Tractate Zevachim - Chapter 9 - Mishnah 3

אֵלּוּ לֹא הָיָה פְסוּלָן בַּקֹּדֶשׁ, הָרוֹבֵעַ, וְהַנִּרְבָּע, וְהַמֻּקְצֶה, וְהַנֶּעֱבָד, וְהָאֶתְנָן, וְהַמְּחִיר, וְהַכִּלְאַיִם, וְהַטְּרֵפָה, וְהַיּוֹצֵא דֹפֶן, וּבַעֲלֵי מוּמִין. רַבִּי עֲקִיבָא מַכְשִׁיר בְּבַעֲלֵי מוּמִין. רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, דּוֹחֶה הָיָה אַבָּא אֶת בַּעֲלֵי מוּמִין מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ:

מכשיר בבעלי מומין. דאם עלו לא ירדו. ודוקא בדוקין שבעין וכיוצא בהן הכשיר ר׳ עקיבא, הואיל והן כשרים לכתחילה בעופות. אבל במחוסר אבר דפסול בעופות, לא:

דוחה היה אבא את בעלי מומין. שאם עלו דוחה היה אותן כלאחר יד ולא היה מורידן דרך בזיון בפרהסיא, ובהא פליג אתנא קמא דאמר ירדו. והלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס:

הרובע והנרבע כו'. מפורשים ברפ"ו דתמורה. ויש לדקדק. דבשתיהן תנן לקמן פי"ד משנה ב' דלא תנן שהמית את האדם כדתנן בר"פ דלעיל ועיין מ"ש במשנה ד' פ' בתרא דבכורות:

והטרפה. עיין מ"ש במשנה ד' פי"ב:

ר"ח סגן הכהנים. ה"ג וכן היא גירסת הרמב"ם והר"ב העתיק ר"ח בן אנטיגנוס ואיננו ר"ח סגן הכהנים כאשר הזכיר שניהם הרמב"ם בפ"ד מעשרה פרקיו שבהקדמתו לפירוש המשניות. אבל מ"מ היה כהן כמו שהוא בגמרא דספ"ד דבכורות [ל' ע"ב] והעתקתיו במשנה ג' פ"ב דדמאי. ומ"ש דהלכה כמותו. כ"כ הרמב"ם בפירושו. ואפשר משום דמעשה רב. אבל בחבורו פ"ג מהל' פה"מ לא העתיק דבריו: