Tractate Rosh Hashanah - Chapter 2 - Mishnah 1

אִם אֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ, מְשַׁלְּחִין אַחֵר עִמּוֹ לַהֲעִידוֹ. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ מִכָּל אָדָם. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין, הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ מְקַבְּלִין אֶלָּא מִן הַמַּכִּירִים:

אם אינן מכירין אותו. אם אין בית דין מכירין את העד אם נאמן וכשר הוא:

משלחים. בית דין שבעירו:

אחר עמו. זוג אחר של עדים, להעיד עליו לפני ב״ד הגדול שמקדשים את החודש:

משקלקלו המינין. ששכרו עדי שקר להטעות את החכמים:

אחר עמו. פירש הר"ב זוג אחר דאל"כ חד מי מהימן להכשירו. אבל לענין חלול השבת יכול גם אחד לחלל כדי להעיד עליו. דשמא יצטרף עם אחר גמ'. ועיין מ"ש ס"פ דלעיל:

[*בראשונה היו מקבלין כו'. הכי קאמר למה שבראשונה כו' ירושלמי]:

מכל אדם. מישראל. שכל ישראל בחזקת כשרים עד שיודע לך שהוא פסול זהו דין תורה. רמב"ם פרק ב' מהלכות קדוש החדש:

[*משקלקלו המינים. היינו בייתוסים כמו שכתבתי במשנה דלקמן]: