Talmud BavliBeitza 9a : Youtube
Daf TubeYoutube
3 video classes :
Beitza Page 9a
Beitza 9a - Guemara
גלגל עיסה מערב יום טוב מפריש ממנה חלתה ביום טוב אבוה דשמואל אמר אפילו גלגל עיסה מערב יום טוב אין מפריש ממנה חלתה ביום טוב לימא פליגא דשמואל אדאבוה (דשמואל) דאמר שמואל חלת חוצה לארץ אוכל והולך ואח"כ מפריש אמר רבא מי לא מודה שמואל שאם קרא עליה שם שאסורה לזרים:
מתני׳ בית שמאי אומרים אין מוליכין את הסולם משובך לשובך אבל מטהו מחלון לחלון ובית הלל מתירין:
גמ׳ אמר רב חנן בר אמי מחלוקת ברשות הרבים דבית שמאי סברי הרואה אומר להטיח גגו הוא צריך ובית הלל סברי שובכו מוכיח עליו אבל ברשות היחיד דברי הכל מותר איני והא אמר רב יהודה אמר רב כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור תנאי היא דתניא שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם רבי (אליעזר) ורבי שמעון אוסרין איכא דאמרי אמר רב חנן בר אמי מחלוקת ברשות היחיד דבית שמאי אית להו דרב יהודה אמר רב ובית הלל לית להו דרב יהודה אמר רב אבל ברשות הרבים דברי הכל אסור לימא רב דאמר כבית שמאי תנאי היא דתניא שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם רבי (אליעזר) ורבי שמעון אוסרין
Comments from Rashi on Masechet Beitza Page 9a
גלגל עיסה מערב י"ט מפריש ממנה חלתה בי"ט . ואע"ג דתנן לקמן (ביצה דף לו:) אלו הן משום שבות אין מגביהין תרומות ומעשרות בי"ט והא נמי כתרומת דגן דמיא שהיה יכול להפרישה מערב י"ט אפילו הכי מפריש שלא גזרו על תרומת עיסה שהרי מותר לגלגלה בי"ט ולאפותה כדי לאכול פת חמה: אין מפריש הימנה . דלא התירו להפריש חלה אלא בעיסה שנתגלגל בי"ט אבל זו היה לו להפריש מערב יו"ט כתרומת דגן ופירות: חלת [חו"ל] . חלה טורטי"ל חלה שמרימין מן העיסה שבחוצה לארץ הואיל ואינה מן התורה כדקיימא לן בקדושין (דף לו:) כל מצוה התלויה בפירות הגדלים בארץ אינו נוהג אלא בארץ: אוכל והולך . כל הפת ומשייר כדי חלה ומפרישה באחרונה אלמא הפרשתה שלא לצורך היא ולא הויא הפרשה והמפריש בי"ט אינו כמתקן דלתסר כשאר הגבהת תרומה דגזור בה רבנן מפני שנראה כמתקן: מי לא מודה שמואל . אע"פ שאינו צריך להפרישה שאם קרא עליה שם שחל עליה שם חלה ואסורה לזרים אלמא שם תרומה עליה ואיתא בכלל אין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט: מתני' אין מוליכין את הסולם . קס"ד סולם המיוחד לכך וניכר שהוא של שובך וטעמא דב"ש מפרש בגמרא דאסרי ואע"פ שהוא בא ליטול גוזלות לשמחת י"ט: מחלון לחלון . באותו שובך עצמו שכן דרך שובך להיות בו מחיצות הרבה קן לכל זוג וזוג וחלון לכל קן וקן: גמ' הרואה . שהוא מוליכו אומר להטיח גגו הוא צריך והרי הוא עושה מלאכה ביום טוב: להטיח . שהיו טחין גגותיהן בטיט לפי שלא היו משופעין אלא עשויין כמין תקרת עליה ומשתמשין בהן לפיכך טחין אותן ומשפעין הטיח לצד הכתלים שיזובו מימיו: שובכו מוכיח עליו . שובכו של סולם מוכיח שהוא ניכר שהוא של שובך: מותר . שהרי אין אדם רואהו: והאמר רב יהודה אמר רב כו' . וקשיא דרב אדרב חנן ואע"ג דרב אמורא הוא מקשי מיניה מפני שרבן של כל בני הגולה היה בדורו חוץ משמואל: תנאי היא . איכא תנא דקאי כוותיה: שוטחן בחמה . מי שנשרו כליו בדרך במי גשמים שוטחן בחמה והן נוגבין מאליהן: אבל לא כנגד העם . שלא יאמרו כבסן בשבת אלמא מידי דמשום מראית העין מותר במקום צנוע: לימא רב דאמר כב"ש . לרב חנן קא פריך דאוקי לה בית הלל ברה"ר אסרי וברשות היחיד שרו א"כ לרב חנן רב דאמר כל מקום שאסרו כו' דאמר כב"ש בתמיה הא ודאי לא שביק ב"ה ועביד כב"ש ועל כרחך לבית הלל אפי' ברשות הרבים מותר משום דשובכו מוכיח עליו דאי ברה"ר אסור וברשות היחיד שרי לא הוה אמר רב להא שמעתא: תנאי היא . כלומר אמר לך רב חנן ודאי רב סבר דבית הלל אפילו בר"ה שרו ופליג עלי ואנא דאמרי כי האי תנא דאמר שוטחן בחמה דלית ליה דרב וההוא תנא מוקי בית הלל כוותיה דלא התירו אלא ברשות היחיד ורבי אליעזר ור"ש דסבירא להו כרב מוקמי שריותא דבית הלל דמתניתין ואפי' ברה"ר דקא סברי שובכו מוכיח עליו וב"ש לית להו שובכו מוכיח עליו ואסרי אפי' בחדרי חדרים י"מ דלרב קא פריך ואמר לך רב תנאי היא ולאו מלתא היא דמאי רבותייהו דרבי אלעזר ור' שמעון במקום בית הלל הא ב"ש נמי טובא הוו ואין הלכה כמותן:
Comments from Tosafot - Beitza 9a
גלגל עיסה מערב י"ט מפריש חלה בי"ט. פרש"י דאע"ג דאין מגביהין תרומות ומעשרות בי"ט והא נמי כתרומת גורן דמיא שהוא היה יכול להפריש מעי"ט דהא מאתמול התחיל זמנה להפריש דתנן (חלה פ"ג) מאימתי חיוב חלה משגלגל אפילו הכי מפרישין לה שלא גזרו על תרומת עיסה שהרי מותר לגלגל בי"ט ולאפות כדי לאכול פת חמה ואז מותר להפריש ממנה חלה כיון שבי"ט נלושה א"כ לא היה הפרשת חלה בכלל איסור הגבהת תרומה ואפי' כשגלגלה מבעוד יום עי"ל דלפי הירושלמי ניחא דקמיירי שלא גמר הלישה מעי"ט ואע"ג דסוף סוף היה יכול להפריש מבעוד יום משעת גלגול מכל מקום אחר שנגמרה הלישה בי"ט הוה ליה כאילו נעשית כל הלישה בי"ט שרגילות שלא להפריש חלה עד גמר הלישה ולעולם הפרשת חלה הוי בכלל הגבהת תרומה היכא דהיה לו להפריש מאתמול אבל לא מצי למימר דלהכי מחלק בין כסוי משום דגבי כסוי לא ממנע משמחת י"ט דאין הכסוי מעכב האכילה אבל הפרשת חלה מעכב אכילה דזה אינו דהא מיירי הכא בחוצה לארץ כדאמר בסמוך וא"כ אוכל ואחר כך מפריש דמשמע דליכא מאן דפליג בזה ובתוספתא פי' דטעמא דרבה דמיירי בחוצה לארץ ולא מחזי כמתקן כיון שבלאו הכי יוכל לאכול אבל בא"י מודה רבה ואין נראה דמשמע בסמוך דלא שייך כלל לומר זה הטעם דקאמר מי לא מודה שמואל שאם קרא וכו' א"כ כיון דשם חלה עליה מיחזי כמתקן ומשמע לפי הלשון דסברא זו פשוטה ולכך נראה עיקר כדפי' לעיל דאפי' בא"י מתיר רבה ואבוה דשמואל אסר אפי' בחו"ל ותדע דהא ודאי הירושלמי מיירי בא"י ואפילו הכי לא קא אסר אלא היכא דלש אבל ערס שרי דהיינו גלגל ונראה דהלכה כרבה דהוא בתראה ודוקא גלגל שלא נגמרה לישתה לגמרי דאי נגמרה לגמרי אפילו רבה מודה דאין מפרישין אותה בי"ט והכי נמי איתא בירושלמי כל הלש עיסה מעי"ט אין מפרישין חלתה בי"ט וקאמר לש אין ערס לא וה"פ דוקא לש דנגמרה מערב י"ט אין מפרישין אבל ערס לא דלא נגמרה הלישה מערב י"ט מפריש והכא נמי מיירי בגלגל שהוא כמו ערס והיכא דשכח ולא הפריש מן הפת מעי"ט קי"ל דחלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש וא"כ ישייר מן הפת מכל אחד ואחד ואוכל השאר ולמחר יפריש חלה וצריך שתהא גדולה כדי שיהיה לה הכירא אחר הפרשה דכתיב (במדבר טו) ראשית דבעינן שיהיו שיריה ניכרין והיכא דאפה עריבה מלאה עיסה מערב י"ט ושכח ולא הפריש חלה מערב י"ט ישייר פת אחת בשביל כולם עד למחר מפני שגבלן כאחד אבל במצות בערב הפסח אם שכח ולא הפריש צריך לשייר מכל אחת ואחת מפני שגיבולן כל אחת ואחת בפני עצמה ולמחר יניח כל החתיכות בסל אחד ומצרפן לחלה ויפריש מן כולם אחת ומיהו אם ירצה לעשות דבר קל יעשה מצה אחת ויאפה אותה ויצרפם ויפריש [מאחת על] כל האחרות אגב אותה מפני שחיובה בא עכשיו: אין מוליכין הסולם. תימה אפי' הכין אותם מאתמול מ"מ אית בהו משום צידה כדאמרינן לקמן (ביצה דף כד.) הצד יוני שובך [ויוני עליה] חייב וי"ל דמיירי בקטנים שלא פרחו: והאמר רב יהודה אמר רב. אף על גב דרב היה אמורא מ"מ פריך שפיר כיון דרב גדול היה בדורו וראש ישיבה לישראל חוץ משמואל אין סברא דרב חנן פליג עליה: ורב כבית שמאי. פרש"י ומקשה לרב חנן דמוקי דבית הלל לית להו דרב וברה"ר דברי הכל אסור ואפילו ב"ה אסרי וברשות היחיד שרו (ואדרבה) רב לא יאמר הכי דלא יאמר דלא כהלכתא אלא יאמר דב"ה שרו אפילו ברה"ר דשובכו מוכיח עליו ודלא כוותך ומשני תנאי היא כלומר רב חנן אמר לך אין הכי נמי דרב סבר דבית הלל שרו ברה"ר ופליג עלי ואנא דאמרי כי ההוא תנא דשוטחן דלית ליה דרב וההוא תנא מוקי לה בית הלל כוותיה דלא התירו אלא ברשות היחיד וי"מ דלרב קא פריך ואמר לך רב תנאי היא דסבירא להו כב"ש ואנא סבירא לי כהני תנאי ולא נראה דמאי אולמייהו דרבי אליעזר ור"ש לגבי בית הלל הא ב"ש טובא תנאי הוו ואע"פ כן אין הלכה כמותם:
Beitza 9a - Mishnah translated into english
If one kneaded dough on a Festival eve, i.e., the day before the Festival, he may separate its ḥalla on the Festival. In general, one may not separate teruma and tithes on a Festival. However, since it is permitted to bake bread on the Festival for the requirements of the day, and because bread may not be eaten unless ḥalla has first been separated from it, separating ḥalla is considered a necessary stage in the preparation of bread, and the Sages permitted it. Shmuel’s father said: Even if one kneaded dough on a Festival eve, he may not separate its ḥalla on the Festival, as he should have separated ḥalla then. The mitzva of separating ḥalla goes into effect at the time of the kneading of the dough.
The Gemara comments: Let us say that Shmuel disagrees with his father, as Shmuel said: With regard to ḥalla from outside of Eretz Yisrael, where the separation of ḥalla is a rabbinic obligation, one may proceed to eat the bread and afterward separate the ḥalla from the remainder of the dough. This statement indicates that the separation of ḥalla outside of Eretz Yisrael is not required to render the bread permitted, in contrast to the separation of teruma and tithes from produce. Consequently, separating ḥalla is permitted on a Festival, as it does not involve a significant change. This contradicts the opinion of Shmuel’s father, who prohibited separating ḥalla that could have been separated before the Festival.
Rava said: This is not necessarily the case. Doesn’t Shmuel concede that if one designated a piece of dough as ḥalla outside of Eretz Yisrael, it is prohibited to non-priests? This proves that even Shmuel admits that a certain measure of sanctity applies to the ḥalla. Therefore, he might also agree with his father that it is prohibited to separate ḥalla on a Festival even outside of Eretz Yisrael.
MISHNA: Beit Shammai say: One may not carry a ladder, which was used for reaching doves, from one dovecote to another. However, one may move it slightly so that he tilts it from one window to another in the same dovecote. And Beit Hillel permit even carrying a ladder from one dovecote to another.
GEMARA: Rav Ḥanan bar Ami said: This dispute applies only in a case where one moves the ladder in the public domain, as Beit Shammai hold that one who sees someone carrying his ladder will say to himself: He must need the ladder to plaster his roof, to prevent rainwater from dripping into his house. In other words, an onlooker will suspect him of performing prohibited labor on the Festival. And Beit Hillel hold that his dovecote proves about him that he is not moving the ladder for the purpose of a transgression, as it is evident that he is placing the ladder alongside the second dovecote, and everyone will understand his intention. However, in the private domain, where one will not be observed by strangers, everyone agrees that it is permitted.
The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rav Yehuda say that Rav said: Wherever the Sages prohibited an action due to the appearance of prohibition, even if one performs the act in his innermost chamber, where no one will see it, it is prohibited. The Gemara answers: This is a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: One whose clothes fell into water on Shabbat or a Festival may spread them out to dry in the sun, but he may not do so opposite the masses, i.e., in a place where people can see him, lest they suspect him of laundering on Shabbat. However, Rabbi Eliezer and Rabbi Shimon prohibit doing so even in private.
Some say a different version of this discussion. Rav Ḥanan bar Ami said: The dispute applies to the private domain, as Beit Shammai are of the opinion that the halakha is in accordance with that which Rav Yehuda said that Rav said, and therefore Beit Shammai apply the decree to the private domain. And Beit Hillel, by contrast, are of the opinion that the halakha is not in accordance with that which Rav Yehuda said that Rav said. However, in the public domain, everyone agrees that it is prohibited to move the ladder.
The Gemara challenges this interpretation: Should we say that Rav stated his opinion in accordance with that of Beit Shammai? According to Rav Ḥanan bar Ami, only Beit Shammai maintains that anything prohibited by the Sages due to appearances may not be performed even in private.
The Gemara rejects this suggestion: No, it is a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: If clothes fell into water on Shabbat or a Festival, one may spread them out in the sun but not opposite the masses. Rabbi Eliezer and Rabbi Shimon prohibit doing so. Rav Ḥanan bar Ami accepts the opinion of the first tanna in the baraita, who rejects Rav’s principle. According to the opinion of that tanna, it can be claimed that Beit Hillel also rejected Rav’s principle, and they permitted moving the ladder in private but not in public. Rav, on the other hand, follows the opinion of Rabbi Eliezer and Rabbi Shimon in interpreting the opinion of Beit Hillel.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.