Talmud BavliTemurah 15a : Youtube
Rabbi Dr. Moshe WeisblumYoutube
1 video class :
Temurah Page 15a
Temurah 15a - Guemara
עשר שנים מלך שמואל בעצמו שנה אחת שמלך שאול ושמואל ושתים שמלך שאול בעצמו ושלשים ושבע שמלך דוד מתני׳ חטאת היחיד שכפרו בעליה מתה ושל צבור אינה מתה רבי יהודה אומר תמות ר"ש אומר מה מצינו בולד חטאת ובתמורת חטאת ובחטאת שמתו בעליה דברים אמורים ביחיד ולא בצבור אף שכפרו בעליה ועיברה שנתה ביחיד דברים אמורים ולא בציבור גמ׳ ת"ר מהו אומר (ויקרא ד, לב) חטאת יביא מנין למקדיש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה קיימת והרי שתיהן עומדות מנין שאיזו מהן שירצה יביא ת"ל חטאת יכול יביא שתיהן ת"ל יביאנה אחת ולא שתים ואותה שניה מה תהא עליה אמר רב המנונא תניא ר' יהודה אומר תרעה רבי שמעון אומר תמות ומי אמר ר' יהודה תרעה והא ר' יהודה תמות שמעינן ליה איפוך רבי יהודה אומר תמות ר' שמעון אומר תרעה ומי אמר ר"ש תרעה והא אמר רבי שמעון חמש חטאות מתות אלא (א"ל) לעולם לא תיפוך ולא קשה כאן באבודה בשעת הפרשה כאן באבודה בשעת כפרה ואיבעית אימא אידי ואידי בשעת הפרשה ולא קשה הא רבי יהודה אליבא דרבי הא רבי יהודה אליבא דרבנן ומי איכא למאן דאמר חטאה ציבור שכפרו בעלים מתה
Comments from Rashi on Masechet Temurah Page 15a
עשר שנים מלך שמואל בעצמו . יחידי בלא שאול הלכך שנה עשירית אינה נמנית באותן מ' שנה. ל"ז מלך דוד קודם למרדו של אבשלום הא מילתא פירש רבי במקום אחר כן שנה עשירית לשמואל היתה לגדולתו של שמואל ולא נפקא לן מקרא בהדיא אלא מדלא משכחת לה מ' שנה למניינא אחרינא וצא וחשוב למיתתו של עלי שהיא תחילת גדולתו של שמואל עד שנת מרדו של אבשלום מ"ט שנה י"ג לשמואל ושאול ושלשים ושש לדוד ועלי מת כשנשבה הארון שנא' (שמואל א ד) ויהי כהזכירו וגו' וכתיב (שם ו) ויהי ארון ה' בשדה פלשתים ז' חדשים הביאוהו פלשתים (שם ז) ויבאו אנשי קרית יערים וגו' וכשמלך דוד בירושלים על כל ישראל הביא משם את הארון כדכתיב (שם ב ו) ויוסף עוד דוד וגו' וכתיב (שם א ז) ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו כ' שנה צא מהן ז' שנים שמלך דוד בחברון ומהן מלך שמואל בעצמו י"א שנה ושאול עם שמואל ב' שנים כדכתיב (שם יג) ושתי שנים מלך וגו' ושמואל לא מת קודם לשאול אלא ד' חדשי' שכך מפורש בספר שמואל (שם כה) ושמואל מת וגו' וכתיב בתריה (שם כז) ויאמר דוד [וגו'] עתה אספה יום אחד ביד שאול וגו' וברח לו אל אכיש עד שמת שאול וכתיב (שם) ויהי מספר הימים אשר ישב דוד בשדה פלשתים ימים וד' חדשים מצינו י"ג שנים לשמואל ושאול משמת עלי עד שמלך דוד ושלשים ושש לדוד כשמרד אבשלום הרי ארבעים וכו' צא מהן ט' שנים לשמואל קודם ששאלו להם מלך הרי מ' שנים מששאלו המלוכה עד שנת מרדו של אבשלום ועד בכלל והכי תניא בסדר עולם היא שנת שלשים ושש למלכות דוד וה"ג עשר שנים מלך שמואל בעצמו ושנה אחת שמלך שאול בעצמו ושלשים ושש לדוד ואני הוספתי משלי על זה. ועוד צא וחשוב נמי מלידתו של שמואל ותמצא כמו כן שי"ג שנה נהג שמואל שררה על ישראל דאמר מר בסדר עולם ועלי הכהן יושב על הכסא והיא מרת נפש וגו' ובאותה שנה נתמנה עלי להיות שופט על ישראל והוא שפט את ישראל ארבעים שנה צא מהן שנה אחת לעיבורו נמצא שמואל בן ל"ט שנה בשעה שנתנבא ועלה לגדולה דמשעה שמת עלי זרחה שמשו של שמואל י"ג שנה לשררותו דכל שנותיו לא היו אלא נ"ב כדנפקא לן בעלמא (מ"ק כג) מעד הגמל הנער דהיינו כ"ד חדש כדי הנקת תינוק והדר וישב שם עד עולם עולמו של יובל דהיינו נ' שנה ובהללו י"ג שנה היו מובלעים השתי שנים שמלך שאול שהרי שניהם מתו בשנה אחת כדמפרש למעלה: מתני' שכיפרו הבעלים . שאבדה ונתכפר באחרת ונמצאת הראשונה: ושל ציבור . שכפרו באחרת: אינה מתה . דחטאות המתות (הפנימיות) הלכה למשה מסיני בהא מסכתא וס"ל לת"ק דשל יחיד גמירי ולא של ציבור: תמות . דבצבור נמי גמירי: אמר רבי שמעון מה מצינו כו' . כלומר קי"ל חמשה חטאות מתות חטאת שמתו בעליה ושכפרו בעליה ושעיברה שנתה ולד חטאת ותמורת חטאת וכי היכי דתלת מינייהו לאו בציבור גמירי דהא לא משכחת להו בקרבנות צבור ולד חטאת (לא משכחת בציבור) דאין נקבה בציבור ותמורת חטאת נמי אין קרבן ציבור עושה תמורה ושמתו בעליה אין הציבור מתים כדאמרי' לקמן בגמרא: אף שכפרו בעליה ושעברה שנתה . אע"ג דמצינן לאשכוחינהו בציבור לא גמירי דמתות: גמ' מהו אומר חטאת יביא . למה לי למיכתב (ויקרא ד) אם כבש יביא קרבנו לחטאת לכתוב אם כבש קרבנו לחטאת וגו': יביאנה . סיפיה דקרא נקבה תמימה יביאנה: ר' שמעון אומר תמות . דחטאת יחיד שכיפרו בעליה היא: והאמר רבי יהודה תמות . דהכי שמעת ליה במתני' אפי' גבי ציבור וכל שכן יחיד: והאמר ר"ש . במתני' גבי יחיד חמשה חטאות מתות וקחשיב להך חטאת שכפרו בעליה וקתני ביחיד דברים אמורים: אבודה בשעת הפרשה . שלא בשעת כפרה דנמצאת הראשונה קודם שנתכפר בשניה כדקתני בברייתא בההיא קאמר רבי יהודה דתרעה דלא גמירי דמתה לרבי יהודה אלא היכא דנמצאת לאחר שנתכפרו הבעלים ודקתני מתניתין תמות באבודה בשעת כפרה גרסינן דאף בשעת כפרתו בשניה היתה עדיין הראשונה אבודה: אידי ואידי בשעת הפרשה . שנמצאת קודם כפרת השניה ומתניתין דקאמר לרבי יהודה תמות רבי יהודה קאמר לה אליבא דרבי דאמר לקמן בפרק ולד חטאת (תמורה דף כב:) במשנה אבודה בשעת הפרשה אע"פ שנמצאת קודם כפרה מתה וברייתא דקאמר רבי יהודה תרעה אליבא דרבנן דפליגי עליה דרבי קאמר לה דאמרי אין חטאת מתה אלא שנמצאת לאחר שנתכפרו הבעלים: ומי איכא למ"ד כו' . אמתני' פריך:
Comments from Tosafot - Temurah 15a
ושלשים ושש שמלך דוד . ה"ג והיינו ארבעים שנה מששאלו להם מלך ושנת עשירית לשמואל ששאלו להן מלך היה מן המנין של ארבעים שנה ומנלן דשמואל שפט ישראל י"ג שנה שהרי כשמת עלי אז נשבה הארון כדכתיב ויהי בהביא את ארון האלהים ואז נתמנה שמואל מיד אחר מיתת עלי וכתיב ויהי ארון ה' בשדה פלשתים שבעה חדשים והביאוהו בקרית יערים ודוד כשמלך על ישראל לקחו משם והביאו בירושלים כדכתיב ויוסף עוד דוד וגו' וכתיב ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו (עד) עשרים שנה צא מהן שבע שנים שמלך דוד בחברון נשתיירו י"ג שנה לשמואל ושאול משמת עלי ונשבה הארון עד שמת שאול ומלך דוד בחברון ומהן מלך שמואל בעצמו עשר שנים ושנה אחת שמלך שמואל ושאול פי' באותה שנה שמשחו שמואל אותה שנה לא היתה שלימה לשאול שמקצתה היה שמואל נגיד על ישראל ושתי שנים שמלך שאול בעצמו וגם שמואל היה חי שהרי שמואל לא מת אלא ארבעה חדשים קודם שאול שכן מצינו מפורש בספר שמואל ושמואל מת וגו' וכתיב ויאמר דוד [וגו'] אספה יום אחד ביד שאול וברח לו אל אכיש עד שמת שאול וכתיב ויהי מספר הימים אשר ישב דוד בשדה פלשתים ימים וארבעה חדשים מצינו י"ג שנים לשמואל ושאול משמת עלי (ומלך דוד) ושלשים ושש לדוד כשמרד אבשלום הרי מ"ט צא מהן ט' שנים קודם ששאלו להן מלך שהרי בשנה עשירית שאלו להן מלך והעשירית ממנין הארבעים הרי מ' שנים מששאלו מלך עד מרדו של אבשלום ועד בכלל והשלשה עשר שני' שמלך שמואל בעצמו ושנה אחת שמלך שאול ושמואל וב' שנים שמלך שאול בעצמו ושלשים ושש שמלך דוד ותימה לפ"ז הא דתניא בסדר עולם שמלך דוד חמש שנים אחר המרד שלשה שנים של רעב שנאמר (שמואל ב כא) ויהי רעב שלש שנים שנה אחר שנה ושנה של שיטה דכתיב (שם כד) וישוטו [בכל הארץ] ויבואו מקץ תשעה חדשים ועוד שנה שתיקן משמרות דכתיב (ד"ה א כו) בשנת ארבעים לדוד נדרשו וגו' צריך לומר ששנת המרד היתה שנה ראשונה של רעב ויש ספרים דגרסינן שלשים ושבע שמלך דוד ולפ"ז צ"ל שהתחיל הרעב שנה אחת קודם המרד וגם צ"ל ששנת עשר לשמואל ששאלו מלך אינו מן המנין של מ' שנה ואינו צריך למנות רק שלש שנים משאול ושלשים ושבעה מדוד הרי ארבעים ובסדר עולם תניא רבי נהוראי אמר שנת ל"ה למלכות דוד היה המרד ולפי דבריו לא מצינו מ' שנה מששאלו מלך עד שמרד אבשלום וי"מ למנות י"ג של שמואל כל שנותיו של שמואל הרמתי היו נ"ב שנה שהרי כשהגמל שמואל הביאתו חנה לירושלים ואז היה לו מסתמא ב' שנים כדרך הנקת תינוק וכתיב וישב שם עד עולם והיינו נ' שנים דהוא עולמו של יובל ותפלת חנה היתה יום שנתמנה עלי וקיי"ל דארבעים שנה שפט עלי את ישראל צא מהן שנה מעיבורו דשמואל נשתיירו ל"ט שנה דעלי נשתיירו י"ג שנים לשמואל דמיד כשמת עלי נתמנה שמואל דאמר מר (קדושין דף עב:) וזרח השמש ובא השמש עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל נמצא דשררתו של שמואל התחילה כשהיה בן ל' ותשע ונמשכה י"ג שנה:
Temurah 15a - Mishnah translated into english
There were ten years during which Samuel reigned alone, from the death of Eli until the coronation of Saul, and one year that Saul reigned and Samuel was still alive, i.e., Saul reigned for one year during the lifetime of Samuel, and two years that Saul reigned by himself, i.e., after the death of Samuel. In addition, there were thirty-seven years during which David ruled, first in Hebron, and later in Jerusalem. This amounts to a total of forty years from when the Jewish people had first requested a king, and Absalom felt it was now his time to rule over the Jewish people.
MISHNA: There is a halakha transmitted to Moses from Sinai that there are five sin offerings that are unfit for sacrifice on the altar and have no remedy and are therefore left to die. They are: The offspring of a sin offering; the substitute for a sin offering; a sin offering whose owner died; a sin offering whose owner achieved atonement with another sin offering, when the original sin offering was lost or stolen and later recovered; and a sin offering whose year has passed. The mishna continues the discussion of the distinction between individual and communal offerings. An individual sin offering whose owner achieved atonement with another sin offering after it was lost is left to die, but in the case of a communal sin offering it is not left to die.
Rabbi Yehuda says: Even a communal sin offering shall be left to die. Rabbi Shimon says: Just as we found with regard to the offspring of a sin offering, and with regard to the substitute for a sin offering, and with regard to a sin offering whose owner died, that these matters apply to an individual sin offering and not to a communal sin offering, so too, in the cases of a sin offering whose owner achieved atonement with another sin offering, and a sin offering whose first year has passed, the matters are stated with regard to an individual sin offering, and not with regard to a communal sin offering.
GEMARA: The Sages taught in a baraita: What is the verse teaching when it says: “And if he bring a lamb as his offering for a sin offering, he shall bring it a female without blemish” (Leviticus 4:32)? From where is it derived with regard to one who separated his sin offering and it was lost, and he separated another in its place and the first one was found alive, and they both stand fit to be sacrificed, from where is it derived that he may bring whichever of them he wishes? The verse states: “A sin offering.” One might have thought that he must bring both of them. Therefore, the continuation of the verse states: “He shall bring it.” This teaches that he must bring one of the animals but not two of them.
The Gemara asks: And if so, that second animal, what will be with it? Rav Hamnuna says that it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: It is left to graze until it becomes unfit, and then it is redeemed and the money is used to purchase a gift offering. Rabbi Shimon says: It shall be left to die, as it is an individual sin offering whose owner achieved atonement with another sin offering.
The Gemara asks: But did Rabbi Yehuda actually say that it is left to graze? But didn’t we hear that Rabbi Yehuda rules in the mishna that the animal shall be left to die? The Gemara answers: Reverse the names in the baraita, so that it reads: Rabbi Yehuda says: It shall be left to die; Rabbi Shimon says: It is left to graze. The Gemara asks: But did Rabbi Shimon actually say that it is left to graze? But didn’t Rabbi Shimon say: There are five sin offerings that are left to die, including a sin offering whose owner achieved atonement with another sin offering.
Rather, the Gemara explains: Actually, do not reverse the opinions of Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon in the baraita, and it is not difficult. Here, where Rabbi Yehuda says in the baraita that the second animal must be left to graze, it is referring to an animal lost at the time of the separation of a substitute to take its place, but the original animal was found before the second was sacrificed. Since the animal was found before the other was sacrificed, it is left to graze. There, in the mishna where Rabbi Yehuda says that the animal must be left to die, it is referring to an animal that was still lost at the time of atonement, i.e., when the substitute was sacrificed.
And if you wish, say instead: Both this baraita and that mishna are referring to an animal that was lost only at the time of the separation of the second animal, and yet it is not difficult. Here in the mishna, Rabbi Yehuda rules that the animal must be left to die in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi in a mishna (22b), as he maintains that even if the animal was lost only when the second animal was separated and was found by the time it was sacrificed, it must still be left to die. There in the baraita, Rabbi Yehuda says that the animal is left to graze in accordance with the opinion of the Rabbis in that same mishna. The Rabbis disagree with Rabbi Yehuda HaNasi, and rule that the animal is left to die only if it was not yet found when the replacement animal was sacrificed.
§ The mishna taught that Rabbi Yehuda says: Even a communal sin offering shall be left to die if the community has already achieved atonement through another animal. The Gemara asks: But is there one who said that a communal sin offering whose owners achieved atonement with another sin offering after it was lost is left to die?
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.