Tractate Terumot - Chapter 3 - Mishnah 3

הַשֻּׁתָּפִין שֶׁתָּרְמוּ זֶה אַחַר זֶה, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, תְּרוּמַת שְׁנֵיהֶם תְּרוּמָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, תְּרוּמַת הָרִאשׁוֹן תְּרוּמָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם תָּרַם הָרִאשׁוֹן כַּשִּׁעוּר, אֵין תְּרוּמַת הַשֵּׁנִי תְּרוּמָה. וְאִם לֹא תָרַם הָרִאשׁוֹן כַּשִּׁעוּר, תְּרוּמַת הַשֵּׁנִי תְּרוּמָה:

תרומת שניהם תרומה. היינו דתרומת כ״א מהן חציה תרומה וחציה חולין, נמצא כשתרמו שניהם מנ׳ סאין זה סאה וזה סאה, שלא קדשה תרומה כי אם חצי סאה בשל זה וחצי סאה בשל זה כל אחד כפי חלקו:

אם תרם הראשון כשעור. אחד מחמשים כשעור שנתנו חכמים, תרומתו תרומה. והלכה כרבי יוסי דלפרושי מלתייהו דחכמים קאתי. ואית דמפרשי אם תרם הראשון כשעור מה שתרם חברו אחר כך תרומתו תרומה, דחזינן דהוה ניחא ליה להיאך בתראה במה שתרם הראשון שהרי היתה דעתו מסכמת עמו בשיעור התרומה. ופירוש ראשון נראה בעיני עיקר:

ר"ע אומר תרומת שניהם תרומה. עיין בפי' [*הר"ב] פ"ק דתמורה מ"ה ומ"ש שם בס"ד. [*ומ"ש הר"ב וחציה חולין שהרי כשתרם כ"א ואחד כבר נתקנו החצאין ונעשו חולין ומיהו לאו חולין גמורין הן שהרי לא נתקנו אלא מתרומה גדולה ועדין טבולין למעשרות ותרומת מעשר ולכן בירושלמי קרי לחצאין אלו טבל ומפרש הר"ש כפי מסקנת הירושלמי דהיינו טבולין למעשרות ולא לתרומה ולא היה ליה להר"ב לכתוב חולין אלא טבל כדקאמר בירושלמי ולפרש דהיינו למעשרות אי נמי הוה ליה לכתוב חולין הטבולין למעשר וכדרך שכ' בפ"ד מ"ד: