Talmud BavliArachin 12b : Youtube
Rabbi Dr. Moshe WeisblumYoutube
1 video class :
Arachin Page 12b
Arachin 12b - Guemara
שניה עלה וכיבש יהויקים:
וכן בשניה ושניה במוצאי שביעית מי משכחת לה מכדי בית שני כמה קם ארבע מאה ועשרים ארבע מאה תמניא יובלי ארבסרי תרי שבוע פשו להו שית הוה ליה בשיתא בשבוע הא מני רבי יהודה היא דאמר שנת חמשים עולה לכאן ולכאן אייתי תמניא מתמניא יובלי והני שית הוי ארביסר אישתכח דבמוצאי שביעית חרוב אי ר' יהודה בראשונה לא משכחת לה דתניא שבעה עשר יובלות מנו ישראל משנכנסו לארץ ועד שיצאו ואי אתה יכול לומר משעה שנכנסו מנו שאם אתה אומר כן נמצא בית חרב בתחילת יובל ואי אתה מוצא (יחזקאל מ, א) בארבע עשרה שנה אחר אשר הוכתה העיר אלא צא מהם שבע שכיבשו ושבע שחילקו ואתה מוצא (יחזקאל מ, א) בארבע עשרה שנה אחר אשר הוכתה העיר ואי רבי יהודה אייתי שבסרי משבסרי יובלי שדי אהני הוה ליה בתלתא בשבוע הנך שני דאגלינהו סנחריב עד דאתא ירמיה אהדרינהו לא קחשיב להו איבעית אימא לעולם רבנן וכי קתני וכן בשניה אשארא הכי נמי מסתברא דאי לא תימא הכי משמרתו של יהויריב בשניה מי הואי והתניא ארבע משמרות עלו מן הגולה ידעיה וחרים פשחור ואימר עמדו נביאים שביניהם וחלקום לכ"ד משמרות בללום ונתנום בקלפי בא ידעיה ונטל חלקו וחלק חביריו שש
Comments from Rashi on Masechet Arachin Page 12b
כיבש יהויקים . לאו גלות הוא דלא הגלה שום אדם אלא כבשו לעבד תחתיו ועבדו שלש שנים כדכתיב (מלכים ב כד) ויהי לו יהויקים עבד שלש שנים וישב וימרד בו ג' שנים כדכתיב בדניאל בתחלתו בשנת שלש למלכות יהויקים (עלה) נבוכדנצר ירושלים ותניא בסדר עולם אפשר לומר כן והלא לא מלך נבוכד נצר עד שנה רביעית ליהויקים כדכתיב (בירמיהו כה) הדבר אשר היה על ירמיהו על כל עם יהודה בשנה הרביעית ליהויקים היא השנה הראשונית לנבוכד נצר אם כן מה תלמוד לומר בשנת שלש למרדו שהיא ששית לכיבושו והילוכו לבבל והמליך יהויכין תחתיו וכתיב בסוף דברי הימים ולתשובת השנה וגו' אלמא בשנת שבע לכיבוש ראשון של יהויקים גלה יהויכין וכתיב בסוף מלכים ויצא אליו יהויכין מלך יהודה וגו' אלמא שביעית לכיבוש יהויקים היא שמינית למלכות נבוכד נצר והיינו דאמרי' שנה שניה כיבש יהויקים: ארבע מאה ועשרים . שלמין לבד שנה שחרב בו: הוה ליה בשיתא בשבוע . כלו ת"כ שנים ובשביעית עצמה חרב: שנת חמשים עולה . לשנת יובל והיא תחילת יובל הבא הלכך לר' יהודה לא הוי בכל יובל אלא מ"ט שנים: אי כר' יהודה . מוקמת לה להא דר' יוסי בראשונה לא משכחת דחרב בית ראשון במוצאי שביעית: י"ז יובלות . נפקי מקראי דכתיב (מלכים א ו) ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה וגו' דל ארבעים דמדבר אשתכח דנכנסו לארץ קודם בנין הבית ארבע מאות וארבעים ובית ראשון עמד ת"י הרי תת"נ הרי י"ז יובלות של חמשים: ואי אתה יכול לומר משעה שנכנסו . לארץ מנו שמיטין ויובלות דא"כ בית חרב בתחילת היובל כלומר בשנת היובל עצמה דהא ליכא למימר שלא חרב עד חמשים ואחת דא"כ לא מיתוקמא שמעתין דכי מדלית שבע שכיבשו ושבע שחילקו משכחת חורבן בשנת ל"ז של יובל והיינו שניה לשמיטה ואנן בעינן במוצאי שביעית הלכך אתפרש לן האי תחילת היובל שנת היובל עצמה ואי אתה מוצא שיהא יובל בי"ד שנה אחרי אשר הוכתה העיר כדכתיב ביחזקאל (סי' מ): צא מהן שבע שכיבשו וכו' . ולא מנו שמיטין ויובלות עד לאחר י"ד [ואי] אתה מוצא שנת היובל י"ד שנה אחר שהוכתה העיר וכדתריץ רבינא לעיל דכי מדלית י"ד מחמשים פשו להו תלתין ושית אשתכח דבשנת שלשים ושש חרב הבית והיא מוצאי לשביעית ושנת היובל בי"ד שנה לבד משנת החורבן ואי הך דר' יוסי לעיל אליבא דר' יהודה אייתי שבסר שנין משבסר יובלי שדי אהני כלומר שדינהו על היובלות ודל י"ד מהנך שבסרי לשבע שכיבשו וז' שחילקו פשו להו תלת אשתכח דבג' בשבוע חרוב: ומשני הנך תלת שנין דאגלינהו סנחריב עד דאתא ירמיה ואהדרינהו כו' . כלומר הנך שלש שנים שצר סנחריב עליהן כדכתיב (במלכים ב יז) ויעל מלך אשור (על כל) [בכל] הארץ ויעל שומרון ויצר עליה שלש שנים ולא היה להם פנאי לחרוש ולזרוע ולא מנו שמיטין ויובלות לא קא חשיב להו. והאי דנקט עד דאתא ירמיהו אהדרינהו לאו דווקא דהא יותר מתשעים שנה היה מחזקיהו שהגלה אותן סנחריב עד שהחזירן ירמיהו בימי יאשיהו אלא ה"ק תלת שני דאגלינהו סנחריב והיו באותו גלות עד שהחזירן ירמיהו לא חשיב להו להנך שלש שנים כך שמעתי. והרבה תשובות בדבר חדא דכי מדלית תלת שני משכחת חורבן בשנת ארבעים ותשע והיא שביעית ואנן בעינן מוצאי שביעית ועוד י"ד שנה אחרי אשר הוכתה העיר דליהוי יובל לא משכחת לה והא ליכא למימר לר' יהודה לית ליה הך דרשא דהא קרא כתיב ולקמן לא משכחינן ז' שחילקו אלא מהך דרשא די"ד אחרי אשר הוכתה העיר הוה יובל ועוד קשיא לי היכי לא מדלינן אלא הנך תלת שני והאמרי' בפ' בתרא (לקמן ערכין לב:) משגלו שבט ראובן וגד בטלו היובלות עד שהחזירן ירמיהו ואע"ג דמתרצינן התם מנו יובלות לקדש שמיטין הני מילי לרבנן אבל לר' יהודה מוקמינן התם דלא מנו יובלות כלל ועוד היאך יתכן ליטול שלש שנים לבדם אם כשעלה סנחריב עליהם כבר מנו י' שנים או י"ב ליובל ועלה עליהם שלש שנים היאך יתכן להפסיק אותן שלש שנים ולחזור למניינם הראשון ולמנות י"ג י"ד לקדש יובל שנת החמשים ושלש בעל כרחך אז התחילו למנות א' ב' ג' ד'. ומתוך הוויות אלו נראה בעיני דהאי תלת דכתב בספרים שיבוש הוא ופירוש משובש היה ונכתב בספרים. והכי גרסינן הנך שני דאגלינהו סנחריב עד דאתא ירמיהו אהדרינהו לא חשיב ודוקא נקט דכל אותן השנים שהיו בגלות לא חשיב רבי יהודה במנין שמיטין ויובלות וכדאמרי' בפרק בתרא אלא באותה שנה שחזרו בימי יאשיהו התחילו למנות ליובל וצא וחשוב מאותה שנה עד שנת הת"י החורבן ותמצא חשבונך סדור כמין חומר דבשנת שלשים ושש ליובל חרב הבית והיא מוצאי שביעית ומשכחת ארבע עשרה שנה אחר אשר הוכתה העיר הוה שנת היובל שהרי חזרו בשנת י"ח ליאשיהו כדכתיב (במלכים ב כב) דבשנת י"ח ליאשיהו נמצא הספר בבית המקדש ועל דברי הספר שלח המלך אל חולדה הנביאה ואמרי' במגילה (דף יד:) היכי שבקיה לירמיהו ושדר לחולדה ואמרינן ירמיה לא הוה התם שהלך להחזיר עשרת השבטים ומנלן דהדור דכתיב מה הציון הלז וגו' ודבר זה שפינה יאשיה את העבודת כוכבים באותה שנה היה וכך מצאתי בסדר עולם בי"ח ליאשיהו היה תחלת היובל ויאשיהו מלך ל"א שנה מי"ח עד ל"א כמה הוו ארבסרי וחד סרי ליהויקים ויהויכין וחד סרי לצדקיהו כדכתיב (במלכים ב כה) הרי שלשים ושש ואז חרב הבית ומיתוקמא שפיר כר' יהודה. כך הבנתי מלבי וישרה בעיני אבל לא שמעתיה ואחרי כן מצאתי ספר ישן מוגה שכתוב בו כן והודעתיו לרבותי וישרה בעיניהם: איבעית אימא לעולם אליבא דרבנן . אמרה ר' יוסי למילתיה ודקא קשיא לך לעיל הוה ליה בשיתא בשבוע: כי קתני וכן בשניה אשארא . אתשעה באב ומוצאי שבת: עלו מן הגולה . בימי עזרא: ידעיה חרים פשחור ואימר . שבמקדש ראשון היתה משמרת ידעיה קודם לחרים ומשמרת חרים קודם לפשחור ושל פשחור לאימר: חלקום לארבע ועשרים משמרות . ולא היו יודעין כיצד יסדרן מי יעבוד אחר מי: בללום . שכתבו שם הכ"ד משמרות בכ"ד פתקין: ונתנום בקלפי . וכוון ידעיה ברוח הקודש ועלתה איגרתו בידו וחזר והכניס ידו ונטל איגרת וכן עד שש פעמים ובאותו סדר שעלו האיגרות בידו כך עשו אחריו אותן הכתובין באיגרות זו אחר זו:
Comments from Tosafot - Arachin 12b
הוה ליה בשיתא בשבוע . פי' דמנין ת"כ שנים כלה בשית בשבוע והחורבן היה בשנת כ"א דהכי מוכחא סוגיא דלא חרב הבית בשניה עד שנת כ"א ובית ראשון שעמד ת"י שנים חרב בשנת עשר עצמו הכי מוכח כל הסוגיא נמצא בית חרב בתחילת יובל כלומר בשנת יובל עצמה דהחורבן בשנת ת"י. רש"י: אלא צא מהם שבע שכיבשו וז' שחילקו . וישאר ל"ו ובאותה שנה חרבה העיר דהוי מוצאי שביעי' ואי רבי יהודה אייתי שבסרי מי"ז יובלות הרי נ"ג שנה הוה ליה בתלתא בשבוע והוא הדין דמצי למיפרך לר' יהודה אם כן היכי משכחת קרא דיחזקאל היה בי"ד לחורבן: הנך שנים דאגלינהו סנחריב . ול"ג תלת שנים כי טובא הוו שהרי מששה לחזקיהו עד שבעה עשר ליאשיהו שהחזירם ירמיהו הוא קרוב למאה שנה ועוד הקשה רש"י על זה הלשון ושיבוש הוא: הנך שני דאגלינהו סנחריב עד דאתא ירמיהו ואהדרינהו לא קחשיב . והחזירם בי"ח ליאשיהו ומנה י"ד ליאשיהו דמלך ל"א וכ"ב דיהויקים וצדקיהו הרי ל"ו שנה ובשנת ל"ו חרבה וא"ת א"כ מאי קאמר בברייתא אם אתה אומר משנכנסו מנו נמצא בית חרב בתחילת יובל הא ליתא דכשגלו פסקו מלמנות יובלות וכשהחזירום החזירו למנות ולקדש ותו לא היה רק ל"ו שנה עד החורבן ואומר רבי דההיא ברייתא אתיא כרבנן דאמרי דשנת נ' אינו ממנין שמיטין ולדידהו כשגלו [נהי] נמי דלא מנו יובלות שמיטין מונין ומקדשין והיו מונין יובלות לקדש בו שמיטין דהכי איתא שילהי מכילתין לא מנו יובלות אלא לקדש שמיטין וא"כ כשהחזירום ירמיהו לא התחילו למנות תחילת היובל אלא לאותו חשבון עצמו שהיו מונין ולכך קאמר שאם מנו משנכנסו בית חרב בשנת יובל אבל לר' יהודה דאמר שנת נ' עצמו ממנין השמיטין ובשנים שגלו העשרת שבטים לא היו מונין שמיטין ולא יובלות כלל וא"כ כשהחזירם ירמיה ונהג יובל הוצרכו לחזור ולהתחיל מניינם: משמרתו של יהויריב בשניה מי הואי . הקשה רבינו אלחנן דהא אמרי' ב"ק (דף קי.) נתן הכסף לידעיה ואת האשם ליהויריב אלמא שהיה בבית שני ויש לומר דהא מתני' מיתניא סמוך לבית ראשון אי נמי לא יהויריב דווקא אלא המשמר תחת יהויריב:
Arachin 12b - Mishnah translated into english
in his second year he ascended to Eretz Yisrael and conquered Jehoiakim.
§ The Gemara continues its discussion of the baraita, which teaches: When the Temple was destroyed for the first time, that day was the Ninth of Av; and it was the conclusion of Shabbat; and it was the year after a Sabbatical Year; and likewise, the same happened when the Second Temple was destroyed.
The Gemara asks: Can you find such a possibility, that the Second Temple was destroyed in the year after a Sabbatical Year? Now, for how many years did the Second Temple stand? It stood for 420 years. Four hundred years include exactly eight Jubilees, as the Jubilee cycle is fifty years. An additional fourteen years consist of two Sabbatical cycles. There are six years remaining during which the Temple stood, which means that the last year was the sixth year of the Sabbatical cycle, and therefore when the Temple was destroyed the following year it was a Sabbatical Year, not the year after the Sabbatical Year.
The Gemara answers: In accordance with whose opinion is this baraita stated? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says that the fiftieth year is counted for here and for there, i.e., it is both the Jubilee Year and the first year of the next Sabbatical cycle and Jubilee cycle, and therefore each Jubilee cycle is only forty-nine years rather than fifty years. Consequently, when calculating the number of years of the Sabbatical and Jubilee cycles until the destruction of the Second Temple, bring an additional eight years from the eight complete Jubilee cycles during which the Temple stood. The eight years and those six years that remained according to the previous calculation equal fourteen years, which are two complete Sabbatical cycles. Therefore, it is found that the Second Temple was destroyed in the year following the Sabbatical Year.
The Gemara objects: But if one explains the baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, the first clause of the baraita is problematic, as you do not find that the first time the Temple was destroyed was in the year after the Sabbatical Year. As it is taught in a baraita: The Jewish people counted seventeen Jubilees from when they entered Eretz Yisrael until they left, when the First Temple was destroyed. And you cannot say that they counted from the time they entered, because if you say this, the result is that the Temple was destroyed at the beginning of the Jubilee cycle, and you do not find that the Jubilee Year was “in the fourteenth year after the city was smitten” (Ezekiel 40:1).
Rather, remove from them the seven years when they conquered the land and the seven years when they divided the land, as they did not start counting the first Jubilee cycle until after those events. And you then find that the Jubilee Year was “in the fourteenth year after the city was smitten.”
The Gemara explains the difficulty from this baraita: But if one holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, that each Jubilee cycle is forty-nine years rather than fifty years, you must bring an additional seventeen years, one from each of the seventeen Jubilee cycles and add them to these seventeen cycles, and it turns out that the destruction of the Temple was in the third year of the Sabbatical cycle.
The Gemara answers: Throughout those years from when Sennacherib exiled the ten tribes until Jeremiah came and returned them to their land, they did not count the Jubilee cycle, as the Jubilee applies only when all twelve tribes are in their ancestral lands. When the exiles returned, a new Jubilee cycle was started, and the Temple was destroyed thirty-six years later, in the year after a Sabbatical Year.
The Gemara suggests a second answer to its question about the statement of the baraita which equates the destructions of the First Temple and the Second Temple. And if you wish, say instead: Actually, the baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis, and when it teaches: And likewise, the same happened when the Second Temple was destroyed, it is not asserting that the Temple was destroyed in a year after a Sabbatical Year, because in fact the Second Temple was destroyed during a Sabbatical Year. Rather, it is referring to the other details the baraita provides with regard to the timing of the destruction, i.e., that it occurred on the Ninth of Av and on a Sunday.
The Gemara comments: So too, it is reasonable to conclude that not all of the details pertaining to the destruction of the First Temple also apply to the destruction of the Second Temple. As, if you do not say so, then with regard to the statement that the destruction occurred during the week of the priestly watch of Jehoiarib, was the priestly watch of Jehoiarib present during the time of the Second Temple?
But isn’t it taught in a baraita that the watch of Jehoiarib did not exist during the Second Temple era? As it is taught: Only four priestly watches ascended from the Babylonian exile, while the other twenty stayed in Babylonia. And these are the watches who returned: The descendants of Jedaiah, Harim, Pashḥur, and Immer. The prophets among those who returned arose and divided these four families into twenty-four watches. They achieved this as follows: They wrote the names of these new twenty-four watches on pieces of paper, mixed them up, and put them in a receptacle [kalpi] from which lots were drawn. A representative from the family of Jedaiah came and drew his portion and the lot of five other watches, for a total of six.
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.