Tractate Challah - Chapter 3 - Mishnah 6

גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְהָיְתָה לוֹ עִסָּה, נַעֲשֵׂית עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּר, פָּטוּר, וּמִשֶּׁנִּתְגַיֵּר, חַיָּב. וְאִם סָפֵק, חַיָּב, וְאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ חֹמֶשׁ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַקְּרִימָה בַתַּנּוּר:

ספק חייב. משום דהוי ספק איסורא, ולחומרא, ומפריש חלה ומוכרה לכהן:

ואין חייבין עליה חומש. זר האוכלה אינו משלם את החומש, אבל הקרן משלם, דתשלומי תרומה כפרה נינהו, הלכך מפריש תשלומין ומכפרים מספק, ומוכרן לכהן:

אחר הקרימה בתנור. דסבר ר״ע אין גמר מלאכתה של חלה עד שיקרמו פני הפת בתנור, וזו היא עונתה לחלה, הלכך אם נתגייר קודם שיקרמו פני הפת בתנור, חייב בחלה. ואין הלכה כר״ע:

נעשית. רוצה בו נתגלגלה בחטים. ונטמטמה בשעורים. הרמב"ם:

ואם ספק חייב. פי' הר"ב ומוכרה לכהן. וכן משמע בירושלמי. ולפי מה שכתבתי בשם התוס' בריש דמאי. י"ל דלהכי מוכרה לכהן משום דהוי דבר מרובה א' מכ"ד משא"כ תרומת מעשר שהוא א' ממאה. ועוד י"ל דהכא עיסה בחזקת פטורה קיימה משא"כ פירות של עם הארץ דבחזקת חייבין הן. וכה"ג איכא שינויא בגמ' פ"י דחולין לענין ממונא. כמ"ש שם בס"ד. אלא אכתי צריכין לתירוץ התוספות שם. דאמאי פטרינן ממעשרות. ואמרינן המוציא מחברו עליו הראיה:

ר"ע אומר הכל הולך אחר הקרימה בתנור. לכאורה דוקא הכא פליג. והכי אמרינן בירושלמי חבריא בשם ר"א מודה ר"ע לחכמים בעיסת הדיוט שגלגולה טבלה רבי הילא בשם ר"א מודה ר"ע לחכמים בעיסת הקדש שגלגולה פוטרה. אבל הרמב"ם הביא ספרי אין מפרישין עד שתגמר מלאכתה. איזהו גמר מלאכתה. קרימתה בתנור דברי ר"ע. ע"כ. משמע דבכל חלה קאמר שזהו גמר מלאכתה. וכן מוכח יותר למעיין [שם] בספרי: