Tractate Yoma - Chapter 4 - Mishnah 2

קָשַׁר לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית בְּרֹאשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְהֶעֱמִידוֹ כְנֶגֶד בֵּית שִׁלּוּחוֹ, וְלַנִּשְׁחָט כְּנֶגֶד בֵּית שְׁחִיטָתוֹ. בָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ שְׁנִיָּה, וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה. וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר, אָנָּא הַשֵּׁם, עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי חָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶׁיךָ. אָנָּא הַשֵּׁם, כַּפֶּר נָא לָעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים, שֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי וְשֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶׁךָ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ (ויקרא טז), כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ. וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

לשון של זהורית. צמר צבוע אדום:

כנגד בית שלוחו. כנגד שער שיוציאוהו בו:

ולנשחט. היה קושר לשון של זהורית כנגד בית שחיטתו כלומר בצוארו והשתא לא אתי לאתחלופי בשעיר המשתלח, שזה בראשו וזה בצוארו. ותרווייהו בשאר שעירים לא מתחלפי שאלו לשון של זהורית קשורה בהם ושעירים אחרים אין לשון של זהורית קשורה בהם:

עויתי פשעתי חטאתי. מתניתין ר״מ היא דיליף מקרא דכתיב (ויקרא ט״ז:כ״א) והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם. אבל חכמים פליגי עליה ואמרי עונות אלו זדונות פשעים אלו מרדים חטאות אלו שגגות לאחר שהתודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות בתמיה, אלא אומר חטאתי עויתי פשעתי. וכן בדוד הוא אומר (תהילים ק״ו:ו׳) חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו. והלכה כחכמים. ומהו זה שאמר משה (שמות ל״ד:ז׳) נושא עון ופשע וחטאה כך אמר משה לפני המקום בשעה שישראל חוטאים ועושים תשובה עשה להם זדונות כשגגות:

קשר לשון זהורית. היינו כדי שלא יתחלפו כדפי' הר"ב. ולקחו של זהורית. דאסמכוהו אקרא דאם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (ישעיה א') עיין סוף פ"ו:

זהורית. פי' הר"ב צבוע אדום. תרגום ותולעת שני וצבע זהורי. רמב"ם:

ובני אהרן. דתרי זימני כתיב וכפר בעדו ובעד ביתו. קמא לעונותיו ועונות ביתו. ותניין על אחיו הכהנים שכולן קרוין ביתו שנאמר (תהילים קט״ו:י׳) בית אהרן. וכך הוא יפה להתודות בתחלה עליו ועל ביתו דמוטב שיבא זכאי ויכפר על החייב ואל יבא חייב ויכפר על החייב כדתניא בגמרא דהכא [מג:]. ותו בגמרא פ"ה דף נ"א מקשה היכי מכפר להו בפר דלאו דידהו (דהא מאשר לו ילפינן דמשלו [הוא מביא] כמ"ש שם) ומשני דרחמנא הפקיר ממונו שלו לכל אחיו הכהנים:

[*אנא השם. וכן הוא בפ' דלעיל משנה ח' ועיין לקמן פ"ו משנה ב']:

לעונות ולפשעים ולחטאים. כתב הר"ב אבל חכמים אמרי עונות אלו זדונות וכה"א (במדבר ט״ו:ל״א) הכרת תכרת הנפש [ההיא] עונה בה פשעים אלו מרדים וכה"א (מלכים ב ג׳:ז׳) מלך מואב פשע בי (מרד בי) חטאות אלו שגגות וכה"א (ויקרא ו') נפש כי תחטא בשגגה. גמרא. ומ"ש הר"ב ומהו ז"ש משה נושא עון וכו' בגמרא בברייתא איתא בדר"מ הני תרי קראי והתודה וגו' ונושא עון וגו' ואהא קא מהדר אלא מה שאמר משה נושא עון וגו' ובקרא דוהתודה לא מהדר ולא מידי. והרמב"ם פירש דס"ל לחכמים דבסידרא לא קא מיירי קרא ולא בא הכתוב אלא לכלול מיני העונות ע"כ. אבל בת"כ ראיתי מה שאמר משה נושא עון וגו' ואומר והתודה וגו' אלא כיון שהיה מתודה על הזדונות ועל המרדות כאילו הם שגגות לפניו: