Tractate Terumot - Chapter 4 - Mishnah 3

Tractate Terumot - Chapter 4 - Mishnah 3

שִׁעוּר תְּרוּמָה, עַיִן יָפָה, אֶחָד מֵאַרְבָּעִים. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מִשְּׁלֹשִׁים. וְהַבֵּינוֹנִית, מֵחֲמִשִּׁים. וְהָרָעָה, מִשִּׁשִּׁים. תָּרַם וְעָלָה בְיָדוֹ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים, תְּרוּמָה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִתְרֹם. חָזַר וְהוֹסִיף, חַיָּב בְּמַעַשְׂרוֹת. עָלָה בְיָדוֹ מִשִּׁשִּׁים וְאֶחָד, תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם כְּמוֹת שֶׁהוּא לָמוּד, בְּמִדָּה וּבְמִשְׁקָל וּבְמִנְיָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף שֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף:

Comments from Bartenura on Masechet Terumot - Chapter 4 - Mishnah 3

עין יפה אחד מארבעים. מי שהוא נדיב לב ותורם בעין יפה מפריש א׳ מארבעים:

והבינונית אחד מחמשים. לאו דברי ב״ש נינהו אלא תנא קמא קאמר לה. ומעין יפה דבית שמאי אתה למד לדבריהם עין רעה ובינונית אע״ג דלא תני לה במתניתין:

ועלה בידו אחד מששים. כגון שתרם מאומד ועלה בידו אחד מששים והוא עין רעה:

חזר והוסיף חייב במעשרות. דכבר נפטרו ואין שם תרומה חל על מה שמוסיף, הלכך התוספת הזאת הויא טבל גמור וחייבת במעשרות:

מששים ואחד. כגון שהיו בכרי ששים ואחד סאין ועלה בידו סאה, אותה סאה תרומה:

ויחזור ויתרום כמו שהוא למוד. [אם הוא רגיל] לתרום אחד מששים יפריש עדיין אחד מששים בסאה, ואם הוא רגיל לתרום אחד מחמשים נמצאו דנשארו עדיין י״א סאין שלא נתרמו:

במדה ובמשקל. כלומר אותו מותר שהוא תורם, מותר לתרום במדה ובמשקל ובמנין. דלא אמרו לתרום מאומד, אלא בתחלת התרומה:

אף שלא מן המוקף. דסבר ר״י אין צריך לתרום מן המוקף אלא בתחלת תרומה. ואין הלכה כר׳ יהודה:

מוקף. קרוב וסמוך ובאותו מקום עצמו:

Comments from Tosefot Yom Tov on Masechet Terumot - Chapter 4 - Mishnah 3

עין יפה אחת מארבעים. פי' הר"ש בשם ירושלמי דכתיב (יחזקאל מה) זאת התרומה אשר תרימו ששית האיפה מחמר החטים וששיתם האיפה מחמר שעורים וחומר שלשים סאים ואיפה שלשה סאים נמצא ששית האיפה חצי סאה. וששיתם היינו תרי ששית תן תרי ששית על חד ששית. הוו סאה ומחצה לשני חומרים לחומר חטים ולחומר שעורים הוי אחד מארבעים:

ב"ש אומרים משלשים. דרשי ב' ששיות מחומר דהיינו סאה משלשים סאין:

והבינונית מחמשים. דכתיב (במדבר ל״א:ל׳) וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן החמשים כל מה שאתה אוחז הרי הוא כזה מה זה מחמשים אף [מה] שתאחז במקום אחר מחמשים והיינו מדה בינונית שהיא ברוב בני אדם ולכך ראוי לומר על מדה זו כל מה וכו'. ולב"ש דבינונית אחד ממ' מדרשא דלעיל תן ששית *) על ששית והך דקרא דהכא לעין רעה וכל מה וכו' לומר שלא תפחות פחות מזה השיעור:

והרעה מששים. דדרשינן נמי ששית האיפה מחומר חטים לחודיה וששית האיפה חצי סאה. והוא חלק ששים מחומר שהוא ל' סאין:

[*במדה כו'. פי' הר"ב דלא אמרו לתרום מאומד. היינו בפרק קמא משנה ז]:

מוקף. ר"ל מה שהוא תוך היקף מקום אחד. הרמב"ם. ועיין מ"ש במשנה ה פ"ד דביצה: