Tractate Terumot - Chapter 4 - Mishnah 1

הַמַּפְרִישׁ מִקְצָת תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת, מוֹצִיא מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה עָלָיו, אֲבָל לֹא לְמָקוֹם אַחֵר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף מוֹצִיא הוּא מִמָּקוֹם אַחֵר תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת:

המפריש מקצת תרומה ומעשרות. כגון שהיה לו מאה סאין טבל והוציא מהן סאה תרומה ובדעתו להפריש עדיין השאר, חוזר ומוציא מאותו הכרי עצמו עד שישלים שני סאין כשיעור התרומה, דהטבל הוא שיעלה בידו ולא מה שכבר מתוקן:

אבל לא למקום אחר. אם יש לו מאה סאין אחרים של טבל אינו יכול להפריש עליהן מאלו שהוציא מקצת תרומתן, דלגבי אחרים תלינן דלמא מן המתוקן הוא מוציא עליהן ולא מן הטבל שבו, ור׳ מאיר שרי אף למקום אחר. ואין הלכה כר׳ מאיר:

רבי מאיר אומר אף מוציא הוא למקום אחר. כן הגירסא בס"א. וגירסת הספר ממקום אחר. ולפ"ז גם בדברי ת"ק גרסי' אבל לא ממקום אחר ונראה שזאת היא גירסת הרמב"ם שמפרש המפריש מקצת תרומה וכו' אינו תרומה והוא טבל אבל צריך שיוציא התרומה שעל זה שהפריש מיניה וביה. ולא יפריש עליו ממקום אחר. וכ"כ בפ' ג' מה' תרומות ופ"א מה' מעשר והראב"ד השיג עליו לפי שהוא גורס למקום אחר. ועוד הקשה שהל"ל עליה. שהתרומה ל' נקבה ומפרש למתני' כפירוש הר"ב וכ"פ הר"ש: