Tractate Niddah - Chapter 3 - Mishnah 5

הַמַּפֶּלֶת טֻמְטוּם, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה. טֻמְטוּם וְזָכָר, אַנְדְּרוֹגִינוֹס וְזָכָר, תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה. טֻמְטוּם וּנְקֵבָה, אַנְדְּרוֹגִינוֹס וּנְקֵבָה, תֵּשֵׁב לִנְקֵבָה בִלְבָד. יָצָא מְחֻתָּךְ אוֹ מְסֹרָס, מִשֶּׁיָּצָא רֻבּוֹ, הֲרֵי הוּא כְיָלוּד. יָצָא כְדַרְכּוֹ, עַד שֶׁיֵּצֵא רֹב רֹאשׁוֹ. וְאֵיזֶהוּ רֹב רֹאשׁוֹ, מִשֶּׁתֵּצֵא פַדַּחְתּוֹ:

תשב לזכר ולנקבה. טמאה שבועים כנקבה, וימי טוהר שלה שלשים ושלשה יום בלבד כזכר:

טומטום וזכר אנדרוגינוס וזכר. כגון שילדה תאומים, אחד טומטום או אנדרוגינוס, והאחד זכר ודאי:

תשב לזכר ולנקבה. ולא אמרינן מדהאי זכר ודאי, האי נמי זכר:

תשב לנקבה בלבד. דאפילו הוי טומטום זכר, בתר נקבות אזלינן, דכל ימי זכר בין לטומאה בין לטהרה מובלעים תוך של נקבה:

מחותו. אברים אברים:

מסורס. לשון הפוך הוא. כמו, סרס המקרא ודרשהו [בבא בתרא קי״ט]:

משיצא רובו הרי הוא כילוד. וראשו כרובו. הלכך משיצא ראשו של מחותך, אע״פ שכל שאר הגוף בפנים, הרי הוא כילוד:

פדחתו. מצחו:

יצא מחותך או מסורס משיצא רובו. כ' הר"ב וראשו כרובו וכו'. ומתני' ה"ק יצא מחותך או שלם וזה וזה מסורס. משיצא רובו הרי הוא כילוד. גמ'. ומ"ש הר"ב הלכך משיצא ראשו של מחותך כו' לאו אמחותך דבמתני' קאי. אלא מחותך דעלמא ויוצא כדרכו:

[*או מסורס. לשון הר"ב ל' הפוך כו'. ולשון רש"י דרך מרגלותיו ולשון היפך כו' והמגיה כן בלשון הר"ב לא הפסיד. והא דכתב הר"ב וראשו כרובו. היינו אם לא יצא ממש מהופך וגם לא כדרכו. וז"ל הרמב"ם בפי' מסורס אם נחתכו אבריו בתוך הגוף ויצאו אבריו בלי סדר. שיצא היד. ואחר הרגל. ואחר הזרוע. ע"כ]: