Tractate Maasrot - Chapter 3 - Mishnah 9

גֶּפֶן שֶׁהִיא נְטוּעָה בֶחָצֵר, נוֹטֵל אֶת כָּל הָאֶשְׁכּוֹל. וְכֵן בְּרִמּוֹן, וְכֵן בַּאֲבַטִּיחַ, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מְגַרְגֵּר בָּאֶשְׁכּוֹלוֹת, וּפוֹרֵט בָּרִמּוֹן, וְסוֹפֵת בָּאֲבַטִּיחַ. כֻּסְבָּר שֶׁהִיא זְרוּעָה בֶחָצֵר, מְקַרְטֵם עָלֶה עָלֶה וְאוֹכֵל. וְאִם צֵרַף, חַיָּב. הַסֵּאָה וְהָאֵזוֹב וְהַקּוֹרָנִית שֶׁבֶּחָצֵר, אִם הָיוּ נִשְׁמָרִים, חַיָּבִין:

נוטל את האשכול. אוכל כדרכו ואין צריך לגרגר, וכן ברמון אין צריך לפרט, וכן באבטיח אין צריך לספות, דהיינו לחתוך חתיכות דקות:

רבי עקיבא אומר וכו׳ והלכה כר״ע:

כוסבר. כך שמה בערבי והוא זרע גד ובלע״ז קוליינדר״ו:

מקרסם. מחתך:

סיאה. בערבי פודנ״ג, ובלע״ז פוליי״ו:

אזוב. בערבי זעת״ר:

והקורנית. בערבי חש״א, ובלע״ז שדריא״ה:

אם היו נשמרים חייבין. דאין חייב במעשר אלא אוכל ונשמר:

[*נוטל את כל האשכול וכו' דברי רבי טרפון. ומודה ר"ט גבי מקח דתנן בפ"ב [משנה ו] מגרגר באשכול וכו'. הר"ש]:

הסיאה וכו' שבחצר. ודרך אלו העשבים שצומחין בגנות ובבתים מבלי שזרעו אותם. הרמב"ם: