Tractate Shekalim - Chapter 6 - Mishnah 6

Tractate Shekalim - Chapter 6 - Mishnah 6

הָאוֹמֵר, הֲרֵי עָלַי עֵצִים, לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁנֵי גִּזְרִין. לְבוֹנָה, לֹא יִפְחוֹת מִקֹּמֶץ. זָהָב, לֹא יִפְחוֹת מִדִּינַר זָהָב, שִׁשָּׁה לִנְדָבָה, נְדָבָה מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ, לוֹקְחִין בָּהּ עוֹלוֹת, הַבָּשָׂר לַשֵּׁם, וְהָעוֹרוֹת לַכֹּהֲנִים. זֶה מִדְרָשׁ דָּרַשׁ יְהוֹיָדָע כֹּהֵן גָּדוֹל, (ויקרא ה) אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַיְיָ. (זֶה הַכְּלָל), כֹּל שֶׁהוּא בָּא מִשּׁוּם חֵטְא וּמִשּׁוּם אַשְׁמָה, יִלָּקַח בּוֹ עוֹלוֹת, הַבָּשָׂר לַשֵּׁם, וְהָעוֹרוֹת לַכֹּהֲנִים. נִמְצְאוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים קַיָּמִים, אָשָׁם לַה', וְאָשָׁם לַכֹּהֲנִים, וְאוֹמֵר, (מלכים ב יב), כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית ה' לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ:

Comments from Bartenura on Masechet Shekalim - Chapter 6 - Mishnah 6

לא יפחות משני גזרים. המתנדב עצים סתם לא יפחות מב׳ גזרים, כאותם שמסדרים על המערכה, וידוע היה שיעורן. ודווקא המתנדב עצים סתם, אבל הרוצה להביא אפילו עץ אחד יביא:

לא יפחות מן קומץ. שזהו שיעור הלבונה הבאה עם המנחה, דכתיב (ויקרא ו׳:ח׳) והרים ממנו בקמצו מסולת המנחה ומשמנה ואת כל לבונתה, מה הרמה דמנחה קומץ אף לבונה קומץ. ודוקא המתנדב סתם, אבל אם רצה להביא אפילו קורט של לבונה מביא. והמתנדב זהב סתם, לא יפחות מדינר זהב. והוא שהזכיר צורת מטבע, אבל אם לא הזכיר מטבע אלא זהב סתם, מביא אפילו צנורא שהוא כמין מזלג קטן:

אשם הוא אשום אשם לה׳ וקשה קרא רישיה לסיפיה, דאשם הוא משמע בהווייתו ובהלכתו הוא שהוא נאכל לכהנים, ואשם לה׳ משמע שכולו לה׳. ודרש יהוידע הכהן, אשום אשם לה׳, כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה כגון הפריש מעות לחטאת ואשם ונתותרו מהם, ילקח באותו המותר עולות, הבשר לה׳ והעורות לכהנים ונמצאו שני המקראות קיימים, אשם לה׳ הבשר, ואשם לכהנים העורות. והיכן מצינו מדרש זה ביהוידע, דכתיב במלכים ביהוידע כסף אשם וכסף חטאת לא יובא בית ה׳ לכהנים יהיו, וא״א לומר דכסף שקדש לשם חטאת ולשם אשם יהנו ממנו הכהנים, אלא על כרחך ה״ק, יעשו ממנו דבר שיהנו בו הכהנים והיינו עולות שהעורות לכהנים:

Comments from Tosefot Yom Tov on Masechet Shekalim - Chapter 6 - Mishnah 6

משני גזירים. פי' הר"ב אבל הרוצה להביא אפי' עץ אחד יביא. ירושלמי מתניתין אמרה כן שזה קרבן בפני עצמו. וזה קרבן בפני עצמו. דתנן [יומא פ"ב] ושנים בידם שני גזירים. [*ועיין במשנה ג' וד' פרק י"ג דמנחות]:

ואומר כסף חטאת וכסף אשם [וגו'] לכהנים יהיו. כתב הר"ב וא"א לומר דכסף שקדש וכו' יהנו ממנו הכהנים. אלא על כרחך ה"ק יעשו ממנו דבר כו' והיינו עולות וכו' דאין לומר שיביאו חטאות ואשמות עצמן. כלומר שימכרו לצרכי חטאות ואשמות והוו נמי לכהנים שנהנים בבשרם שאוכלים. דאם כן מאי לכהנים לחטאות ואשם יהיו מבעי ליה וליכא למטעי דה"א דבכסף חטאת גופיה ולא במותר מיירי. דאי הכי מאי למימרא. ומדלא קאמר לחטאת יאשם במאי איירי אלא בעולה דעורה לכהנים דלא מסתבר ודאי דקאמר לכהנים יהיו כולה. הואיל ותחלת הקדש הכסף למזבח נמי כדכתב הר"ב וא"א לומר כו' והא דכתיב לא יובא בית ה' כלומר לבדק הבית: