Talmud BavliThe learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Amram ben Itshak Loubaton
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Margalit bat Ledicia
The learning on the whole site is dedicated : L'ilui Nishmat Chemouel Eliezer ben Batcheva
Sotah 27a : Youtube
Daf TubeYoutube
2 video classes :
Sotah Page 27a
Sotah 27a - Guemara
דומה ואל ישא בת דומה שזו באה מטיפה כשרה וזו באה מטיפה פסולה ור' יוחנן אמר ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה שזו עומדת בחזקת כשרות וזו אינה עומדת בחזקת כשרות מיתיבי נושא אדם דומה אמר רבא ותסברא נושא לכתחלה אלא אם נשא תני נמי בת דומה והלכתא ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה דתני רב תחליפא בר מערבא קמיה דר' אבהו אשה מזנה בניה כשרין רוב בעילות אחר הבעל בעי רב עמרם היתה פרוצה ביותר מהו אליבא דמ"ד אין אשה מתעברת אלא סמוך לווסתה לא תיבעי לך דלא ידע בה ולא מנטר לה כי תיבעי לך אליבא דמ"ד אין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה מאי כיון דידע בה נטורי מנטר לה או דלמא כיון דפרוצה ביותר לא תיקו ואלו שב"ד כו' ת"ר איש מה ת"ל איש איש לרבות אשת חרש ואשת שוטה ואשת שעמום ושהלך בעלה למדינת הים ושהיה חבוש בבית האסורין שב"ד מקנין להן לפוסלן מכתובתן יכול אף להשקותן ת"ל (במדבר ה, טו) והביא האיש את אשתו ר' יוסי אומר אף להשקותה ולכשיצא בעלה מבית האסורין ישקנה במאי קא מיפלגי רבנן סברי בעינן וקינא והביא ור' יוסי סבר לא בעינן וקינא והביא ת"ר (במדבר ה, כט) אשר תשטה אשה תחת אישה להקיש איש לאשה ואשה לאיש למאי הלכתא אמר רב ששת כשם שאם הוא סומא לא היה משקה דכתיב (במדבר ה, יג) ונעלם מעיני אישה כך היא אם היתה סומא לא היתה שותה רב אשי אמר כשם שחיגרת וגידמת לא היתה שותה דכתיב
Comments from Rashi on Masechet Sotah Page 27a
דומה . נטענת ונדברת בפי כל על ניאופיה דומה לשון קלסה ודיבור כדאמרי' בנדה (דף סו.) דומת עירך עלתה ביך וההוא לאו חשד הוא אלא דיבור יתר שהיו נדברים בה על חביבותה של בעלה ואף קלסה לשון דיבור יתר הוא לפיכך הוא נהפך ללשון שבח וללשון גנאי כדאמר (שמקלסין אותו): וזו באה מביאה פסולה . שמא מעובד כוכבים או ממזר: [שזו] . הבת עומדת בחזקת כשרות ומותרת לבעלה ולטיפה פסולה לא חיישינן דרוב בעילות אחר הבעל ומבעלה נתעברה: וזו אינה עומדת בחזקת כשרות . שמזנה תחתיו ונאסרת עליו והוא אינו רואה ואינו מגרשה ובא עליה באיסור: ותסברא נושא לכתחילה . הא ודאי מקלקלה ליה אלא על כרחך משבשתא היא ובעית לתרוצה ולמתני אם נשא אדם דומה מותר וכיון דבעית לתרוצה אלמא תנא לאו דוקא ולא מותבינן מינה דאיכא למימר בהא נמי טעה ותני נמי בת דומה ואנן נמי כי אמרינן ישא אדם זו ולא ישא זו לאו לכתחילה אם ימצא אחרת אבל מי שאינו מוצא אלא שתים אלו ישא זו ואל ישא זו: דתני רב תחליפא כו' . הלכך בת דומה כיון דכשרה היא טוב לו שישאנה שתהא תחתיו בחזקת היתר ואל ישא דומה שמקלקלתו לשמש עמה משנאסרה לו: היתה פרוצה ביותר . דאיכא למיחש דרוב בעילותיה משל אחרים: מהו . שיהו בניה כשרים: אין אשה מתעברת אלא סמוך לווסתה . לפני ווסת נדותה יום אחד דלא ידע הבעל את ווסת נדתה דלנטרה אותו היום מלזנות שלא תתעבר בזנות: כי תיבעי לך כו' . פלוגתא במס' נדה (דף לא:): סמוך לטבילתה . לאחר שטבלה ביום טבילתה או ליום מחר: או דלמא כיון דפרוצה היא ביותר . לא מצי מינטר לה שנשמטת מאצלו פתאום: וקינא והביא . המקנא לה ישקנה ואי קשיא בקינוי נמי הא כתיב את אשתו דמשמע דבעלה מקנא לה ולא אחר הא מתרבי מאיש איש: אשר תשטה אשה תחת אישה . קרא יתירא הוא לדרשה בסוף הפרשה זאת תורת הקנאות וגו': להקיש איש לאשה . כדמפרש ואזיל למאי הלכתא: רב אשי אמר כו' . מר מפרש היקישא דאיש לאשה ומר מפרש היקישא דאשה לאיש ולא פליגי:
Comments from Tosafot - Sotah 27a
דומה . פירש ר"ח שמלעיזין עליה בני אדם שהיא מזנה כדגרסינן (ביבמות דף כה.) [אמר אביי אמרה לי אם] דומי דמתא יומא ופלגא והוא עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה פי' מוזרות נשים שטוות פשתן משזר כך מפרש בגמרת א"י. מה שהביא רבינו חננאל דומי דמתא יומא ופלגא לא הביא אלא לראיה דלשון דומה לזות שפתים הוא ומיהו הכא לא מיירי בדומה כה"ג דא"כ אפי' כנס יוציא דהא פסקינן התם בפ"ב דיבמות (דף כה.) כרבי בקלא דלא פסיק היכא דדומי מתא יומא ופלגא דקאמר הואיל ומכוער הדבר תצא ואפילו רבי יוחנן מודי הכא אם כנס דלא יוציא: רוב בעילות אחר הבעל . לא איירי אלא בקלא דפסק דפסקינן כרב (יבמות כה.) דלא תצא דרוב בעילות אחר הבעל ואע"ג דרב דאמר בסוף פרק אלמנה ביבמות (דף סט:) הבא על ארוסתו בבית חמיו הולד ממזר ומוקי בגמרא בדדיימא מיניה ומעלמא ולא שדינן לה בתר דידיה דוקא ארוס שאין מצוי אצלה אבל בבעל שכנסה מודי ולשמואל ל"ש דלעולם הולד שתוקי וכגון דליתא לדומה גופא קמן דלישיילה אבל איתא קמן ואמרה לכשר נבעלתי נאמנת דאמרינן בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עה.) גבי ארוסה שעיברה אע"ג דמוקמינן לה בפרק אלמנה לכ"ג (יבמות סט:) כגון דדיימא מעלמא מאי שתוקי דאמר שמואל בדוקי שבודקין את אמו ואומרת לכשר נבעלתי דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל דאמר היא נאמנת דאפילו ברוב פסולין אצלה והוא הדין האי דקאמר הכא אל ישא בת דומה כגון דליתא לדומה קמן דנישיילה אבל איכא למתמה ללישנא בתרא דאמר בפרק אלמנה בבא עליה דכ"ע לא פליגי דבתר דידיה שדינן והא הכא דבעלה קבוע אצלה כל שעה לא שדי ליה שמואל בתריה דבעל בתר ארוס לא כל שכן ואפי' אם תמצא לומר דשאני התם דידעינן בברור דבא עליה ארוס אבל הכא גבי בעל לא ידעינן ביאה ודאית דבא עליה מ"מ לרבא תקשה דאמר אפי' בארוסה שעיברה אמר מסתברא דלא דיימא מיניה בהא קאמר רב הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי אבל דיימא מיניה בתר דידיה שדינן ליה ואפי' לרב וכ"ש לשמואל והא הכא אע"ג דאית לה בעל קבוע והוה לן למימר רוב בעילות אחר הבעל ולא שדי ליה בדידיה כ"ש התם: אליבא דמ"ד אין אשה מתעברת אלא סמוך לווסתה וכו' . י"ל כגון שלא קבעה ווסת וה"ה דהמ"ל וכגון דלא קבעה ווסת לא תבעי לך כי תבעי לך היכא דקבעה ווסת אלא מילתא דפסיקא נקט תימה לרבי והא אמרי' התם בפ' המפלת (נדה דף כה:) ההוא שפירא דאתא לקמיה דמר שמואל אמר האי בר מ"א יומא הוא וחשיב מיום דאזלה לטבילה עד ההוא יומא ולא הוה אלא מ' יומא אמר האי בנדותה בעל וכפתיה ואודי ותקשה למ"ד סמוך לווסתה ונראה דמ"ד סמוך לווסתה רוב עיבורין קאמר מיהו מודי דזימנין מיקרי דמיעברה נמי סמוך לטבילתה או באחד מאותן הימים שבין טבילתה לווסתה וכן למ"ד סמוך לטבילתה: איש איש לרבות אשת חרש וכו' . נראה דעיקר קרא לא איצטריך אלא לאוסרה לבעל ולבועל ע"י קינוי זה אבל משום לפוסלה מכתובתה לא צריך קרא דהא אפילו רבן שמעון בן גמליאל דאמר בפרק בתרא דכתובות (דף קי:) כתובת אשה דאורייתא לאו ממש דאורייתא אלא אית ליה סמך מדאורייתא כדאמרינן התם בפ"ק (דף י.) מכאן סמכו חכמים לכתובת אשה מן התורה אלא תנא דנקט כתובה מילתא אגב אורחיה קמ"ל דעוברת על דת צריכה התראה להפסיד כתובתה: רב אשי אמר כשם שחיגרת וגידמת אינה שותה דכתיב והעמיד הכהן את האשה . תימה לר"י מאי שנא הכא דממעט מוהעמיד חיגרת וגבי ערכין דכתיב והעמיד והעריך לא ממעט אלא גוסס בפ"ק דערכין (דף ד.) וכן העמדה דכתיב בקדשים בעלי מומין דאמרי' בפרק השוחט (חולין ל.) שחטה ועדיין מפרכסת דבת העמדה והערכה היא וגבי יבם כתיב (דברים כה) ועמד ואמר ואפ"ה חליץ נחתכו רגליו [למטה] מן הארכובה מיהו מחליצה לא תקשי דהתם מפרש טעמא משום דכתיב בה מעל רגלו ועיקר קרא דועמד ואמר כדדריש ליה בספרי מלמד שאינו אומר דבריו אלא בעמידה ותירץ מדרבי רחמנא בן חדש לערכין ש"מ דאהעמדה ממש לא קפיד רחמנא וכן בהמה בעלת מום עיקרה לפדיון עומדת ולא חילק בה הכתוב בין בעלת מום אפי' נשברו או נחתכו רגליה דלא עדיפא מאדם דלא קפיד קרא אעמידתו: דכתיב והעמיד הכהן את האשה ונתן על כפיה . אי קשיא דהכא משמע דרב אשי בעי קרא כדכתיב ובפרק נגמר הדין (סנהדרין מה:) אמרי' אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי ומי לא בעינן קרא כדכתיב והתנן היה אחד מהם גידם או חיגר וכו' מאי טעמא לאו משום דבעינן קרא כדכתיב לא משום דכוליה קרא יתירא הוא דמשמע אי לאו דהוי יתירא דלא בעינן קרא כדכתיב בשלמא דרב ששת דממעט סומא מעיני איכא למימר קרא יתירא דהוה מצי למימר ונעלם מאישה וכן והעמיד דאמר רב אשי איכא למימר קרא יתירא הוא דהא כתיב והעמידה לפני ה' וכן הא דאמר מר בר רב אשי דאילמת אינה שותה משום דכתיב ואמרה ואפי' למ"ד (סנהדרין דף מה:) לא בעינן קרא כדכתיב מודה דאילמת אינה שותה משום דלא מציא לקבולי שבועה ואפי' גבי חליצה דקרייה לא מעכבא אילם ואילמת שחלצו חליצתן פסולה משום דר' זירא כל הראוי לבילה אלא ונתן על כפיה אע"ג דלאו קרא יתירא הוא בעי קרא כדכתיב והכי משמע בפרק שלשה מינין בנזיר (דף מו:) דמאן דבעי קרא כדכתיב דנזיר ממורט או אין לו כפים אין לו תקנה משום דכתיב ונתן על כפי הנזיר וכן אין לו בהן יד משום דכתיב על בהן ידו תריץ דרב אשי מהדר למר קשישא לפום סברתו דבעי למידק ממתני' דבעינן קרא כדכתיב וא"ל רב אשי מהכא ליכא למידק מידי דהתם קרא יתירא מיהו רב אשי ס"ל דבעינן קרא כדכתיב:
Sotah 27a - Mishnah translated into english
a woman whose suspected promiscuity is publicly spoken of [duma], and not marry the daughter of a woman suspected of promiscuity, as this woman, who is herself suspected of promiscuity, comes from seed of unflawed lineage; but that woman, the daughter of a woman suspected of promiscuity, comes from seed of flawed lineage, as she might be a mamzeret.
And Rabbi Yoḥanan says: It is better that a man marry the daughter of a woman suspected of promiscuity, and not marry a woman suspected of promiscuity, as this daughter maintains the presumptive status of virtuousness, but that woman suspected of promiscuity does not maintain the presumptive status of virtuousness.
The Gemara raises an objection to Rabbi Yoḥanan’s statement from a baraita: A man may marry a woman suspected of promiscuity. Rava said in response: And how can you understand the baraita at face value? The baraita states that a man may marry her ab initio, yet clearly it is undesirable to do so. Rather, the wording of the baraita is imprecise, and one must render it: If one married a woman suspected of promiscuity, she is permitted to him. Since the baraita is imprecise, one should also correct it and teach: The daughter of a woman suspected of promiscuity.
The Gemara concludes: And the halakha is that it is better that a man marry the daughter of a woman suspected of promiscuity, and not marry a woman suspected of promiscuity. This is as Rav Taḥalifa, from the West, i.e., Eretz Yisrael, taught before Rabbi Abbahu: If a married woman engages in adulterous sexual intercourse, her children are considered of unflawed lineage, as most instances of sexual intercourse are attributed to the husband, and consequently it is presumed that the children were conceived by the husband and not by the paramour. Therefore, the daughter of a woman suspected of promiscuity is not suspected of being a mamzeret.
Rav Amram raises a dilemma: What is the halakha if the woman was extremely promiscuous and one cannot reasonably attribute most instances of intercourse to the husband? Are her children considered of unflawed lineage, or is their lineage uncertain? According to the opinion of the one who says that a woman becomes pregnant only close to the time of the onset of her menstruation, you do not need to raise this dilemma, as the husband does not know the time of this, i.e., the time of her menstruation, in advance, and he does not watch her actions in order to prevent her from conceiving from another man. Her children are therefore of uncertain lineage.
When do you need to raise this dilemma? It is necessary according to the opinion of the one who says that a woman becomes pregnant only close to the time of her immersion. What is the halakha? Can it be assumed that since he knows the time of this, i.e., of her immersion, he watches her actions on that day in order to prevent her from conceiving from another man; or perhaps, since she is extremely promiscuous, her husband cannot adequately watch her and her children are considered of uncertain lineage? The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
§ The mishna states (24a): And these are the women to whom the court issues a warning in place of their husbands: One whose husband became a deaf-mute or became an imbecile, or if he were incarcerated in prison. The Sages taught: The verse states: “If the wife of any man goes astray” (Numbers 5:12). As the verse could have said: The wife of a man, what is the meaning when the verse states: “The wife of any man”? It serves to include the wife of a deaf-mute, and the wife of an imbecile, and the wife of an insane person, and one whose husband went overseas, and one whose husband was incarcerated in prison; and it teaches that the court issues a warning to these women in order to disqualify them from receiving payment of their marriage contract.
One might have thought that the court’s warning is effective even to have the women drink the bitter water; therefore, the verse states: “Then the man shall bring his wife to the priest” (Numbers 5:15), indicating that only the warning issued by the husband causes his wife to drink. Rabbi Yosei says: The court’s warning is effective even to have her drink, and when her husband is released from prison he has her drink.
The Gemara asks: With regard to what do they disagree? The Gemara answers: The Rabbis hold that we require the same person who issues the warning to bring the woman to the Temple, as the verse states: “And he warned his wife…then the man shall bring his wife to the priest” (Numbers 5:14–15). And Rabbi Yosei holds that we do not require that the actions stated in the verse, i.e., “And he warned…then the man shall bring,” be performed by the same person; and although only the husband may bring the woman to the priest to drink the bitter water, the warning may be issued by the court.
§ The Sages taught that the verse: “This is the law of jealousy, when a wife, while under her husband, goes astray and is defiled” (Numbers 5:29), is superfluous, and serves to compare a man to a woman and a woman to a man. The Gemara asks: With regard to what halakha is this comparison necessary? Rav Sheshet says: This teaches that just as if the husband was blind he would not have her drink, as it is written: “And it was hidden from the eyes of her husband” (Numbers 5:13), indicating that the sota ritual applies only if the husband was capable of seeing her infidelity but did not do so; so too, with regard to the woman, if she were blind, she would not drink. Rav Ashi also says: Just as a lame woman and a woman without hands would not drink, as it is written:
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.