Tractate Beitzah - Chapter 1 - Mishnah 3

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַסֻּלָּם מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ, אֲבָל מַטֵּהוּ מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִטֹּל, אֶלָּא אִם כֵּן נִעֲנֵעַ מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עוֹמֵד וְאוֹמֵר זֶה וָזֶה אֲנִי נוֹטֵל:

אין מוליכין את הסולם משובד לשובד. בסולם של עליה כ״ע לא פליגי דאסור, ובסולם של שובך נמי כשהוא מוליכו ברה״ר מודו ב״ה דאסור. שהרואה אומר לתקן גגו הוא מוליכו ועושה מלאכה ביו״ט. כי פליגי שמוליכו ברה״י ואין בני אדם רואים אותו. ב״ש סברי אין מוליכין, שכל דבר שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור. וב״ה מתירין, אע״ג דבעלמא דינא הכי הוא, הכא שרי משום שמחת יו״ט:

מחלון, לחלון. באותו שובך עצמו, שכך דרך שובך להיות בו [מחיצות הרבה] קן לכל זוג וזוג, וחלון לכל קן וקן:

זה וזה אני נוטל. פלוגתייהו דב״ש וב״ה דוקא בבריכה ראשונה. שדרך מגדלי יונים תמיד להניח בריכה ראשונה דהיינו שתי גוזלות ראשונות, שהאמהות משתעשעות בהן ולא יברחו. וב״ש סברי דבדבור בעלמא לא סגי, דלמא כי שקיל להו למחר אתי לאמלוכי וחייס עלייהו והוי טלטול שלא לצורך, אבל משנענע ומשמש בהן מבעוד יום לשחיטה ולא חס עלייהו תו לא חיישינן דחייס. וב״ה סברי לא גזרינן דלמא חייס עלייהו, ואפילו בבריכה ראשונה:

ובית הלל מתירין. פי' הר"ב משום שמחת יו"ט ואע"ג דלעיל לא התירו אלא בדקר נעוץ. וטעמא כמ"ש רש"י בגמ' דהכא אליביה דב"ש דהיכא דליכא דקר נעוץ דאיכא צד רמז חפירה לא שרו ואפי' בעפר תיחוח שהוא כחפור ועומד ע"כ. והכא נמי הא איכא חשדא דלהטיח גגו. תירצו בגמ' דהכא נמי שובכו מוכיח עליו. ופי' הר"ן כלומר שובכו של סולם מוכיח. שהוא ניכר שהוא לשם שובך:

אלא אם כן נענע. עיין סוף פרק ד':

עומד ואומר. מבעוד יום. רש"י:

זה וזה אני נוטל. אבל לא סגי ליה לומר מכאן אני נוטל. אע"ג דקיי"ל בדרבנן יש ברירה כמו שכתב הר"ב במשנה ד' פ"ז דדמאי. דחיישינן דזימנין דמנח כחושים ושקיל שמינים. ונמצא שטלטל אותם שלא הזמין. א"נ דמשתכחי כולהו כחושים ואתי למנועי משמחת יו"ט. גמרא. ועיין סוף פרק ד':