Tractate Chullin - Chapter 12 - Mishnah 2

עוֹף טָמֵא, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. עוֹף טָמֵא רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָהוֹר, וְטָהוֹר רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָמֵא, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. קוֹרֵא זָכָר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין:

עוף טמא פטור מלשלח. דכתיב קן צפור, עוף משמע בין טהור בין טמא, צפור טהור ולא טמא:

עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור. אע״ג דמינא דאפרוחים בר שלוח הוא, פטור. דקן צפור בעינן, שתהא האם המקננת טהורה:

ועוף טהור הרובץ על ביצי עוף טמא פטור. דאמר קרא ואת הבנים תקח לך, לך ולא לכלביך:

קורא. בערבי קורין לו שונא״ר, ובלע״ז פרדי״ז. ודרכו שהזכר רובץ על הביצים כמו הנקבה. הלכך ר׳ אליעזר מחייב לשלח הזכר. אבל בשאר עופות מודה ר״א שזכר פטור, דאם אמר רחמנא, ולא אב. ואין הלכה כר״א:

עוד טמא פטור מלשלח. כתב הר"ב צפור טהור. ולא טמא. מסיים הרמב"ם שנאמר (דברים י״ד:י״א) כל צפור טהורה. והכי איתא בספרי פרשת תצא. אע"ג דבגמרא פריך מהכא דמדאיצטריך למימר טהורה מכלל דאיכא טמאה ומשני לא מכלל דאיכא איסורא וכו' ופרכינן מקראי טובא ומשנינן להו:

[*קורא. פירש הר"ב בערבי קורין לו שונא"ר וכו' וז"ל רש"י עוף טהור הוא ולא זה שקורין *)קוק"א ע"כ]:

רבי אליעזר מחייב. גמרא אתיא דגירה דגירה. כתיב הכא (ירמיה ט"ז) קורא דגר ולא ילד. וכתיב התם (ישעיהו ל״ד:ט״ו) ובקעה ודגרה ופירש"י מה התם דגירה מעליא דבמינו אשתעי קרא. אף הכא דגירה מעליא: