Tractate Meilah - Chapter 1 - Mishnah 3

אֵמוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁיָּצְאוּ לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן, וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מוֹעֲלִין בָּהֶן, וְחַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּגּוּל, נוֹתָר וְטָמֵא:

אימורי קדשים קלים. אין מועלים באימורי קדשים קלים אלא לאחר זריקת דמים, כדאמרינן בשלהי פרקין. ואם יצאו לפני זריקת דמים:

ר׳ אליעזר אומר אין מועלין בהן. דכי היכי דאית ליה לר׳ אליעזר דאין זריקה מועלת ליוצא לאפוקי בשר קדשי קדשים ממעילה, הכי נמי אין מועלת ליוצא להביא אימורי קדשים קלים לידי מעילה. וכי היכי דאית ליה לר׳ עקיבא דזריקה מועלת ליוצא לאפוקי בשר קדשי קדשים מידי מעילה, מועלת נמי ליוצא להביא אימורי קדשים קלים לידי מעילה:

אמורי קדשים קלים כו'. ר"א אומר אין מועלין בהן. כתב הר"ב כי היכי דאית ליה לר"א. דאין זריקה מועלת ליוצא לאפוקי מידי מעילה כו'. וצריכי דאי אתמר בקדשי קדשים. ה"א בהא קאמר רבי אליעזר מועלים בו משום דזריקה כתיקנה מפקא מידי מעילה. שלא כתיקנה לא מפקא מידי מעילה. אבל לאתויי לידי מעילה מודה לר"ע דאפי' שלא כתיקנה מייתי לידי מעילה. ואי אתמר גבי קדשים קלים ה"א גבי קדשים קלים הוא דאר"ע מועלין בהן. דאפילו זרקה שלא כתיקנה מייתי לידי מעילה אבל קדשי קדשים דלאפוקי הוא שלא כתיקנה לא מפקא מידי מעילה קמ"ל. גמ':

ר"ע אומר מועלין בהן כו'. ואע"ג דאיתנהו אבראי. דאי הדר עיילינהו. כ"ע לא פליגי. כדמסקינן בגמ' פ"י דזבחים דף צ'. ודלא כפירש"י שיצאו וחזרו וזרק דמן. ע"כ. וז"ל הרמב"ם בפ"א מהל' פה"מ. ונזרק הדם. והם בחוץ. מועלין בהן. כתב הר"ב כי היכי דאית ליה לר"ע דזריקה מועלת ליוצא כו' ולכאורה יראה לי. דא"כ ה"נ כי היכי דלאפוקי ממעילה לא מהניא אלא ביוצא מקצת ומדין מגו. ה"נ לאתויי למעילה לא מהניא אלא ביוצא מקצת. ומטעם מגו. אלא שאין נראה כן מדברי הרמב"ם בפ"א מהלכות פה"מ. ונראה לי דס"ל להרמב"ם דלהחמיר א"צ מיגו:

מועלין בהן וחייבין כו'. לכאורה נ"ל דלא עדיף מבשר היוצא. דלא אמר ר"ע דזריקה מועלת לאכילה. כמ"ש לעיל ולקמן. אלא שראיתי להרמב"ם שכתב בפ"א מהלכות פה"מ ואם החזירן מקטירין אותן. אך הראב"ד כתב עליו שזה אינו מחוור. ע"כ. ומ"ש הכ"מ שהרמב"ם סובר שמאחר שמועלים בהם. וחייבים עליהם משום פגול וכו' לא נפסל הזבח. ע"כ. אין בזה כדאי להצילו מההשגה. דהא בבשר. ס"ל נמי דאהני הזריקה. ולא התירו לזבח באכילה. אבל נראה לומר דס"ל להרמב"ם. דהא דאמרן דלא אמר ר"ע לאכילה. הוא חומרא בעלמא דמחמירין לגבי אדם. אבל להקטר דלגבוה לא מחמרינן. מדלא אשתמיט תלמודא לאשמעינן נמי בלגבוה. ועיין פרק דלקמן משנה ב' ומ"ש שם: