Tractate Maaser Sheni - Chapter 5 - Mishnah 3

כֶּרֶם רְבָעִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין לוֹ חֹמֶשׁ וְאֵין לוֹ בִעוּר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יֶשׁ לוֹ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יֶשׁ לוֹ פֶרֶט וְיֶשׁ לוֹ עוֹלְלוֹת, וְהָעֲנִיִּים פּוֹדִין לְעַצְמָן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כֻּלּוֹ לַגָּת:

אין לו חומש. אין הבעלים צריכין להוסיף חומש כשפודים אותו:

ואין לו ביעור. בשנה שלישת וששית [נ״א. רביעית ושביעית שהמעשרות מתבערין, דחומש וביעור לא נאמרו בכרם רבעי אלא במעשר. ומיהו מודו ב״ש דפדיון מיהא אית ליה, ואע״ג דלא נאמר פדיון במקרא בכרם רבעי, דילפי ליה מדכתיב (ויקרא י״ט:כ״ד) קדש הלולים, קרי ביה חלולים אחליה והדר אכליה:

וב״ה אומרים יש לו. דילפי קדש קדש ממעשר, ליתן לו כל דין מעשר:

יש לו פרט ויש לו עוללות. דסברי ממון בעלים הוא ולא ממון גבוה הלכך חייב בפרט ובעוללות ככל כרם דעלמא. והעניים שמלקטים הפרט ועוללות מכרם רבעי, פודין לעצמן ואוכלין הפדיון בירושלים:

וב״ה אומרים כולו לגת. דסברי ממון גבוה הוא כמו מעשר, הלכך אין לו פרט ועוללות, אלא דורכים אותו כולו כאחת ומעלה ואוכל בירושלים, או פודהו ומעלה הדמים לירושלים:

כרם רבעי וכו'. משנה זו שנויה במ"ו פ"ז דפאה וע"ש: