Talmud BavliEruvin 25b : Youtube
Rabi Yitzchok LobensteinYoutube
2 video classes :
Eruvin Page 25b
Eruvin 25b - Guemara
אי דעבידא כי אכסדרה הכי נמי הב"ע דעבדה כי אורזילא אמר רבי זירא ומודינא בקרפף שנפרץ במלואו לחצר שאסור מ"ט הואיל ואויר חצר מייתרו מתקיף לה רב יוסף וכי אויר המותר לו אוסרו א"ל אביי כמאן כרבי שמעון לרבי שמעון נמי הא איכא אויר מקום מחיצות דאמר רב חסדא קרפף שנפרץ במלואו לחצר חצר מותרת וקרפף אסור חצר מאי טעמא דאית ליה גיפופי והא זמנין דמשכחת לה איפכא אלא משום דאמרינן זה אויר מחיצות מייתרו וזה אין אויר מחיצות מייתרו ההוא בוסתנא דהוה סמיך לגודא דאפדנא נפל אשיתא ברייתא דאפדנא סבר רב ביבי למימר ליסמוך אגודא גוויאתא אמר ליה רב פפי משום דאתו ממולאי אמריתו מילי מולייאתא הנך מחיצות לגואי עבידן לבראי לא עבידן ההיא אבוורנקא דהוה ליה לריש גלותא בבוסתניה א"ל לרב הונא בר חיננא ליעביד מר תקנתא דלמחר נאכול נהמא התם אזל עבד קנה קנה פחות משלשה אזל רבא
Comments from Rashi on Masechet Eruvin Page 25b
ה"נ . אפי' רבה מודה כרב דפי תקרה יורד וסותם: והכא . דפליג רבה דעביד קירוי כי אורזילא יציע גג משופע דליכא פה: ומודינא בקרפף . בית סאתים: שנפרץ במלואו לחצר . שאויר חצר מייתרו ועושהו יותר מבית סאתים ואסור וגבי קירוי דשרינא משום פי תקרה יורד וסותם: וכי אויר המותר לו אוסרו . והרי חצר זו מתחילה היתה מותרת לטלטל הימנה לקרפף כר' שמעון ועכשיו שנפרץ למקום המותר לו נאסר לו ומשום ייתור ליכא למימר דהא כל חצר מוקפת לדירה הוי: כמאן . הוי אויר המותר לו כר"ש: לר"ש נמי . מיתסר קרפף משום מקום מחיצות שניטלו וניתוסף על האויר ועושהו יותר מבית סאתים שבתחילה היתה בית סאתים מצומצם: ונפרצה חצר כנגדו לא גרס בכולה שמעתתא: דאיכא גיפופי . ואי לאו הכי אסרי אהדדי וכרבנן דפליגי אדר' שמעון נקט לה ובשאין הפרצה יתירה על עשר אמאי נקט היתר בחצר ואיסור בקרפף והא מצי למימר נמי איפכא כגון שקרפף גדול מן החצר דהוי לחצר מילואה ובקרפף איכא גיפופי: אלא . מדנקט איסור בקרפף ש"מ כר"ש ס"ל דמשום שתי רשויות לא מיתסר וטעמא משום ייתור בית סאתים הוא דמקום מחיצות מייתרן דבחצר לא אסר ובקרפף אסר ולא מצי למינקט איפכא דכי הוי חצר מלואו ובקרפף גיפופי תרוייהו משתרו דכר"ש ס"ל דכולהו רשות אחת הן וייתור בקרפף נמי ליכא הואיל ואיכא גיפופי: זה אויר מחיצות מייתרו . וקרפף ייתור קאסר ביה ייתור דמקום מחיצה ואילו ייתור דאויר חצר לא אסר ליה דחצר מוקפת לדירה הוי ולא הוי ייתור: וזה . חצר: אין אויר מחיצות מייתרו . כלומר אין ייתור אוסר בו דחצר אית ביה דיורא הלכך אי נקיט איפכא לא מיתסר חצר כר"ש: בוסתנא . פרדס דהוי נטוע אילנות: דהוי סמוך לגודא דאפדנא . והיא היתה לו היקף לדירה אההוא גודא שהיה בו פתח פתוח לצד פרדס סמכו היקף הפרדס דהוי מוקף לדירה ויותר מבית סאתים הוה: אגודא גוואי . הרי יש עוד מחיצות פנימות לבית והן יהו מחיצות לפרדס: ממולאי . מקוטעים מבית עלי דאביי אבוה דרב ביבי מבית עלי אתא כדאמרי' במסכת ר"ה (דף יח.) מולייתא קטועות בלא רגלים: לבראי לא עבידן . ונהי דפירצה ליכא היקף דירה מיהא ליתא בפרדס דהוי יותר מבית סאתים: אבוורנקי . אילן שצילו מרובה ונוטעין אותו השרים ועושין אצטבאות תחתיו סביבותיו להתלונן תחתיו בימות החמה ולשמח שם: בבוסתנא . ויותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה היה הפרדס: נאכול נהמא התם . תחת האילן: עבד קנה קנה פחות משלשה טפחים . היקף כגון מחיצות קנים ד' מחיצות כחדר להניח שם בלילה המאכל ולדור שם השומר ולמחר יטלטלנו בכל הפרדס דהא אית ביה שומירה ובית דירה:
Comments from Tosafot - Eruvin 25b
אי דעבידא כי אכסדרה הכי נמי . פירוש שהיתה מוקפת משלש או משתי רוחותיה: הכא במאי עסקינן דעביד כי ערסלא . שהיתה פרוצה מד' רוחות וערסלא מטה דתרגום כמלונה במקשה כערסלא (ישעיהו א) והם חבלין המתוחין מאילן לאילן כסדר המטה והשומר שוכב עליה בלילה ויושב בצלו ביום ורש"י גרס כי ארזילא משופע דלית לה פה ולא אמרי' פי תקרה יורד וסותם: וכי אויר המותר לו אוסרו . הרי נפרץ במלואו למקום המותר לו ויתור נמי ליכא דהא כל חצירות מוקפות לדירה הם א"ל אביי כמאן כר' שמעון דלרבנן דאמרי שתי רשויות הן נפרץ במלואו למקום האסור לו ולדידהו נמי אויר החצר האסור לו מייתרו אע"ג דחצר מוקף לדירה דהיינו למה שבתוכו אבל לקרפף שהוא רשות אחרת לא חשיב מוקף לדירה ומייתרו אבל לר"ש שפיר דמי דחדא רשותא היא והוי אויר מותר וא"ת מדקאמר כמאן כר"ש לר"ש נמי כו' משמע דמילתיה דר' זירא אתי בפשיטות כרבנן ואי אתי כרבנן אמאי נקט הואיל ואויר חצרו מייתרו תיפוק ליה משום דנפרץ במלואו למקום האסור לו וי"ל דאשמעינן דאסור נמי משום דאויר חצר מייתרו ונפקא מינה שאם נפרץ מצד אחד לרה"ר צריך צורת הפתח מכאן ולחי מכאן אבל מטעמא דנפרץ במלואו למקום האסור לו לא הוה צריך אלא לחי לצד רה"ר כדמשמע בפ"ק (דף ז:) דמבוי שנפרץ במלואו לחצר אין צריך כלום אפי' לא עירבו אי נמי אשמעינן דמייתרו והוי כרמלית ואם נפרץ לכרמלית אחר מותר לטלטל ב' אמות מזה וב' אמות מזה אבל אם לא היה מייתרו אע"ג דנפרץ למקום האסור לו לא חשיב כרמלית ואסור לטלטל הימנו לכרמלית אחר כו' וכן פי' רש"י פרק כל גגות (לקמן עירובין דף צ:) גבי הא דפריך לשמואל אליבא דרבנן לטלטל מגג לקרפף: קרפף שנפרץ במלואו לחצר חצר מותרת וקרפף אסור . ושלא נפרץ ביתר מעשר דביתר מעשר חצר נמי אסורה וקשה למהר"י דעל כרחך בקרפף בית סאתים איירי מדקאמרי' הואיל ואויר מחיצה מייתרו א"כ הוה ליה ארכה יותר הרבה על פי שנים ברחבה וזה לא מצינו שום תנא דמתיר וי"ל דבמקום שנפרצה לא הוי יותר מעשר אבל מכאן ואילך מתרחבת והולכת א"נ בית סאתים לא שרינא ארכה יותר על פי שנים ברחבה אבל במשהו פחות מבית סאתים שרי טפי: זימנין דמשכחת לה איפכא . אי אתי כרבנן וכגון שהקרפף גדול מן החצר ומדנקט איסור בקרפף ש"מ דכר"ש אתיא דמשום שתי רשויות לא מיתסר אלא משום ייתור אויר דבמקום מחיצות דבחצר לא אסר ובקרפף אסר ולא מצי למנקט איפכא דאי הוה בחצר מלואו ובקרפף גיפופי תרויהו משתרו דר"ש סבר דכולהו רשות אחד הן ויתור בקרפף נמי ליכא הואיל ואיכא גיפופי כך פי' רש"י וא"ת ולוקמה לעולם כרבנן והא דלא אמרי' איפכא משום דבחצר ליכא איסור משום ייתור אלא פירצת מלואו וי"ל דא"כ היה לו לפרש דקרפף אסור משום דאויר חצר מייתרו אי כרבנן אתי ולא מצי למימר איפכא ולכך הוצרך לאתויי דרב חסדא דהוי כר"ש דממילתיה דר' זירא אין להוכיח דהוי כר"ש מדלא אמרינן איפכא משום דבעי למימר אע"ג דבקירה בה בית סאה לא הוי ייתור מודינא הכא דהוי ייתור משום הכי לא מצי למימר איפכא: ההוא בוסתנא דהוה סמוך לאגודא דאפדנא . והוקף ולבסוף פתח והרחיקו ד' ועשו אשיתא והיה בה נמי פתח לבוסתנא נפל אשיתא וסבר רב ביבי דכיון דפעם אחת היתה מוקפת לדירה אע"פ שנפלה שרי הואיל ופתוחה נמי לאפדנא ואע"ג דפתח דאפדנא הוי לאחר שהוקף דלא יצא מהיתרו ומסיק דגודא דאפדנא אינו מועיל ורש"י לא פירש כן: ההוא אבוורנקא . פירש רש"י לשון שני שמצא בהלכות גדולות ונראה לו עיקר דאבוורנקא כמין אכסדרה או קובה שעושין למלכים בתוך הפרדס אזל רב הונא עבד קנה קנה פחות משלשה ולא רצה לסמוך אאבוורנקא משום דהוקף ולבסוף ישב ומשום דהויא מחיצה העשויה לנחת ולצניעות כדמסיק ועביד שביל דקנה קנה פחות מג' מפתח הבוסתנא עד אבוורנקי אם האבוורנקא היתה עומדת בתוך הפרדס אבל אם היתה עומדת מצד הפרדס לא היה צריך לעשות שביל אלא לחלק הבוסתנא ולמעטה מסאתים 
אע"ג דהיקף האבוורנקי היה עשוי לנחת ולצניעות היה מותר לטלטל כלים ששבתו בו והנהו פירי דבי תורי היו יותר מבית סאתים משום הכי הוצרכו לערב ערסייתא או לא יכלו לערב יחד לכלים ששבתו בבית ורבא שלפינהו והיה סבור שהיקף האבוורנקי חשוב כמוקף לדירה אף על גב דהוקף ולבסוף ישב וצריך לומר שידעו שרבא היה מתיר מחמת האבוורנקי ולא מחמת שהוקף ולבסוף פתח מהני כיון דהקשו לו מאדרכלין והמחיצות העשויות לנחת דהא לא שייך למיפרך אהוקף ולבסוף פתח או שמא לא היה פתוח שם שום בית א"נ נוכל לומר אבוורנקא ישב ולבסוף הוקף היה והם לא ידעו אם רבא סמך על הוקף ולבסוף פתח ובית היה פתוח לו או על האבוורנקא והקשה לו מעיר חדשה דהוקף ולבסוף ישב לא מהני כל שכן הוקף ולבסוף פתח ואחרי כן הקשה לו (דאם כן) דאבוורנקא לא חשיב מחיצה משום דעשוי לנחת ולצניעות ורבינו נתנאל מפרש דעביד קנה קנה פחות משלשה היינו שהרחיק מן הכותל ארבע להתיר כל הבוסתנא והיה הבית פתוח לו דהשתא הוי כפתח ולבסוף הוקף ורבא סבר דלא צריך כלום משום אבוורנקא אע"ג דהוקף ולבסוף פתח לא מהני הוקף ולבסוף ישב מהני:
Eruvin 25b - Mishnah translated into english
The Gemara rejects this argument: If the roof in the covered section of the karpef were made like an enclosed veranda whose roof is level, indeed, both Rava and Rabbi Zeira would agree that the edge of the roof descends to the ground and closes up the area. With what are we dealing here? We are dealing with a case where the roof is made like a hammock, i.e., slanted, and therefore one cannot say that the edge of the roof descends to the ground and encloses the area.
Rabbi Zeira said: I agree with Rava with regard to a karpef that is fully breached into a courtyard, meaning the entire wall between them is breached, that it is prohibited to carry in it. What is the reason for this? Because the additional space of the courtyard joins to the karpef and renders it in excess of two beit se’a. Consequently, it is prohibited to carry in it.
Rav Yosef strongly objects to this explanation: Does a space in which it is permitted to carry, the courtyard, render the karpef, prohibited? Given that it had been permitted beforehand to carry from the courtyard to the karpef, why say that now that the partition between them is breached, the additional space, which was itself permitted, should render it prohibited to carry in the karpef?
Abaye said to him: In accordance with whose opinion do you say this? Apparently, it is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who holds that one is permitted to carry from a courtyard to a karpef. But even according to Rabbi Shimon, there is the space where the walls that are now breached had once stood. This space had not been fit for carrying from the outset, even according to Rabbi Shimon; therefore, if the karpef had been at first exactly the area of two beit se’a, it would be prohibited to carry in the entire karpef due to the additional space of the fallen walls.
This is as Rav Ḥisda said with regard to a karpef that is fully breached into a courtyard: In the courtyard one is permitted to carry and in the karpef he is prohibited to carry.
The Gemara asks: As for the courtyard, what is the reason that this is permitted? Is it because it has the remnants of the original walls on either side of the breach, which allow the breach to be treated like an entrance? But at times you find just the opposite; if the courtyard was narrower than the karpef and the partition between them was fully breached, it is the karpef that retains the remnants of the original walls on either side of the breach, while the courtyard is breached in its entirety.
Rather, it is because we say that with regard to this one, the karpef, which was not enclosed for the purpose of residence and where one is permitted to carry only if it is no more than two beit se’a, the space of the fallen walls renders it in excess of two beit se’a. However, with regard to that one, the courtyard, which was enclosed for the purpose of residence and where there is no size limit above which it is prohibited to carry, the space of the fallen walls does not render it in excess of any limit.
The Gemara cites a related incident: A certain orchard [bustana] was adjacent to the wall of a mansion [apadna]. The orchard was larger than two beit se’a and was enclosed for the purpose of residence by a wall, part of which was the wall of the mansion. One day the outer wall of the mansion, which also served as a wall for the orchard, collapsed. Rav Beivai thought to say that we can rely upon one of the mansion’s inner walls to serve as a partition for the orchard and thereby permit one to carry there in the future as well.
Rav Pappi said to him: Because you come from truncated [mula’ei] people, as Rav Beivai’s family traced their lineage to the house of Eli, all of whose descendants were destined to be short-lived (see i Samuel 2:31), you speak truncated [mulayata] matters, as the inner wall cannot be relied upon at all. That is because these walls were made for the inside of the mansion, and they were not made for the outside; that is, they were not designed from the outset to serve as partitions for the orchard.
The Gemara relates: The Exilarch had a banqueting pavilion [abvarneka] in his orchard that was larger than two beit se’a and that had not been enclosed from the outset for the purpose of residence. The Exilarch said to Rav Huna bar Ḥinnana: Let the Master make some arrangement so that tomorrow, on Shabbat, we may eat bread there, i.e., so that we may be permitted to carry food and utensils from the house to the pavilion via the orchard.
Rav Huna bar Ḥinnana went and erected a fence of reeds, each reed separated from the next by less than three handbreadths. That is to say, he erected two such partitions between the house and the pavilion with a passageway between them, through which the Exilarch and his men could carry whatever they needed, as the partitions were constructed in the proper manner for the purpose of residence. Rava, however, went
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.