Tractate Maaser Sheni - Chapter 3 - Mishnah 1

לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ, הַעַל אֶת הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ לִירוּשָׁלַיִם לְחַלֵּק, אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ, הַעֲלֵם שֶׁנֹּאכְלֵם וְנִשְׁתֵּם בִּירוּשָׁלָיִם. אֲבָל נוֹתְנִים זֶה לָזֶה מַתְּנַת חִנָּם:

לא יאמר. לחלק. שתטול חלק בהם. לפי שעליו מוטל להביא מעשרו לירושלים, ונמצא פורע חובו ממעשר שני:

העלם שנאכלם ונשתם. דנראה דמזמינו לאכול עמו, וזה מותר:

אבל נותנים זה לזה מתנת חנם. מפורש לעיל בריש פרק קמא:

אבל נותנים זה לזה מתנת חנם. קצת קשה דהוה זו ואין צריך לומר זו דהא אם מותר לומר העלם וכו' כ"ש שמותר להזמינו בלא העלם. וע"ק דהא כבר תנא ליה בריש פרק קמא. ונראה לי דה"ק אלא אומר לו העלם וכו'. דהוי כמזמינו והרי אמרו אבל וכו':