Talmud BavliBeitza 8a : Youtube
Daf TubeYoutube
3 video classes :
Beitza Page 8a
Beitza 8a - Guemara
בעפר תיחוח והא קא עביד גומא כדר' אבא דאמר ר' אבא החופר גומא בשבת ואינו צריך אלא לעפרה פטור עליה:
שאפר כירה מוכן הוא:
אפר כירה מאן דכר שמיה אמר רבה הכי קאמר ואפר כירה מוכן הוא אמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא שהוסק מערב יו"ט אבל הוסק ביום טוב אסור ואם ראוי לצלות בו ביצה מותר תניא נמי הכי כשאמרו אפר כירה מוכן הוא לא אמרו אלא שהוסק מערב יו"ט אבל הוסק ביום טוב אסור ואם ראוי לצלות בו ביצה מותר הכניס עפר לגנתו ולחורבתו מותר לכסות בו ואמר רב יהודה מכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בה כל צרכו דרש מר זוטרא משמיה דמר זוטרא רבה והוא שייחד לו קרן זוית מיתיבי כוי אין שוחטין אותו ביו"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו ואי איתא לכסייה כדרב יהודה ולטעמיך לכסייה באפר כירה או בדקר נעוץ אלא דלית ליה הכא נמי דלית ליה אי הכי מאי איריא ספק אפילו ודאי נמי לא לא מבעיא קאמר לא מבעיא ודאי דלא לשחוט אבל ספק אימא משום שמחת יו"ט לשחוט ולא לכסייה קמ"ל
Comments from Rashi on Masechet Beitza Page 8a
והא קא עביד גומא . וחייב משום בנין: פטור עליה . כדמפרש טעמא בפ"ק דחגיגה דכיון דאינו צריך אלא לעפרה ולא לגומא אינו בונה ולא חורש אלא מקלקל וכל המקלקלים פטורים: מאן דכר שמיה . דקאמר שאפר כו' דמשמע דיהיב טעמא למילתיה דלעיל: שהוסק מערב י"ט . מאתמול דעתיה עלויה לכל מילי: אבל הוסק ביו"ט . דליכא למימר דעתיה עלויה מאתמול אסור: ואם ראוי לצלות בו ביצה . שיש עדיין רמץ חם: מותר . דמאתמול בעודם עצים היו מוכנים להסק ולבשל ולצלות ועודנו בתשמישו זה ואיידי דחזי להפוכי ביה מידי לצליית ביצה שקיל ליה נמי ומנח ליה על הדם: הכניס עפר . הרבה במקום אחד לצורך גנתו או לצורך חורבתו לשוטחן בהן מותר לכסות בו דכל זמן שהוא צבור דעתיה עלויה לכל צרכיו: מכניס אדם מלא קופתו עפר . בסתם ונותנו במקום אחד ועושה בה כל צרכיו ולא אמרינן בטלה לה לגבי קרקע הבית איידי דזוטרא: והוא שיחד לה כו' . ולא שטחה דמוכחא מילתא דלצרכיו קא בעי לה ובעפר תיחוח קאמר שאינו מחוסר לא חפירה ולא כתישה אלא הכנה: כוי . ספק חיה ספק בהמה: אין שוחטין אותו ביו"ט . משום דשמא חיה הוא וצריך כסוי והוא אינו יכול לכסותו ביו"ט כדקתני: ואם שחטו אין מכסין את דמו . דשמא בהמה הוא ואין בו מצות כסוי ואין מטלטלין העפר לכך: ואם איתא . דיש עפר שמוכן לכל צרכי אדם אפי' הוא בהמה לכסייה: כדרב יהודה . אם הכניס קופת עפר: ה"ג ולטעמיך לכסייה בדקר נעוץ או באפר כירה . דהא בהדיא תנא במתני' דמוכן הוא: אפילו ודאי נמי . דהא כב"ה קי"ל דאסרי ואפילו דיעבד בלא דקר נעוץ: לא מבעיא קאמר . הא דנקט כוי אין שוחטין כל שכן חיה גמורה הטעונה כסוי והוא אינו יכול ולרבותא אשמעינן כוי ולא מיבעיא ודאי:
Comments from Tosafot - Beitza 8a
בעפר תיחוח והא קא עביד גומא. תימה דמשמע דשייך גומא אף בעפר תיחוח ובשבת פרק כירה (דף לט. שם) אמרי' אין טומנין ביצה בחול (רב) אמר גזרה שמא יטמין ברמץ (ור' זירא) אמר גזרה שמא יזיז עפר ממקומו מאי בינייהו איכא בינייהו עפר תיחוח פירוש למ"ד שמא יטמין ברמץ איכא למגזר אבל למ"ד שמא יזיז אין כאן משום שמא יזיז וי"ל דהתם מיירי שכל המקום סביב עפר תיחוח וכשמגביה הביצה אז נופל הקרקע ואין ניכר כאן שיש גומא אבל הכא מיירי שהוא קשה סביב והעפר תיחוח באמצע וא"כ כשמגביה (הביצה) נכרת הגומא: ואינו צריך אלא לעפרה פטור. משום דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ופטור עליה ותימה דא"כ פטור אבל אסור לכתחלה וי"ל דמשום שמחת י"ט מותר אפילו לכתחלה וא"ת אם כן למה לי דקר נעוץ וי"ל דמ"מ בעינן שיהא מוכן מערב יום טוב: הכי קאמר ואפר כירה מוכן הוא. ותימה דאמרי' בפרק כסוי הדם (חולין דף פח: ושם) ב"ש אומרים אין מכסין באפר דאפר לא מקרי עפר והיכי קאמר הכא דאפר מוכן הוא לעשות כסוי לכ"ע דהא קתני ליה גבי ושוין במתני' וי"ל דמלתא דהכא באפי נפשה קאמר רבה כלומר ואפר הכירה מוכן הוא לענין טלטול שאר דברים כגון לכסות בו צואה וכיוצא בו אבל לא קאי אכסוי דלעיל כלל א"נ י"ל דהתם מיירי באפר אוכלין דאינו מגדל צמחין הלכך הואיל ואינו מגדל צמחין אין מכסין בו אבל הכא מיירי באפר עצים דמגדל צמחין ואע"פ דלא מקרי עפר מכסין בו דקאמר דבר המגדל צמחין אע"ג דלא אקרי עפר ואי אקרי עפר בשום מקום אע"ג דלא מגדל צמחין מכסין בו דתניא היה הולך במדבר ואין לו עפר לכסות שוחק דינר זהב ומכסה בו היה הולך בספינה ואין לו עפר לכסות שורף טליתו ומכסה בו ופריך אשכחן אפר דמקרי עפר שנאמר ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ולכך שורף טליתו ומכסה בו אלא דינר זהב מנא ליה ומשני דכתיב ועפרות זהב לו (איוב כח) ועל כרחך עפרות זהב ושריפת טלית לא מגדלי צמחים ולכך הוצרך הפסוק לומר דמקרו עפר דכל דבר המגדל צמחים מרבינן התם מקרא דוכסהו (ויקרא יז) אע"ג דלא אקרו עפר כגון נסורת של חרשים דקה ונעורת של פשתן דקה ושחיקת כלי מתכות וא"כ אפר הכירה וחול הדק ונעורת של פשתן וסיד ומגופה שכתשן מותר לכסות: אמר רב יהודה לא שנו אלא שהוסק מערב י"ט וכו'. נראה דהכי הלכתא דהא מייתי ליה סייעתא מברייתא ועוד דליכא מאן דפליג דאפי' ר"ש מודה דהאי דהוסק בי"ט דהוי נולד גמור דמעיקרא עצים והשתא אפר והויא כמיא בעיבא מבלע בליעי (עירובין דף מה:) דמודה ר"ש וא"ת ואנו היאך אנו מסלקין אפר הכירה בי"ט לאפות הפשטיד"ה אע"ג שאין ראוי לצלות בו ביצה ואומר הר"ר יצחק דמוקצה אינו אסור לטלטל בי"ט בשביל אוכל נפש ושמחת י"ט וראיה מדלקמן פרק אין צדין (ביצה דף כח:) ובירושלמי מפרש דהכא מיירי בשלא שחט אבל שחט שרי אע"ג שהוסק בי"ט שלא לעקור מצות כסוי: ואמר רב יהודה מכניס אדם מלא קופתו עפר וכו'. וא"ת מה בא להוסיף על הברייתא דקתני אפי' הכניס לגנתו או לחורבתו וכ"ש מלא קופתו וי"ל דלפי' רש"י ניחא דכשהכניס עפר לגנתו מיירי שהכניס הרבה ביחד וכל זמן שהוא צבור דעתו עליו לכל צרכו ואינו בטל אגב קרקע אבל הכא מיירי שלא הכניס הרבה רק מלא קופתו מעט (מפני) עפר וס"ד דיבטל אגב קרקע א"נ י"ל דהתם לא מיירי רק לכסות בו אבל שאר צרכיו לא והכא אשמועינן דהואיל ומלא קופתו עפר עביד בו כל צרכו: ואי איתא לכסייה כדרב יהודה. משמע דקאי אסיפא וכן פי' רש"י בסמוך בהדיא דקאי אסיפא ועל כרחך צ"ל דקאי אסיפא דאי קאי ארישא מאי פריך לכסייה בדקר נעוץ הא ב"ה סבירא להו דלכתחילה לא ישחוט וכו' וכי פריך הש"ס ולעביד כב"ש אבל תימה מדפריך בסמוך והא סיפא וכו' מכלל דעד השתא איירי ברישא וי"ל דלעולם קאי ארישא ולא גרסינן בדקר נעוץ אלא גרס לכסייה באפר כירה עוד י"ל דלמה שפירש ר"ת לקמן (ביצה דף ט: ד"ה אנ (ר ר"י) ניחא דפירש שמוחלפת השיטה דבית הלל אומרים יחפור בדקר ויכסה וב"ש אומרים לא ישחוט והשתא פריך אליבא דבית הלל: אי הכי מאי איריא ספק אפי' ודאי נמי. תימה מאי אי אמרת בשלמא שייך הכא אפי' כי ליתא דרב יהודה שייך להקשות הכא לכסייה בדקר נעוץ וכו' וצריך לשנויי דלית ליה וי"ל דהכי פי' אי אמרת בשלמא דלית ליה דרב יהודה לא קשיא ליה אברייתא דאיכא למימר דלית ליה דקר נעוץ ואפר כירה דבני אדם לא שכיחי שיש להם דקר נעוץ ואפר כירה שהוסק מערב י"ט ודרב יהודה אית ליה שיש לו עפר מזומן דשכיח הוא טפי ומ"מ אין לכסות כדרב יהודה בעפר דליתא לדרב יהודה ואין הלכה כרב יהודה ואין להקשות מאי איריא ספק וכו' הואיל וליתא לדרב יהודה ודקר נעוץ לית ליה דהא ודאי איתא לדרב יהודה לענין שמכסה בו כשהוא ודאי חיה או עוף אבל מה שאמר רב יהודה ועושה בו כל צרכו לא סבירא לן כותיה ולא שרי לכסויי בו כוי אבל כיון דאיתא לדרב יהודה צריך ליה לשנויי דלית ליה כל הני ואפי' עפר מזומן אין לו ואם כן אפי' ודאי נמי:
Beitza 8a - Mishnah translated into english
Here it is referring to loose earth that does not require further crushing.
The Gemara challenges this: But even in the case of loose earth, one makes a hole by the very act of removing the earth or the shovel from that place. The Gemara answers: This ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Abba, as Rabbi Abba said: One who digs a hole on Shabbat, but he needs only its earth and has no interest in forming a pit, is exempt for that act. Since he has no interest in the hole, he is considered to have performed a destructive act, and the halakha is that one who commits a destructive act is not liable for the performance of prohibited labor on Shabbat and Festivals.
§ The mishna states: That the ashes of a stove are prepared. The Gemara express puzzlement at this statement: The ashes of a stove, who mentioned anything about it? Why does the mishna suddenly speak about the ashes of a stove when it had not previously discussed or even mentioned them? Rabba said: This is what the tanna said: And the ashes of a stove are prepared. In other words, everyone agrees that in addition to prepared earth, the ashes of a stove are also considered prepared, and one may cover the blood with them. It is not necessary to prepare these ashes especially for this purpose the day before.
Rav Yehuda said that Rav said: They only taught that the ashes of a stove are considered prepared if the stove was ignited on the Festival eve, so that the ashes had already formed at the start of the Festival. However, if it was ignited on the Festival itself, the ashes are prohibited. And if the ashes are still hot and fit to roast an egg in them, they are not considered muktze, and therefore it is permitted to use them for covering as well.
The Gemara comments: That opinion is also taught in a baraita: When they said that the ashes of a stove are prepared, they said so only when it was ignited on the Festival eve; however, if it was ignited on the Festival, they are prohibited. And if the ashes are still hot and fit to roast an egg in them, they are permitted.
The Gemara further states: If before the Festival one brought earth into his garden or his ruin to use for various needs, it is permitted to cover blood with it. And Rav Yehuda likewise said: A person may bring in a basketful of earth the day before the Festival and use both the basket and the earth it contains for all his needs on the Festival.
With regard to this case, Mar Zutra added and taught in public in the name of Mar Zutra the Great that the application of this halakha is limited: And that is the case only if one designated a corner for this earth, thereby demonstrating that he intends to use it for all his requirements, rather than merely bringing earth in to scatter over the floor of the house. In that case, the dirt is nullified. It is considered part of the floor, which means that it is once again classified as muktze.
The Gemara raises an objection against this from a mishna (Bikkurim 4:9): In the case of a koy, a kosher animal with characteristics of both domesticated and non-domesticated animals, one may not slaughter it on a Festival, as it is uncertain whether or not its blood requires covering. And if one did slaughter it, he may not cover its blood. And if it is so, that one may use his basket of earth as he wishes, as claimed by Rav Yehuda, even if a koy is definitely a domesticated animal, let him cover it, in accordance with the opinion of Rav Yehuda.
The Gemara expresses surprise at this objection: And according to your reasoning, one could equally suggest: Let him cover the blood of the koy with ashes of a stove or with earth dug up with an embedded shovel. Rather, this mishna must be referring to a situation where one does not have prepared earth to use for covering the blood; here too, one can say that he does not have a basket of earth ready for all his needs.
The Gemara asks: If so, if the mishna is referring to a situation where one does not have prepared earth, why discuss specifically the case of a koy, where there is uncertainty whether there is a mitzva to cover its blood? Even in the case of an undomesticated animal, whose blood must certainly be covered, slaughter should also not be permitted, as the halakha is in accordance with the opinion of Beit Hillel that one may not slaughter if he does not have prepared earth.
The Gemara explains that this baraita is speaking utilizing the style of: It is not necessary, as follows: It is not necessary to state the halakha with regard to definite undomesticated animals and birds, that it is not permitted to slaughter them; however, with regard to an uncertainty, one might say: Due to the joy of the Festival let one slaughter it and not cover its blood, as there is uncertainty whether there is a mitzva to cover its blood, and therefore it is overridden by the mitzva to rejoice on a Festival. The baraita therefore teaches us that one should not slaughter it ab initio if he does not have something prepared with which to cover the blood.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.