Tractate Niddah - Chapter 5 - Mishnah 9

בַּת עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, תָּבִיא רְאָיָה שֶׁהִיא בַת עֶשְׂרִים שָׁנָה, וְהִיא אַיְלוֹנִית, לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, יָבִיא רְאָיָה שֶׁהוּא בֶן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וְהוּא סָרִיס, לֹא חוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם, אֵלּוּ דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, זֶה וָזֶה בְּנֵי שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַזָּכָר כְּדִבְרֵי בֵית הִלֵּל, וְהַנְּקֵבָה כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי, שֶׁהָאִשָּׁה מְמַהֶרֶת לָבֹא לִפְנֵי הָאִישׁ:

והיא אילונית. כלומר וצריך שייראו בה נמי סימני אילונית. שאם לא נראו בה סימני אילונית, אע״פ שהיא בת עשרים ולא הביאה שתי שערות, עדיין קטנה היא, עד שתהיה בת שלשים וחמש שנה ויום אחד. ואם לא הביאה שתי שערות אז, אע״פ שלא נראו בה סימני אילונית, הרי זו אילונית. וסימני אילונית פירשנו [ריש] פרק קמא דיבמות:

לא חולצת ולא מתיבמת. ומותרת לינשא לשוק. דרחמנא פטרה, דכתיב (דברים כ״ה:ו׳) והיה הבכור אשר תלד, פרט לאילונית, שאינה יולדת:

והוא סריס. כלומר שנראו בו סימני סריס. דאי לא נראו בו סימני סריס, עדיין הוא קטן, עד שיהיה בן שלשים וחמש שנה ויום אחד, דאז אפילו לא נראו בו סימני סריס, בידוע שהוא סריס, כיון שלא הביא שתי שערות. וסריס לאו בר חליצה [ויבום] הוא, דכתיב [שם] להקים לאחיו שם בישראל, והאי לאו בר הכי הוא:

ר׳ אליעזר אומר הזכר כדברי בית הלל. בן עשרים, אם נראו בו סימני סריס, הרי זה סריס:

והנקבה. בת שמונה עשרה, אם נראו בה סימני אילונית, הרי זו אילונית כדברי בית שמאי. ואין הלכה כרבי אליעזר:

בת כ' שנה. דייקינן בגמ' מדכוליה פרקין תני ויום אחד והכא לא קתני ש"מ כדרבי יוסי בן כיפר. דאמר משום ר"א שנת עשרים שיצא ממנו שלשים יום הרי היא כשנת עשרים לכל דבריה. והרמב"ם בפירושו כתב בני כ' שנה פחות שלשים יום וכ"כ בחבורו פ"ב מכל' אישות [הלכה ד] וכבר נחלקו עליו כל המפרשים ז"ל. אבל מה שנראה להטור א"ה סי' קנ"ה דטעות סופר הוא בדברי הרמב"ם. אין נ"ל. מדגם בפירושו כתב כמו בחבורו. אין לתלות בטעות סופר בשני ספרים שונים:

והיא אילונית. כתב הר"ב כלומר וצריך שיראו כו' שאם לא נראו כו' עד שתהיה בת ל"ה שנה ויום אחד. דתני ר' חייא עד רוב שנותיו. ומדימי שנותינו שבעים שנה. כל שהוא יתר על ל"ה אפי' יום אחד. מקרי רוב שנותיו:

יביא ראיה כו'. נ"ל משום חולץ דמתבזה בב"ד שהיא יורקת בפניו. כמ"ש כיוצא בזה מ"ד פ"ו דיבמות [ד"ה חולץ]. וא"נ ביבום כשאינו חפץ בה כדכתיב (דברים כ״ה:ז׳) ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו ולפיכך עליו להביא ראיה שהוא פטור מחליצה ומיבום. ולשון רש"י ה"ג יביאו ראיה שהוא בן עשרים קרובי האשה יביאו ראיה. והר"ן בפ"ג דיבמות כתב ברישא יביאו ראיה קרובים אם רוצים שתצא לשוק בלא חליצה בטענה שאומרת שהיא אילונית כו':

והוא סריס. וסימניו פירש הר"ב במ"ד פ"ח דיבמות:

רבי אליעזר אומר כו'. ובגמ' פ"ח דיבמות דף פ רמי לה אדתנן התם רא"א לא כי אלא סריס חמה חולץ [מפני שיש לו רפואה] ואיכא דמשני שחזר בו ר"א מהך דנדה. ואיכא דאמר דלעולם לא הדר ביה וכי תנן הך דנדה. לעונשים: