Tractate Taanit - Chapter 1 - Mishnah 6

עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ, בֵּית דִּין גּוֹזְרִין שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת אֲחֵרוֹת עַל הַצִּבּוּר. אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִבְּעוֹד יוֹם, וַאֲסוּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, וְנוֹעֲלִין אֶת הַמֶּרְחֲצָאוֹת. עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ, בֵּית דִּין גּוֹזְרִין עֲלֵיהֶם עוֹד שֶׁבַע, שֶׁהֵן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבּוּר. הֲרֵי אֵלּוּ יְתֵרוֹת עַל הָרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁבָּאֵלּוּ מַתְרִיעִין וְנוֹעֲלִין אֶת הַחֲנוּיוֹת, בַּשֵּׁנִי מַטִּין עִם חֲשֵׁכָה, וּבַחֲמִישִׁי מֻתָּרִין מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת:

ששהן שלשה עשר תעניות על הצבור. שכבר התענו שש, ותעניות דיחידים אינם מן המנין:

מתריעין. בשופרות:

בשני מטין. בשני של תענית פותחין דלתי החנויות קצת לעת ערב, אבל אין מוציאין סחורתן לחוץ:

ובחמישי מותרים. לפתוח כל היום:

אוכלים ושותים מבעוד יום. כמו שעושים בצום כפור. הרמב"ם פ"ג מה' תענית:

ואסורים במלאכה. בגמרא פריך בשלמא כולהו אית בהו תענוג. אבל מלאכה צער הוא. ומשני אמר קרא (יואל א׳:י״ד) קדשו צום קראו עצרה כעצרת [שבועות ושמיני עצרת] מה עצרת אסור בעשיית מלאכה. אף תענית אסור בעשיית מלאכה:

שהן י"ג תעניות על הצבור. מניינא למה לי ונ"ל לומר שהם כנגד י"ג מדות של רחמים [*ואפשר דאתי למימרא דאין גוזרין על הגשמים יותר מי"ג תענית וכדתניא בגמ' כשאמרו ג' וכשאמרו ז' לא אמרו אלא לגשמים. אבל לשאר מיני פורעניות מתענין והולכין עד שיענו. ובאידך ברייתא פליגי. דתניא אין גוזרין יותר מי"ג תעניות על הצבור. לפי שאין מטריחין על הצבור יותר מדאי דברי רבי. רשב"ג אומר לא מן השם הוא זה אלא מפני שיצא זמנה של רביעה ע"כ. ומ"מ לגשמים כ"ע סבירא להו דאין גוזרין יותר]:

שבאלו מתריעים כו'. ושייר כל מאי דתנן בפירקא דלקמן:

מתריעין. פי' הר"ב בשופרות הכי איתא בגמ'. וכתב המגיד בפ"א מה' תענית. שהקשו לזה ממה שאמרו בפ"ג דר"ה בגבולין. מקום שיש חצוצרות. [אין שופר] [כמ"ש הר"ב במ"ד. והיכי משכחת לה אם לא בתענית וכדמוכח נמי בפי' הר"ב דלשם. ולא כמ"ש הר"ן שם דבשעת מלחמה דוקא. אלא בכל תענית שעל כל צרה שלא תבא נאמרו הדברים] ותי' הראב"ד דתקיעת החצוצרות היתה על סדר הברכות הנזכרות בפרק דלקמן. אבל [תקיעת] השופרות היתה בשאר היום בשעה שהיו מתפללין. והרמב"ם שלא הזכיר שופר בגבולין כלל. י"ל דלענין מקדש הזכירו שופרות. והמחוור כדעת הרשב"א דבמקדש איכא תרתי חצוצרות ושופר כדלעיל. ובגבולין חדא מינייהו. או חצוצרות או שופר. ע"כ:

בשני מטין. פי' הר"ב אבל אין מוציאין סחורתן וכן לשון הרמב"ם. ופשוט דלא קאמרי אלא במידי דמיכל דאל"כ מאי כבוד שבת איכא. וכ"כ ב"י סי' תקע"ה. דהיינו דוקא בחנויות המוכרות מאכל ומשתה. אבל המוכרות שאר דברים אין פותחין אותם כלל. וכן משמע מדברי רש"י. עכ"ל. ולשון סחורה שייך במידי דמיכל דהכי אשכחן גבי שביעית לאכלה ולא לסחורה: