Tractate Terumot - Chapter 1 - Mishnah 5

אֵין תּוֹרְמִין מִן הַלֶּקֶט, וּמִן הַשִּׁכְחָה, וּמִן הַפֵּאָה, וּמִן הַהֶפְקֵר, וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ, וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, וְלֹא מִן הַחַיָּב עַל הַפָּטוּר, וְלֹא מִן הַפָּטוּר עַל הַחַיָּב, וְלֹא מִן הַתָּלוּשׁ עַל הַמְחֻבָּר, וְלֹא מִן הַמְחֻבָּר עַל הַתָּלוּשׁ, וְלֹא מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן, וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ, וְלֹא מִפֵּרוֹת הָאָרֶץ עַל פֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ, וְלֹא מִפֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ עַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ. וְאִם תָּרְמוּ, אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה:

אין תורמין מן הלקט מן השכחה ומן הפאה. מי שיש לו כרי של טבל אינו יכול להפריש עליו תרומה מלקט ושכחה ופאה שבידו, שאלו מתנות עניים הן ואינו יכול לתקן טבלו במתנות עניים:

ההפקר. דבתיב (דברים יד) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך ממה שיש לך ואין לו אתה חייב. ליתן, יצא הפקר שידך וידו שוין בו:

ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו. אין תורם ממנו תרומה גדולה על כרי של טבל שבידו. ואיצטריך לאשמועינן היכא שהקדימו בן לוי לכהן בשבלים שהוא פטור מתרומה גדולה, ודוקא שנטלה תרומתו, אבל לא נטלה תרומתו יכול לתרום, דתניא בספרי מנין לבן לוי שרצה לעשות ממעשר ראשון שלו תרומה גדולה, מנין שעושה ת״ל (במדבר יח) כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה׳ תרומה, מכאן שאם רצה לעשותו תרומה לאחרים עושה, יכול אף לאחר שנטלה תרומתו יהא עושה אותו תרומה לאחרים, ת״ל (שם) את מקדשו ממנו, בזמן שקדשו בתוכו הוא עושה אותו תרומה לאחרים, אין קדשו בתוכו אין עושה אותו תרומה לאחרים:

ולא ממעשר שני והקדש שנפדו. האי תנא סבר מעשר שני ממון גבוה הוא. והיכא דלא נפדו פשיטא דאינו יכול לתקן טבלו בממון של גבוה, אבל היכא דנפדו סד״א דיכול לעשותן תרומה גדולה על טבלו. וכי תימא הא נמי פשיטא דחולין גמורים הוא, אצטריך היכא דהקדימו בשבלים, דפטור מתרומה גדולה כדפרישית במעשר ראשון. והקדש שנפדה, נמי איצטריך, כשהקדיש טבל ומרחו הגזבר ואח״כ פדאו דפטור מן התרומה:

מן הפטור על החיוב. כגון מפירות שלא הביאו שליש שהן פטורין מן המעשרות, על הפירות שהביאו שליש שהן חייבין במעשרות:

ולא מן התלוש על המחובר. דכתיב (שם) והרמותם ממנו, שלא יתרום מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש, דלשון הרמה לא שייך אלא בתלוש, וממנו משמע שהתרומה והחולין שניהם שוין:

מן החדש על הישן. מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה, ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו, דכתיב (דברים יד) היוצא השדה שנה שנה. אבל שדה שעושה שני גרנות בשנה כגון שדה בית השלחין תורמים ומעשרים מזה על זה:

ולא מפירות הארץ על פירות חוצה לארץ. דכתיב (ויקרא כז) וכל מעשר הארץ מזרע הארץ, גלי קרא במעשר וה״ה לתרומה. וכן אין תורמין מפירות הארץ על פירות שבסוריא, ולא מפירות שבסוריא על פירות שבארץ:

אין תורמין מן הלקט כו'. פירש הר"ב שאלו מתנות עניים הן. וכן פירש הרמב"ם. ודבר תימה הוא זה דמאי קמ"ל שאין אדם פוטר עצמו מחובו במה שהוא של אחרים. אלא נראה כמו שפירש הר"ש בשם הירושלמי. דכולהו טעמייהו משום דפטורים מן המעשרות ובעני עצמו שיש לו כרי של טבל מיירי. ואין תורמין מהם משום דהוי מן הפטור על החיוב. ודתו תנא לה בסיפא מפרש הר"ב לקמן. אבל אין לפרש דמתני' דלקט וכו' מיניה וביה קמ"ל דאין תורמין כדכתב הר"ש דאי הכי ה"ל למתני אלו פטורים מן התרומה. והרמב"ם בחבורו פ"ה כתב ולא מפירות שאינן חייבים בתרומה כגון לקט וכו'. וזה כמו הפי' שכתבתי:

ההפקר. כתב הר"ב דכתיב ובא הלוי וגו'. ועיין מ"ש בריש מס' מעשרות:

ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו. פירש הר"ב היכא שהקדימו לוי בשבלים וכו'. מפורש ברפ"ז דברכות ונוסחא אחרינא שלא נטלה תרומתו והיא נוסחת הרמב"ם ומפרשה שלא יעשה אותו מעשר ראשון תרומה גדולה. אא"כ חושב כמה יש בו מן התרומת מעשר ומה שישאר הוא שרשאי לעשות תרומה גדולה על כריו. ומה שכתב אבל יוציא תרומת מעשר לאו דוקא שיוציאו דא"כ לא הוה קדשו בתוכו כדתני בספרי שהביא הר"ב ופסקה הרמב"ם בפ"ג מהלכות תרומה בסי' כ"א. ומ"מ נוסחא זאת כפי פירושו זה מן התימה הוא דמאי קמ"ל פשיטא שא"א לבן לוי לשלם חוב תרומה גדולה שעליו מתרומת מעשר שכבר נתחייב לתתה לכהן. ואפשר דסובר הרמב"ם. דקמ"ל דכיון שבשעה שתרם לא חישב בדעתו שיפריש תחלה התרומת מעשר שבו לפיכך אין תרומתו תרומה כלל לפי שנמצא תורם מן התרומת מעשר שבו עצמו על הטבל ובמזיד מיירי כמו שאכתוב בס"ד בפ"ב משנה ב. ובפ' ה' מהלכות תרומה סי' י"ג העתיק זאת הנוסחא והשיגו הראב"ד דכשמקדשו בתוכו יכול הוא לתרום לפי שלא עלה על דעת הראב"ד שבא לומר שאינו תורם כולו על כרי אחר אלא שיחשוב בתחלה תרומת מעשר שבו. משום דהוא מלתא דפשיטא. וגם בעל כ"מ פיר' דבריו שם כשניטלה תרומ' מעשר אלא שלא ניטלה תרומה גדולה שבו. וצ"ל דר"ל כגון שהקדימו בכרי [*וקשה לי שהרי] פסק בפ"ג דפירות הטבולים לתרומ' גדולה תורמין מהן. ובמה שכתבתי נתישבו דברי הרמב"ם היטב:

[*ולא ממעשר שני כו'. פירש הר"ב שהקדימו בשבלים. וכך כתב הר"ש ותימה לי מנין דהא במעשר ראשון קראי דרשינן בריש פ"ז דברכות ואולי מסברא מפני ששם מעשר אחד הוא. והרי אפי' תרומה ילפינן ממעשר כמ"ש לקמן בד"ה ולא מפירות כו']:

[*ולא מן החיוב על הפטור. פי' הר"ב כגון מפירות שלא הביאו שליש. דשאר הפטורים תננהו. הכי איתא בירושלמי וכתוב בפי' שהזכרתי ומנין יודע שהביאה שליש כל שזורעה ומצמחה בידוע שהביאה שליש עכ"ל ונ"ל דיצאת לו מן ירושלמי דפ"ק דמעשרות אמתניתין ג והביאו שם הר"ש ולי קשיא על הירושלמי ההוא דהא כך מפרש נמי התלתן משתצמח וכמו שכתב שם הר"ב וא"כ אמאי פסיק התבואה והזיתים מהתלתן ויהיב שיעורא משיכניסו שליש והר"ב שם מפ' פירושי' אחרי' על משיכניסו שליש ועוד קשיא לי סוגיא דבבלי בפ"ק דר"ה ד' יב [צ"ל יג] דלא מצי יהיב סימנא על הבאת שליש אלא קאמר דקים להו ואי איתא דסבירא ליה כהירושל' הא איכא מוכיח על השליש ורש"י שם [יב:] על תלתן משתצמח נמי מפ' פי' אחר ואין להאריך אך להר"ב נמי קשיא דבפ"ק דחלה מ"ג מפרש נמי על הבאת שליש דזורעו וצומח וצ"ע]:

ולא מן התלוש על המחובר. פי' הר"ב דכתיב והרמותה ולשון הרמה לא שייך אלא בתלוש ולפ"ז מן המחובר על המחובר נמי לא. [*וכן מוכח בתוספות פרק ג דקדושין דף סב] וקשיא אמאי לא תני לה:

מי החדש על הישן. עיין בריש מס' ר"ה [*ומ"ש במשנה ב פרק ד דבכורות]:

ולא מפירות הארץ על פירות חוצה לארץ. שנתחייבו בתקנת נביאים או תקנת חכמי' כדתנן במ"ג פ' בתר' דידי'. ומ"ש הר"ב דילפינן תרומה ממעשר. פירש הרמב"ם לפי שענין אחד כולל אותם והוא שיוציא מזה מה שהוא חייב בו מן החוק: