Tractate Parah - Chapter 7 - Mishnah 5

הַמְמַלֵּא לוֹ וּלְחַטָּאת, מְמַלֵּא אֶת שֶׁלּוֹ תְּחִלָּה וְקוֹשְׁרוֹ בָאֵסֶל וְאַחַר כָּךְ מְמַלֵּא אֶת שֶׁל חַטָּאת. וְאִם מִלֵּא שֶׁל חַטָּאת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מִלֵּא אֶת שֶׁלּוֹ, פָּסוּל. נוֹתֵן אֶת שֶׁלּוֹ לַאֲחוֹרָיו וְאֶת שֶׁל חַטָּאת לְפָנָיו. וְאִם נָתַן אֶת שֶׁל חַטָּאת לַאֲחוֹרָיו, פָּסוּל. הָיוּ שְׁנֵיהֶן שֶׁל חַטָּאת, נוֹתֵן אֶחָד לְפָנָיו וְאֶחָד לַאֲחוֹרָיו, וְכָשֵׁר, מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר:

הממלא לו ולחטאת. הממלא מים, קצתן רוצה לצרכו ובקצתן רוצה ליתן אפר חטאת:

באסל. במוט. ודרך שואבי מים שנותנים מוט על כתפם וכד מלא תלוי בראש המוט מלפניו וכד אחד מאחריו:

ואח״כ מילא את שלו, פסול. משום מלאכה:

ואת של חטאת לפניו. כדי לעשות בהן שמירה מעולה:

ואם נתן של חטאת לאחוריו פסולה. דכתיב למשמרת למי נדה, בזמן שהן שמורין הן מי נדה, בזמן שאינן שמורין אינן מי נדה:

היו שניהן של חטאת וכו׳ דהואיל ומסיק אדעתיה בשלפניו נזכר נמי בשל אחריו. והיינו מפני שאפשר, כלומר אפשר לשמור שלאחריו אגב שלפניו:

באסל. פי' הר"ב במוט וכו' וישאוהו במוט בשנים תרגום ירושלמי באסלא מלשון לא תסולה. הר"ש. *[ולא ידעתי מה קאמר. דקרא דלא תסלה באיוב כ"ח י"ו ופירשוהו כל המפרשים הראב"ע והרלב"ג והרד"ק בשרשיו ל' ערך ורש"י פי' לשון שבח ואולילפי שב' החביות שבשתי קצותיו צריכים להיות מלאים בערך ובשיווי אחד שלא יכריע אחד מהן. ע"ש זה יהיה מלשון תסולה האמור. אבל הוא דוחק. ולכן נ"ל שכוונת הר"ש כמו שראיתי בערוך. דעל ההוא דבפרק הנשרפים (סנהדרין דף פ"ב) בן סלוא על שהסליא עונות של משפחתו. פירוש הגביה. כמו לא תסולה בכתם אופיר. ע"כ]:

ואת של חטאת לפניו. פירש הר"ב כדי לעשות בהן שמירה מעולה. ותמיהני למאי איצטריך למימר שמירה מעולה. והא לאחריו לאו שמירה כלל היא. דעד כאן לא הוי שמירה בלאחריו. אלא כשיש גם כן לפניו. דהואיל ומסיק אדעתי' בשלפניו. כמ"ש הר"ב לקמן. והר"ש שכתב שמירה מעולה. איהו לא פי' לקמן דהואיל ומסיק אדעתיה. אלא כיון שא"א בענין אחר. ומש"ה כתב כאן דלכתחלה בעינן שמירה מעולה. וכך מסיים. ואם נתן של חטאת לאחריו פסול. אע"ג דלאחריו נמי שמירה היא. מדמכשירים בשניהן של חטאת. מ"מ כיון דאפשר לעשות שמירה מעולה ולא עביד פסול. ע"כ:

מפני שא"א. והר"ב העתיק שאפשר. וכן הוא בס"א. אבל הר"ש כתב נראה דגרסינן שאי אפשר וכן העתיק הרמב"ם. ופירש שאי אפשר לו אלא שישים אחד נכחו. ואחד מאחריו. ועיין בר"פ דלעיל: