Talmud - Berakhot 52b

Berakhot 52b : Youtube

Choose a video course :

-> To add a video to this page please click here.

Berakhot Page 52b

Berakhot 52b

Berakhot 52b - Guemara

תוכו ואוגנו ואזנו וידיו טהורין נטמא תוכו נטמא כולו במאי קא מיפלגי בש סברי אסור להשתמש בכלי שנטמאו אחוריו במשקין גזרה משום ניצוצות וליכא למגזר שמא יטמאו המשקין שבידים בכוס ובה סברי מותר להשתמש בכלי שנטמאו אחוריו במשקין אמרי ניצוצות לא שכיחי ואיכא למיחש שמא יטמאו משקין שבידים מחמת הכוס דא תכף לנטי סעודה מאי דא הק להו בה לבש לדידכו דאמריתו אסור להשתמש בכלי שאחוריו טמאין דגזרינן משום ניצוצות אפה הא עדיפא דתכף לנטי סעודה:
בש אומרים מקנח וכו':
תר בית שמאי אומרים מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן שאם אתה אומר על הכסת גזרה שמא יטמאו משקין שבמפה מחמת הכסת ויחזרו ויטמאו את הידים ונטמייה כסת למפה אין כלי מטמא כלי ונטמייה כסת לגברא גופיה אין כלי מטמא אדם ובהא על הכסת שאם אתה אומר על השלחן גזרה שמא יטמאו משקים שבמפה מחמת השלחן ויחזרו ויטמאו את האוכלין ולטמא שלחן לאוכלין שבתוכו הכא בשלחן שני עסקינן ואין שני עושה שלישי בחולין אלא עי משקין במאי קמיפלגי בש סברי אסור להשתמש בשלחן שני גזרה משום אוכלי תרומה ובה סברי מותר להשתמש בשלחן שני אוכלי תרומה זריזין הם דא אין נטי לחולין מן התורה מאי דא הכי קאמרי להו בה לבש וכי תימרו מש גבי אוכלין דחיישינן ומש גבי ידים דלא חיישינן אפילו הכי הא עדיפא דאין נטי לחולין מן התורה מוטב שיטמאו ידים דלית להו עיקר מדאורייתא ואל יטמאו אוכלים דאית להו עיקר מדאורייתא:
בשא מכבדין וכו':
תר בשא מכבדין את הבית ואחר כך נוטלין לידים שאם אתה אומר נוטלין לידים תחלה נמצא אתה מפסיד את האוכלין אבל נטי לבש תחלה לא סבירא להו מט משום פירורין ובהא אם שמש תלמיד חכם הוא נוטל פירורין שיש בהן כזית ומניח פירורין שאין בהן כזית מסייע ליה לר' יוחנן דאר יוחנן פירורין שאין בהם כזית מותר לאבדן ביד במאי קמיפלגי בה סברי אסור להשתמש בשמש עה ובש סברי מותר להשתמש בשמש עה אר יוסי בר חנינא אר הונא בכוליה פרקין הלכה כבה בר מהא דהלכה כבש ור' אושעיא מתני איפכא ובהא נמי הלכה כבה:
בשא נר ומזון וכו':
רב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא חזייה לרבא דבריך אבשמים ברישא אל מכדי בש ובה אמאור לא פליגי דתניא בשא נר ומזון בשמים והבדלה ובהא נר ובשמים מזון והבדלה עני רבא בתריה זו דברי רמ אבל ר' יהודה אומר לא נחלקו בש ובה על המזון שהוא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף על מה נחלקו על המאור ועל הבשמים שבשא על המאור ואחכ בשמים ובהא בשמים ואחכ מאור ואר יוחנן נהגו העם כבה אליבא דרבי יהודה:
בשא שברא כו':
אמר רבא בברא כע לא פליגי דברא משמע כי פליגי בבורא בש סברי בורא דעתיד למברא ובה סברי בורא נמי דברא משמע מתיב רב יוסף (ישעיהו מה ז) יוצר אור ובורא חשך (עמוס ד יג) יוצר הרים ובורא רוח (ישעיהו מב ה) בורא השמים ונוטיהם אלא אר יוסף בברא ובורא כע לא פליגי דברא משמע כי פליגי במאור ומאורי דבש סברי חדא נהורא איכא בנורא ובה סברי טובא נהורי איכא בנורא תנה אמרו להם בה לבש הרבה מאורות יש באור:
אין מברכין כו':
בשלמא נר משום דלא שבת אלא בשמים מט לא אמר רב יהודה אמר רב הכא במסבת עובדי כוכבים עסקינן מפני שסתם מסבת עובדי כוכבים לעז היא הא מדקתני סיפא אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של עז מכלל דרישא לאו בעז עסקינן אר חנינא מסורא מה טעם קאמר מה טעם אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של עכום מפני שסתם מסבת עובדי כוכבים לעז תר אור ששבת מברכין עליו ושלא שבת אין מברכין עליו (מאי שבת) ומאי לא שבת

Comments from Rashi on Masechet Berakhot Page 52b

תוכו ואוגנו ואזנו וידיו טהורין . דכיון דטומאה זו דרבנן היא עבדו בה היכרא דלידעו דמדרבנן היא כי היכי דלא לשרוף עלה תרומה וקדשים והקילו בה וכן מפורש (בבכורות דף לח.) אוגנו שפתו הכפולה לצד חוץ הראוי לתשמיש אזנו כמו אזן החבית שקורין אנש"א בלע"ז וידיו כלי שיש לו יד כגון מחבת: גזרה משום ניצוצות . שמא יתזו ניצוצות מתוכה על אחוריו ויטמאו משקין שמאחוריו מחמת אחורים ויטמאו את הידים הלכך נוטלים לידים תחלה שלא יטמאו את אחורי הכוס ולמאי דחיישי ב"ה מחמת אחוריו לאו חששא הוא דהא אסור לאשתמושי ביה: וב"ה סברי מותר להשתמש בו . הלכך לחששא דידן איכא למיחש אבל לחששא דידכו ליכא למיחש דלא איכפת לן אם יטמאו אחוריו: הא עדיפא . למזוג הכוס תחלה ואח"כ נט"י תכף לסעודה ולא אתיא חששא דניצוצות ומפקעה הלכתא וזו מהלכות סעודה היא: משקין שבמפה . שמא יהא משקה טופח עליה מחמת נגוב הידים ויחזרו ויטמאו את הידים כשיקנח בה תמיד בתוך הסעודה: ונטמייה כסת למפה . בלא משקים: אין כלי . שאינו אב הטומאה מטמא כלים ולא אדם והוא יזהר שלא יגעו ידיו בכסת אם ראשונה היא לטומאה: מחמת שלחן . כדמפרש לקמיה דסברי ב"ה מותר להשתמש בשלחן שני: משום אוכלי תרומה . שהשני פוסל את התרומה: אפילו הכי הא עדיפא . לחוש שמא אירע מקרה שישתמשו בשלחן שני ולא יניחנה על גבי השלחן שלא תטמא את האוכלין מחמת משקין שבה מלחוש שלא תטמא מחמת כסת ותחזור ותטמא את הידים: מפסיד את האוכלין . שמים אחרונים נתזין עליהם ונמאסים: ה"ג בתוספתא בה"א אם שמש ת"ח הוא נוטל פירורין שיש בהן כזית ומניח פירורין שאין בהם כזית: מתני איפכא . מפיך בהך סיפא דב"ש לב"ה ודב"ה לב"ש וקבע בהא נמי הלכה כב"ה: וא"ר יוחנן . גרסי': דברא משמע . לשעבר ויפה לאומרו שעל בריית האור שברא בששת ימי בראשית משבחין אותו לפי שבמו"ש נברא כדאמרינן בפסחים (פ"ד דף נד.): בורא . דבר שהוא בורא תמיד והא לא שייכא הכא שהרי כבר נברא: הרבה מאורות . שלהבת אדומה לבנה וירקרקת: משום דלא שבת . ממלאכת עבירה שהעובד כוכבים עושה מלאכה לאורו ותניא לקמן אור שלא שבת אין מברכין עליו הואיל ונעבדה בו עבירה: במסבת עובדי כוכבים . לאכילה לסעודה:

Comments from Tosafot - Berakhot 52b

תכף לנטילת ידים סעודה . והאי דלא חשיב ליה לעיל בפ' כ"מ (ברכות דף מב.) בהדי אידך תכיפות משום דשנויה במשנה לא חש למתנייה: דבר אחר אין נטילת ידים לחולין מן התורה וכו' . יש ספרים שכתוב בהן הכי קאמרי להו ב"ש לבית הלל אפילו לדידכו דאמריתו אסור להשתמש בשלחן שני משום אוכלי תרומה הא עדיפא דאין נטילת ידים לחולין מן התורה מוטב וכו' ואל יטמא וכו' ול"נ דהא קאמרי ב"ש דאסור להשתמש בשלחן שני ודוחק לומר כמו שפירש רש"י שמא במקרה בעלמא ישתמש אלא נראה כספרים שכתוב בהן מאי דבר אחר הכי קאמרי להו ב"ה לב"ש וכ"ת מ"ש גבי אוכלין דחיישינן ומ"ש גבי ידים דלא חיישינן וכו' והשתא לא הוי האי דבר אחר כי ההיא דלעיל שאינו צריך לטעם ראשון אבל הכא האי ד"א לא בא אלא לפרש טעמא דב"ה קאמר וליישב דבריהם: פירורין דלית בהו כזית מותר לאבדן ביד . מיהו קשה לעניותא כדאמרינן בפרק כל הבשר (דף קה:): בכוליה פירקין הלכה כב"ה לבר מהא . וא"ת והא בההוא דיחזור למקומו ויברך משמע דהלכה כב"ש לקמן (ברכות דף נג:) בשמעתין מדעבדי אמוראי בתרייהו. י"ל דלא חשיב לה משום דהתם אפי' ב"ה מודו לב"ש אלא שלא הטריחוהו לכך: נהגו העם כב"ה אליבא דרבי יהודה . תימא דאנן אפילו לכתחלה נוהגין כן ובפרק הדר (דף סב:) אומר נהגו אורויי לא מורינן ואי עבד הכי לא מהדרינן ליה וי"ל דהתם איכא אמוראי דפליגי חד אמר הלכה והוה פירוש הלכה לכתחלה ומורינן הכי א"כ נהגו דקאמר אידך הוי דיעבד אבל הכא יכול להיות דאין כאן אלא נהגו גרידא: בברא כ"ע ל"פ . וא"ת הואיל ול"פ בלשון ברא אמאי אמר בורא וי"ל דלשון קרא עדיף: