Tractate Niddah - Chapter 1 - Mishnah 2

כֵּיצַד דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בַּמִּטָּה וַעֲסוּקָה בְטָהֳרוֹת, וּפֵרְשָׁה וְרָאֲתָה, הִיא טְמֵאָה וְכֻלָּן טְהוֹרוֹת. אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ, מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת, אֵינָהּ מוֹנָה אֶלָּא מִשָּׁעָה שֶׁרָאָתָה:

היתה יושבת במטה ועסוקה בטהרות. הא דלא תני היתה עסוקה בטהרות ופרשה וראתה, וקתני היתה יושבת במטה, לאשמועינן דמשום דיש לה וסת ודיה שעתה, המטה נמי טהורה, כדקתני וכולן טהורות, הא אם אין לה וסת, דמטמינן מעת לעת, המטה נמי טמאה, כמשכב נדה עצמה שמטמאה טומאה חמורה לטמא אדם לטמא בגדים שעליו:

אע״פ שאמרו. אשה שאין לה וסת מטמאה מעת לעת:

אינה מונה. ימי נדה אלא משעה שראתה:

היתה יושבת במטה. כתב הר"ב לאשמועינן דמשום דיש לה וסת כו' הא אין לה וסת כו' מטה נמי טמאה. דספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלין עליה. אפילו בכלי מונח ע"ג קרקע. גמרא. וכבר כתבתי כן במ"ב פ"ד דטהרות. ועיין עוד מ"ש שם במ"ד: