, as we learned in a mishna (Para 11:5): Anything that requires immersion in water by rabbinic law renders sacrificial food impure upon contact, with second-degree impurity, and disqualifies teruma, meaning that it renders the teruma itself impure, but not to the extent that the teruma can render other teruma impure. And anything that requires immersion in water by rabbinic law is permitted for non-sacred food and for the second tithe, i.e., it does not render these items impure. This is the statement of Rabbi Meir. But the Rabbis prohibit one who has this degree of impurity from partaking of the second tithe. From the fact that Rabbi Meir permits him to partake of the second tithe, it is inferred that he maintains that an item of second-degree impurity cannot impart third-degree impurity upon non-sacred items.
It is evident that Rabbi Yosei is of this opinion from that which we have stated above, that he derives that sacrificial food can contract fourth-degree impurity, because if he holds that non-sacred items can contract third-degree impurity, he should have derived through his a fortiori inference that there is fourth-degree impurity vis-à-vis teruma and fifth-degree impurity vis-à-vis sacrificial food, since each of these categories has a unique level of impurity.
Rabbi Yehoshua is of this opinion, as we learned in a mishna (Teharot 2:2): Rabbi Eliezer says: One who eats food with first-degree impurity assumes first-degree impurity. One who eats food with second-degree impurity assumes second-degree impurity. One who eats food with third-degree impurity assumes third-degree impurity. Rabbi Yehoshua says: One who eats food with first-degree impurity or food with second-degree impurity assumes second-degree impurity. One who eats food with third-degree impurity assumes second-degree impurity vis-à-vis sacrificial food, and he does not assume second-degree impurity vis-à-vis teruma.
Eating an item with third-degree impurity is possible only in the case of non-sacred items, as eating impure teruma or sacrificial food is prohibited. However, generic non-sacred food cannot contract third-degree impurity at all. Therefore, the case of one who eats food with third-degree impurity refers specifically to non-sacred food items that were prepared as if their level of purity were on the level of the purity of teruma. By means of a vow, one can establish the purity status of non-sacred food items to be treated on the level of purity necessary for teruma.
The Gemara infers from Rabbi Yehoshua’s statement that yes, one is able to prepare items as if their level of purity were on the level of the purity of teruma; but one is not able to prepare items as if their level of purity were on the level of the purity of sacrificial food, and such items would not contract third-degree impurity.
The Gemara concludes: Apparently, Rabbi Yehoshua holds that an item of second-degree impurity cannot impart third-degree impurity upon ordinary non-sacred items that were not prepared on the level of the purity of teruma.
Rabbi Elazar is of this opinion, as it is taught in a mishna (Teharot 2:7): Rabbi Elazar says: The three of these are equal in their ability to impart ritual impurity to other items: An item of first-degree impurity, whether it is an item of sacrificial food, or of non-sacred food, or of teruma.
With regard to sacrificial food, such an item renders impure two additional levels of contact, enabling the items that contracted ritual impurity from it to transfer that impurity to items that they in turn touch afterward. And it disqualifies one level afterward, imparting upon the food fourth-degree impurity, which cannot impart impurity to a fifth item.
With regard to teruma, an item of first-degree impurity renders impure one additional level of contact, i.e., it imparts second-level impurity to teruma food with which it comes into contact, and that item in turn disqualifies one additional level afterward, as that teruma food imparts third-degree impurity upon teruma.
And with regard to non-sacred food, an item of first-degree impurity merely disqualifies one additional level of non-sacred food. Evidently, non-sacred items cannot go beyond a second-degree impurity.
Rabbi Eliezer also agrees with this principle, as we learned in a mishna (Ḥalla 2:8): Rabbi Eliezer says: Ḥalla can be taken from ritually pure dough on behalf of ritually impure dough. How so? If there are two batches of dough, one of which is pure and one of which is impure, one takes the required amount of dough for separating ḥalla for both of the batches from the pure dough when its ḥalla has not yet been separated for itself, and then places less than an egg-bulk of dough, which is not susceptible to becoming ritually impure due to its size, in the middle, between the impure dough and the pure dough set aside for being used as the separated ḥalla. This joins all of the dough together, so that one can fulfill the requirement to take dough for separating ḥalla from dough that is situated near the dough it comes to exempt.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.