Tractate Mikvaot - Chapter 3 - Mishnah 1

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שְׁנֵי מִקְוָאוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם אַרְבָּעִים סְאָה, וְנָפְלוּ לָזֶה לֹג וּמֶחֱצָה וְלָזֶה לֹג וּמֶחֱצָה וְנִתְעָרְבוּ, כְּשֵׁרִים, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִקְרָא עֲלֵיהֶן שֵׁם פְּסוּל. אֲבָל מִקְוֶה שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְנָפְלוּ בוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין וְנֶחֱלַק לִשְׁנַיִם, פָּסוּל, מִפְּנֵי שֶׁנִּקְרָא עָלָיו שֵׁם פְּסוּל. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַכְשִׁיר, שֶׁהָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, כָּל מִקְוֶה שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְנָפְלוּ לוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין וְחָסַר אֲפִלּוּ קֹרְטוֹב, כָּשֵׁר, מִפְּנֵי שֶׁחָסְרוּ לוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לְעוֹלָם הוּא בִפְסוּלוֹ, עַד שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ מְלוֹאוֹ וָעוֹד:

רבי יוסי אומר. ולזה לוג ומחצה ונתערבו. והרי יש כאן שלשה לוגין מים שאובין שהן פוסלין את המקוה, אע״פ כן כשרין:

שלא נקרא עליהם שם פסול. שאם היו מוסיפין מים כשרין בכל אחד עד תשלום שיעור של מקוה, היה כל אחד מהן כשר:

ונחלק לשנים. והוסיפו בכל אחד מים כשרים עד שיש בכל אחד מהם כשיעור מקוה:

פסול. כל אחד מהן:

וחסר אפילו קרטוב. לאחר שנפלו עליו שלשה לוגין מים שאובין מצומצמים נחסר ממנו אפילו קרטוב של מים:

כשר. להוסיף עליו מים ולהשלימו לשיעור מקוה. שאי אפשר שבאותו קרטוב שחסר, לא חסר מעט מן השלשה לוגין, ונמצא שלא היה בו שלשה לוגין מים שאובין:

קרטוב. חלק מס״ד בלוג:

עד שיצא ממנו מלואו. המים שהיו בו תחילה כשנפלו בו שלשה לוגין מים שאובין:

ועוד. מעט יותר כדי לחסר משלשה לוגין. כגון מקוה שהיו בו עשרים סאה מים כשרים ונפלו לתוכו שלשה לוגין מים שאובין ונתמלא אח״כ מי גשמים, לעולם הוא בפסולו עד שיוציא ממנו עשרים סאה שהיו שם תחילה, ועוד מעט יותר, למעט שלשה לוגין:

וחסר אפי' קרטוב. פירש הר"ב חלק מס"ד בלוג. והוא שמינית שבשמינית הלוג. ומצאתי לו חבר לשיעור זה שכן בפרק בתרא דתרומות [מ"ח] בתרומת מעשר טמא של דמאי. שלא הצריכוהו להוליכו לכהן בפחות מזה השיעור. ולפי זה בדוקא נקטי חכמים חסר קרטוב. וראיתי לב"י בתחלת הל' מקואות שכתב בשם הרשב"ץ. דדוקא קרטוב ושנראה לו דלאו דוקא. אלא אפי' פחות מקרטוב כל שחסרו מ' סאה אפי' כל שהוא פסול ע"כ. והנה הוא חכם עדיף מנביא. שכן כתבו ג"כ התוס' בפ"ק דר"ה דף יג וז"ל מדה הפחותה נקט ולאו דוקא דאפי' פחות מכאן ואפי' חסר טפה אינו טובל ע"כ. וא"ת ואי הכי דלאו דוקא אלא אפי' כל שהוא. א"כ היכי קתני מפני שחסרו לו ג' לוגין ודלמא אותו כל שהוא לאו מג' לוגין הוא. הך מלתא לא קשיא כלל. דאין לך כל שהוא שלא נוכל לחלקו לשתים. דהא משום כן קשיא להו להתוס' דפ"ח דזבחים [דף ע ד"ה ר"א] אמתני' דרפ"ט דפרה כמ"ש שם. ומ"ש עוד הב"י שהרשב"ץ כתב בשם א' מהמחברים ששיעור קרטוב משקל דינר. הרמב"ם כ"כ ברפ"ה וסוף פ"ז [הלכה י'] מה' מקואות:

עד שיצא ממנו מלואו ועוד. פי' הר"ב כגון מקוה שהיה בו כ' סאה מים כשרים ונפלו לתוכו ג' לוגין מים שאובין ונתמלא אח"כ מי גשמים כו'. וכ"כ הרמב"ם בפירושו. ובחבורו פ"ה מהלכות מקואות [הלכה ו']. ואע"ג דחכמים אינם סוברים שהג' לוגין נתערבו מהם בכל טפה וטפה כסברת רבי יהושע. וא"כ אפי' כשיצא ממנו מלואו ועוד עדיין יש לנו לומר שמא כל הג' לוגין נשארו באלו הנשארים ולא יצא מהם כלום איכא למימר דכולי האי לא חשו אבל שיערו דכשיצא מלואו ועוד. שא"א שלא יחסר מקצת מהג' לוגין עצמם. וכיוצא בזה הרגיש הראב"ד במשנתינו [*דלק' כמ"ש שם בס"ד] וע' מ"ש בשמו במ"ג [ד"ה עד שיתחשב]:

[*עד שיצא ממנו מלואו ועוד. ואע"פ שהמים הצפים ויוצאין מן הבור מעורבין הם יוצאין וכשיצאו (מ') [כ'] סאה [יש בהן] מן הראשונים שנפסלו ויש בהן מן הכשרים היורדים בסוף אפ"ה כשיצאו משם (מ') [כ'] סאה ועוד כשר. הואיל ולא נפסלו אלא מחמת שלשה לוגין מים שאובים. ב"י בשם הראב"ד]: