Tractate Peah - Chapter 1 - Mishnah 2

אֵין פּוֹחֲתִין לַפֵּאָה מִשִּׁשִּׁים, וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אֵין לַפֵּאָה שִׁעוּר. הַכֹּל לְפִי גֹדֶל הַשָּׂדֶה, וּלְפִי רֹב הָעֲנִיִּים, וּלְפִי רֹב הָעֲנָוָה:

אין פוחתין לפאה מששים. מדרבנן:

אע״פ שאמרו אין לפאה שיעור. מדאורייתא כדאמרן:

הכל לפי גודל השדה. אם שדהו גדולה ועניים מועטים נותן ומוסיף על ששים לפי גודל שדהו, ואם שדהו קטנה ועניים מרובים מוסיף על ששים לפי רוב העניים:

ולפי הענוה. אית דגרסי ענוה בוי״ו, כלומר לפי רוב ענותו ירבה לעניים, לשון וענותך תרבני (תהילים י״ח:ל״ו). ורמב״ם פירש לשון עניה כלומר מה שתענה הארץ. ואית דגרסי ענבה בבי״ת, ופירשו גודל הגרגרים וקטנן, שאם היו השבלים של שדה במקום אחד מלאות וטובות ובמקום אחר צנומות דקות לא יניח הפאה כולה מן הרעות אלא ישער ששים לרע וליפה:

אין פוחתין לפאה מששים. שכן מצינו בראשית הגז כמפורש במשנה ב' פרק י"א דחולין וע"ש בגמ' דף קל"ז ע"ב:

[*לפי גודל השדה. פירש הר"ב אם שדהו גדולה וכו' נותן ומוסיף על ששים וכו'. ותמהני למה יוסיף שהרי הפאה נמי גדולה כשהיא ששים מהשדה הגדולה והרי העניים מועטים והר"ש לא כתב בכאן דמוסיף וכן נראה דלא אשמעינן אלא שלא יפחות מששים אף שהעניים מועטים והיינו דבירושלמי ומייתי ליה הר"ש שאומר לו הבא גמלים וטעון אף שיתעשר וכדתנן בפרק ח' מ"ח ובשדהו קטנה פשיטא שלא יפחות מששים שהוא מעט. ודברי הרמב"ם בפירושו נראין כדברי הר"ש אבל בחיבורו סוף פרק א' מהלכות מתנות עניים כתב ומוסיף על אחד מששים לפי גודל השדה וכו' כיצד שדה שהיא קטנה ביותר שאם הניח ממנה אחד מששים אינו מועיל לעני הרי זה מוסיף על השיעור וכן אם היו העניים מרובים מוסיף וכו' נראה שמפרש לפי גודל השדה שיכלול גם אם היא קטנה וכאילו אמר התנא לפי איכות השדה אם גדולה אם קטנה]:

ולפי [*רוב] הענוה. [*וכן העתיק הר"ש. והר"ב שלא העתיק תיבת רוב הוא כגירסת סדר המשנה דבירושלמי וכן הוא שם בגמרא ובפי' הרמב"ם ובחיבורו אין הכרע]. ומ"ש הר"ב בשם הרמב"ם מה שתענה הארץ מבואר בדבריו. אם זרע רב או מעט. ומ"ש הר"ב ואית דגרס ענבה בבי"ת וכו'. לקמן במשנה ז' פרק ו' כתב דענוה בוי"ו כמו בבי"ת: