Talmud BavliEruvin 84b : Youtube
Rabi Yitzchok LobensteinYoutube
2 video classes :
Eruvin Page 84b
Eruvin 84b - Guemara
תא שמע שתי גזוזטראות זו למעלה מזו עשו לעליונה ולא עשו לתחתונה שתיהן אסורות עד שיערבו אמר רב אדא בר אהבה בבאין בני תחתונה דרך עליונה למלאות אביי אמר כגון דקיימין בתוך עשרה דהדדי ולא מיבעיא קאמר לא מיבעיא עשו לתחתונה ולא עשו לעליונה דאסירי דכיון דבגו י' דהדדי קיימין אסרן אהדדי אלא אפילו עשו לעליונה ולא עשו לתחתונה סד"א כיון דלזה בנחת ולזה בקשה ליתביה לזה שתשמישו בנחת קמ"ל כיון דבגו עשרה קיימין אסרן אהדדי כי הא דאמר רב נחמן אמר שמואל גג הסמוך לרה"ר צריך סולם קבוע להתירו סולם קבוע אין סולם עראי לא מ"ט לאו משום דכיון דבתוך עשרה דהדדי קיימי אסרן אהדדי מתקיף לה רב פפא ודילמא כשרבים מכתפין עליו בכומתא וסודרא אמר רב יהודה אמר שמואל
Comments from Rashi on Masechet Eruvin Page 84b
שתי גזוזטראות . מתני' היא גזוזטרא שהיא למעלה מן הים ב' זיזין בולטין מן העלייה שעל שפת הים וקובעין נסרים מזה לזה והיא גזוזטרא ותנן אין ממלאין ממנה בשבת לפי שהגזוזטרא רה"י שגבוה ורחבה הרבה והים כרמלית אלא א"כ עשו לה מחיצה עשרה בין מלמעלה בין מלמטה שחוקקין נקב ארבעה כעין פי בור ועושין מחיצה סביבותיו למעלה או למטה ומשלשל דלי וממלא וחשיב כאילו פיות המחיצה יורדין וסותמין עד תהום כדאמר בפ"ק (דף יב.) קל הוא שהקילו חכמים במים שמחיצה תלויה מתרת בהן: וכן לא גרסינן: ב' גזוזטראות זו למעלה מזו . ואין מכוונות זו על זו אלא משוכות זו מכנגד זו בתוך ד' ועשו לעליונה הנקב והמחיצה ולא עשו לתחתונה ובשבת זורקין בני תחתונה דלי שלהן על מחיצות העליונה ויורד לנקב ומשלשל ומושך ועולה: שתיהן אסורין . למלאות מפני שרשות שתיהן שולטות בו וכגון שעשו אותה מחיצה בשותפות כדמוקמינן לה בפירקין לקמן אלמא לזה בשלשול לבני עליונה תשמיש מילוי זה בשלשול שמשלשל לים ולבני תחתונה בזריקה ושלשול וקתני שתיהן אסורות וכ"ש לזה בשלשול ולזה בזריקה לחודה: בבאין בני תחתונה . ועולין בסולמות דרך עליונה למלאות דלתרוייהו בשלשול: כגון דקיימי בגו עשרה דהדדי . שאין עליונה גבוהה מתחתונה עשרה ואע"ג דאכתי לזה בקשה ולזה בנחת הוא שיש מקצת זריקה עם השלשול ואמר שמואל לעיל דכל תשמיש שהוא נחת לזה מזה נותנין אותו לנחת לא תיקשי דטעמא דהכא לאו משום תשמיש אלא משום דכיון דבגו עשרה דהדדי קיימין אין רשות שלישית לזו בלא זו ואפילו לזה בפתח ולזה בזריקה שאין חלוק רשות ביניהן וכי אמרינן רשות שלישית הסמוכה לשתים לזה בנחת ולזה בקשה ניתנת לזה בנחת ה"מ היכא דב' הרשויות חלוקות בגובה י' כגון חצר ועלייה וכגון ב' חצירות המובדלות י' בגובה קרקעיתן או מחיצה עשרה ביניהן או חריץ עשרה: ולא מיבעיא קאמר . כלומר וכי תימא הואיל ובתוך עשרה קיימין וטעמא משום דאין לזו רשות בלא זו ולא לאשמעינן לזה בשלשול ולזה בזריקה נותנין אותו לזה שבשלשול מה לי עשו לעליונה מה לי עשו לתחתונה: לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא עשו לתחתונה ולא עשו לעליונה . דאיכא לאוקומי טעמא דאיסורא משום תשמיש השוה דהא סמוכות הן במשך הכותל בתוך ד' טפחים כדמוקמינן לקמן [עירובין דף פח.] וגובהה נמי בגו עשרה דהדדי: אלא אפילו כו' . דהוי לזה בשלשול ולזה במקצת זריקה ושלשול: ליתביה לזה שתשמישו בנחת . כדשמואל הואיל ומקצת קושי יש לזה מזה: קמ"ל דכיון כו' אסרן אהדדי . בלא שום טעם תשמיש: גג הסמוך לרה"ר . שאינו מוקף חצר לכל צידיו אלא צידו אחד רה"ר וסתם גג גבוה עשרה: צריך סולם קבוע . מן העלייה לגג להתירו לטלטל מן המרפסת לגג דאי עביד ליה סולם. גלי דעתיה דסלקיה לגג מכח רה"ר ואיהו ניחא ליה לאשתמושי ביה: סולם עראי . כיון דמסליק ליה כמאן דליתיה הוא: מ"ט . הא גג זה אינו לתשמיש בני רה"ר כלל: לאו משום . דבהכי עסקינן דלא גביהה מרפסת עשרה מרה"ר וממנה עולין לגג ופחות מעשרה הוא לה אלמא אע"ג דמרפסת כפתח ולבני רה"ר אינו ראוי כיון דמרפסת ורה"ר בגו עשרה דהדדי קיימי אסרי אהדדי דאי לאו הכי טעמא מאי נינהו וכגון דמרפסת מגופפת היא למעלה ופתחה בי' אמות לרה"ר דאי לאו מגופפת היא סביב כיון דלא גביהה עשרה כרמלית היא וסולם לא מהני לה דקא מטלטל מכרמלית לרה"י: בכומתא וסודרא . שרגילין לתת עליו בחול כובעין ומעפורת ותשמיש נוחה והגון הוא להם למשאוי קל כזה ואע"פ שאינו ראוי להם לכיתוף משאוי כבד כדאמר ביציאות השבת (שבת דף ח.) תשעה מזו לכתף אבל י' לא ה"מ למשאוי כבד ומיהו לכומתא וסודרא חזו כשבני אדם עייפין בימות החמה נוטלין כובעיהן וסודרן מראשיהן עד שיפוח הרוח בהן הלכך אסרי עלייהו ואפילו לא קיימא מרפסת בגו י' ולא דמו לרשות שבין ב' חצירות לזו בפתח ולזו בזריקה דחצר לאו תשמישתיה בהני כובעים קלים אלא בכלים כבדים וכי גבוה כותל י' לא חזי לתשמישתיה דחצר ונותנין אותו לזה שבפתח אבל לבני רה"ר חזי ואית דמוקי להא דר"נ בגג פחות מעשרה וא"א דא"כ ה"ל כרמלית דכל רשות שרחבה ד' ואינה גבוהה עשרה אצל רה"ר כרמלית היא וכיון דהכי הוא סולם מאי מהני ואני שמעתי בגו עשרה דהדדי שאינו רחוק מרה"ר עשרה וא"א לומר כן שלא שיערו חכמים עשרה לשבת אלא בגובה ולא שיערו ארבעה אלא במשך:
Comments from Tosafot - Eruvin 84b
לא מיבעיא קאמר . דבשלמא לרב נקט עשו לעליונה כו' לאשמעינן לזה בזריקה ולזה בשלשול שניהם אסורים אלא השתא דקיימי בגו עשרה מה לי עשו לעליונה מה לי עשי לתחתונה כן פירש רש"י ולרב אדא בר אהבה נמי דאוקמא בבאין בני תחתונה דרך עליונה למלאות קמ"ל טובא אע"ג דאמר בסוף כיצד מעברין (לע. ל דף נט:) דסולם תורת מחיצה עליו ולא אסר הכא לענין ליחשב תשמיש בנחת כלזה זה בשלשול ולזה בשלשול אסרי: גג הסמוך לרה"ר . פירש בקונטרס שאינו מוקף חצר בכל צדדיו אלא צידו אחד רה"ר וסתם גג גבוה עשרה ויש שם מרפסת דלא גבוהה עשרה מרה"ר וממנה עולין לגג ופחות מעשרה הוא לה אלמא אע"ג דלמרפסת כפתח ולבני רה"ר אינו ראוי כיון דמרפסת ורה"ר בגו עשרה דהדדי קיימי אסרי אהדדי דאי לאו הכי טעמא מאי הוי וכגון דמרפסת מגופפת היא למעלה ופתוח בעשרה אמות לרה"ר דאי לא מגופפת היא סביב כיון דלא גבוה עשרה כרמלית היא וסולם לא מהני בה דקא מטלטל מכרמלית לרה"י וקשה לר"י להעמיד כשיש מרפסת בין רה"ר לגג דאינו מזכיר הכא מרפסת כלל ועוד אי מרפסת מגופפת היאך בני רה"ר אוסרין עליה ועל הגג ואי דליכא גיפופי הויא לה כרמלית והגג נפרץ לה בעשרה ואי בלא מרפסת איירי וקאי גגה בתוך עשרה אם כן הוי כרמלית ואור"י דמיירי שפיר בלא מרפסת ובני רה"ר משתמשים בו לפי שאינו גבוה עשרה ואינו נפרץ במלואו וכגון שצידי הגג גבוה עשרה או כל הגג למטה מעשרה ויש לו מעקה ופתוח לרה"ר בעשרה או בפחות וקאמרינן דצריך סולם קבוע להתירו אבל בלא סולם אין בני חצר רגילים בו ומבטלין ממנו בני רה"ר שהרגילו להשתמש תורת דיורין ומשוי להו (חד) קרפף ואסור לטלטל ממנו לחצר לרבנן ולר"ש נמי כלים ששבתו בבית אסור להוליך מחצר לגג כיון דנעשה קרפף ולא דמי לחצר או מבוי שפתוחים לרה"ר בעשרה דאין בני רה"ר אוסרים עליו דהתם איכא דיורין גמורין ואין כח לבני רה"ר לבטלם וקא אמרינן דילמא בכומתא וסודרא דרגילין להניח שם בני רה"ר כשהם עייפין אע"פ שגבוה עשרה שמשוי קל הוא כדפירש בקונטרס ותשמיש נחת ולא דמי לרשות שבין שתי חצירות לזה בפתח ולזה בזריקה דחצר אין משתמשין בו בכובעים אלא בכלים כבדים וד"ת מפרש בענין אחר גג הסמוך לרה"ר ונמוך בתוך עשרה צריך סולם קבוע להתירו דכיון דתוכו רה"י היא ולא דמי לשאר כרמלית וסולם קבוע שבחצר ממעט כח כרמלית שבחצר דלא הוי כרמלית מעליא ודייק סולם קבוע אין סולם עראי לא אף על גב דע"י סולם עראי הוי תשמיש נחת טפי לחצר מבני רה"ר דלית להו לבלי רה"ר אפילו סולם עראי ואפ"ה כיון דבתוך עשרה קיימי אסרי ודחי רב פפא דלבני רה"ר נמי איכא תשמיש נחת בכומתא וסודרא דראשו של אדם סמוך לגג והוי תשמישו בנחת בלא סולם כלל כלבני חצר בסולם ולהכי צריך סולם קבוע להתיר כרמלית גרוע כזה דהוי תוכו רשות היחיד:
Eruvin 84b - Mishnah translated into english
The Gemara attempts to cite yet another proof to resolve the dispute between Rav and Shmuel. Come and hear a mishna: If a balcony extends over a body of water, and the residents of the balcony cut out a hole in the floor and constructed a partition ten handbreadths high around the hole, water may be drawn through the hole on Shabbat. If there are two balconies of this kind, one above the other, and they erected a partition for the upper balcony but they did not erect one for the lower one, they are both prohibited from drawing water, unless they establish an eiruv between them. This mishna apparently is referring to a case where the residents of the upper balcony draw water by lowering their buckets down, whereas the residents of the lower balcony hoist their bucket to the upper one and draw water from there, i.e., one balcony draws the water by lowering and the other by throwing. The mishna rules that they are both prohibited, in accordance with the opinion of Rav and contrary to the opinion of Shmuel.
Rav Adda bar Ahava said: Here we are dealing with a case where the residents of the lower balcony go up to the upper balcony by means of a ladder to draw their water from there. Since they themselves are located in the upper balcony when they draw their water, both sets of residents gain access to their water by lowering.
Abaye said: Here we are dealing with a case, where the two balconies are situated within ten handbreadths of each other, and the tanna was speaking in the style of: There is no need. In other words, the mishna should be understood in the following manner: There is no need to say that if they erect a partition for the lower balcony but they did not erect one for the upper one, they are both prohibited to draw water. The reason is that since they are positioned within ten handbreadths of each other, they render it prohibited for one another anyway.
Rather, the halakha is the same even if they established a partition for the upper balcony and they did not establish a partition for the lower one, despite the fact that it might have entered your mind to say the following: Since for this, the residents of the upper balcony, its use is convenient, while for that lower balcony, its use is demanding, as the lower balcony can draw water only by hoisting its bucket upward, the use of the hole should therefore be granted to the one whose use is convenient. This reasoning would render the hole permitted to the upper balcony and prohibited to the lower balcony. To counter this hypothetical argument, the mishna teaches us that since the upper and lower balconies are located within ten handbreadths of each other, they render it prohibited for one another.
This is similar to a teaching that Rav Naḥman said that Shmuel said: In the case of a roof that is adjacent to a public domain, there must be a fixed ladder from the courtyard to the roof to permit the use of the roof to the residents of the courtyard. The Gemara infers: If there is a fixed ladder, yes, the residents of the courtyard may use the roof; if there is merely a temporary ladder, no, they are prohibited to use it. What is the reason for this distinction? Is it not that since the balcony and the public domain are situated within ten handbreadths of each other, the residents of both render it prohibited for one another, in accordance with the opinion of Abaye? Since the residents of the balcony are located within ten handbreadths of the public domain, the presence of people in the public domain renders the use of the roof prohibited for the inhabitants of the balcony. The only way for the members of the balcony to be permitted to use the roof is by means of a fixed ladder that has the status of a proper door.
Rav Pappa strongly objected to this argument, claiming that this proof can be refuted: But perhaps this applies only to a roof upon which many people place their hats [kumta] and shawls when they are in need of rest. Even if the people in the public domain are not situated within ten handbreadths of the roof, they can still use it conveniently if they wish to place light objects upon it on a temporary basis. If there was not a fixed ladder, the residents of the courtyard would not be permitted to use the roof, as it serves the public domain as well. Consequently, no proof can be adduced from here either. In summary, no compelling proof has been found either for Rav’s opinion or for Shmuel’s opinion.
Rav Yehuda said that Shmuel said:
Traduction : The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz.